שנים רבות מדברים על מקומו של ארגון חיזבאללה בלבנון כ"מדינה בתוך מדינה", אבל אחרי המהלכים שהתנועה נקטה לאחרונה, התיאור הזה הפך קטן עליה. אמנם אין חדש בכך שהכוח הכלכלי והצבאי של חיזבאללה גדול משל המדינה הלבנונית, וכולם יודעים זאת, אך עד כה התנועה עצמה לא הפגינה את עליונותה בפומבי. כעת, לעומת זאת, היא מתרברבת בכוחה בבוטות חסרת תקדים. חיזבאללה מקפיד לשלוח מסרים שמהם משתמע שהוא אינו מדינה בתוך מדינה, אלא מדינה מעל מדינה. חיזבאללה מבסס את עצמו כממשל היחיד בלבנון, שבכוחו לטפל במשברים שהמדינה אינה מסוגלת לפתור, גם אם הם קשורים למוסדותיה.
בעבר הסתפק חיזבאללה במיצובו כחלופה לממשל הלבנוני בכל הנוגע ליחסים עם ישראל. הוא קבע אם ישררו יחסי מלחמה או שלום, מכיוון שהיה בכוחו להסלים את המצב מול ישראל ואף לסבך את לבנון במלחמות האזור. חיזבאללה הכריז על כך בגלוי בכל הזדמנות, וראה את עצמו כמגן של לבנון מפני הסכנות שעלולות לאיים עליה, גם אם הן רחוקות. לא כולם אהבו את זה, וקולות ההתנגדות הובילו לפריצתן של מהומות אלימות ב-2008, ואף להאצת פעולות חיזבאללה להעצמת כוחו.
כיום מעגל השליטה של חיזבאללה כבר חצה את תחום המאבק בישראל, והתנועה החלה לפעול דרך קבע בתחומים פנים-לבנוניים. למעשה, לכולם ברור שהארגון הוא הפוסק האחרון בכל סוגייה חברתית או מדינית שעולה. בשבועות האחרונים – עוד לפני העימותים הקטלניים ביום חמישי - התרחשו אירועים רבים, שבמהלכם ניסה חיזבאללה להדגיש שידו על העליונה מבחינות פוליטית, צבאית, כלכלית ואפילו לוגיסטית.
זה נשמע בלתי אפשרי, אבל זאת המציאות – המדינה לא הייתה מסוגלת לספק חשמל למוסדותיה שלה, ופנתה בבקשה לחיזבאללה שיסייע – משל היה הארגון מעליה
האירוע הראשון נגע למזכ"ל חסן נסראללה, שבצל משבר הדלק החריף בלבנון הודיע על ייבוא בנזין ודלק נוזלי (מזוט) מאיראן. נסראללה הדגיש שחיזבאללה יקבע מה המחיר, כמה יחולק ולמי. הדבר המעניין ביותר שעלה מהודעתו הוא שגם מוסדות המדינה הם נמענים של אותה החלוקה, ומשמעות הדבר היא שהארגון לקח על עצמו את תפקידה של המדינה באופן מלא.
ההודעה על ייבוא הדלק, ולאחר מכן יישומה בפועל, שימחו לבנונים רבים, אולם האופן שבו נכנסו המכליות למדינה דרך המעברים הרשמיים, ללא כל בדיקת איכות שהיא, ללא תשלום מס או קיום הליכים מנהליים, היה מכת מוות למדינה, שגם ככה נמצאת בקריסת מערכות. אירוע זה הוכיח שוב שלחיזבאללה יש שליטה מלאה במה שנכנס ללבנון ובמה שיוצא ממנה, וזאת בלי שום צורך לתת דין וחשבון לאף אחד. בפועל זה תרם להברחת המזוט, שכן כמויות אלה של חומרי דלק נכנסו ללא בדיקת איכות והליכי מכס.
תומכי חיזבאללה חוגגים את הגעת הדלק מאיראן
(צילום: רויטרס)
המופע הרברבני של חיזבאללה לא נעצר כאן. אדרבא, הוא אפילו גדל כאשר בצל משבר החשמל החריף צילם אחד מבכירי התנועה סרטון ובו הכריז שממשלת לבנון ביקשה את עזרת המפלגה בסיפוק גנרטורים לישיבת הפרלמנט שבה אושרה הממשלה החדשה.
זה נשמע בלתי אפשרי, אבל זאת המציאות – המדינה לא הייתה מסוגלת לספק חשמל למוסדותיה שלה, ופנתה בבקשה לחיזבאללה שיסייע – משל היה הארגון מעליה. כך נוכחנו שוב לדעת מהם יחסי הכוחות במדינה, וכך גם הצליח חיזבאללה להדגיש מהם היחסים החדשים: התנועה היא נותנת החסות הרשמית למדינה ולממשלה.
האירוע המעניין האחרון היה האיום המפורש שהפנה ראש יחידת התיאום והקישור של חיזבאללה, וופיק ספא, כלפי השופט החוקר את הפיצוץ בנמל ביירות, טארק ביטאר. בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים הוא הודיע לו שאם לא יצליחו להחלישו בדרך החוקית, ייאלץ חיזבאללה להעבירו מתפקידו.
האיום הגיע בעקבות התקדמות בחקירת הפיצוץ וגילוי מאגרי אמוניום נוספים בנמל, שכמו אלו שהתפוצצו בקיץ שעבר היו כנראה שייכים לחיזבאללה או קשורים אליה. אף שהשופט ביטאר אישר שקיבל איום כזה ועדכן בכך את הרשות השופטת בלבנון, לא ננקט כל צעד בנדון, וככל הנראה גם לא יינקט.
וכי כיצד יעשה מישהו משהו? הרי תנועת חיזבאללה הפכה בגלוי למדינה עצמה, ולבנון המדינה היא מקסימום בובה על חוט המופעלת על ידי חיזבאללה.
- חוסאם כנפאני הוא עיתונאי לבנוני וסגן העורך הראשי של עיתון "אלערבי אלג'דיד". למאמר המלא – לחצו כאן. גרסה זו מתפרסמת בחסות פרויקט "אופק", המשותף למכון ון ליר, הפורום לחשיבה אזורית ומרכז אעלאם. מערבית: רוני ברדה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
