ב-7 במארס, יום הולדתה של אמא, שנה אחרי מותה, הושבעת אתה, אבא. אם יש קורטוב של צדק בעולם, אז מאי שם היא ידעה וראתה איך נבחרת לראשות הממשלה. אם יש מישהו בעולם הזה או הבא שהגיע לו להיות שם, זו את. חכמה, מסורה, נאמנה ויפה, כל כך יפה. הונגרייה אמיתית, פאר היצירה.
אני קשור לאישה שמתה מזמן. מה אישה? בקושי עלמה, בת 30במותה. והקשר שלנו טרגי - אם היא לא הייתה מתה, אני לא הייתי נולד. עד כדי כך פשוט וחד. "אריק החביב שלי, אני כל כך מתגעגעת אליך, במיוחד היום, אין מי שייתן לי נשיקת מזל טוב ואף אחד איננו זוכר שהיום הוא יום הולדתי", כך כתבה גלי דודתי ב-22 באוקטובר 1958לאבי שהיה בחו"ל. ואם איש לא זכר אז, מי יזכור עכשיו? כשלא נותר ממנה דבר? גלי אחות אמי, אשתו הראשונה של אבי. ארבע שנים אחר כך, נהרגה בתאונה, ועוד ארבע שנים אחרי שמתה, נולדתי אני. ובכן גלי: 22 באוקטובר, אני זוכר.
1 צפייה בגלריה
גלעד ועומרי שרון, הנשיא הרצוג ורעיותיהם, באזכרה לאריאל שרון ביום שישי
(צילום: מוטי קמחי)
חנוכה, דצמבר 1900בכפר קטן בגולה הדוויה, וירה אמך נולדה. חזקה כמו ברזל, חכמה וקשוחה - עובדת אדמה. את כל זה ממנה קיבלת. ואם כבר ימי הולדת, בכל שנה כשהתקרב יום הולדתו של גור אחי, בנה של גלי שנהרג חמש שנים אחריה, הדילמה: להגיד "אבא, היום יום ההולדת של גור"? או לא להגיד כלום? אולי בלחץ העבודה הוא לא זכר וזה רק יצער אותו? ומה אם הוא זוכר, וחושב שהוא לבדו זוכר, אמא כבר מתה ואין עם מי לחלוק? בעדינות ובשקט הייתי אומר: 27בדצמבר אבא, אני זוכר.
האמא של כל האהבות בעולם היא אהבת אם, ממנה הכל התחיל ולשם חוזרות כל האהבות. הרי מה רוצה האיש מאהובתו? שתלטף את ראשו ותאמצו אל חיקה. ומה רוצה האישה? ודאי אותו דבר, בתוספת האינסטינקט האימהי שמבעבע מכל תא בגופה, זה שקיבלה מאמה ולאורך הדורות מהאמא של כל האמהות. וכך היא מערסלת את אהוב ליבה, ובתוך תוכה היא כבר חובקת את הדור הבא.
חברות בין גברים מקורה אחר, שותפות במסעות הציד והמלחמה. יותר פשוט, פחות דרמטי, שותפות גורל לניצחונות, לאכזבה. חיבוק קצר, טפיחה על שכם, חצי חיוך, מילה טובה. זה מספיק, הכל בסדר, וממשיכים לקרב הבא.
ואם כבר חברות, אז אי-אפשר בלי אדלר, לראשונה איתנו כאן הוא לא נמצא. חבר לדרך ושותף כזה, רק אחד האל ברא.
ובשבתות גשומות אני חושב על חברות, ועל כל סוגי האהבה: אהבת הורים לילדיהם, אהבה של גבר ואישה, על האבולוציה של האהבה, איך היא נולדה מתוך מנגנון הברירה, ולאילו ממדים הגיעה. והכל כל כך מסובך, לא ברור ולפעמים כואב. ואני? מה אני יודע? אני פשוט אוהב.
