ברצועת עזה מועסקים 13 אלף עובדים בסוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם, שמוכרת יותר בשם אונר"א. אחרי שבכנסת אושר בשבוע שעבר ברוב עצום החוק להפסקת פעילות אונר"א בשטח ישראל, הזהירו בסוכנות כי ההחלטה תוביל לקריסת הפעילות ההומניטרית ברצועת עזה. שר החוץ ישראל כ"ץ הדגיש בהודעה לאו"ם על ביטול ההסכם מ-1967 כי עובדים באונר"א השתתפו בטבח 7 באוקטובר, וכעת עולה השאלה מהן החלופות האפשריות לפעילות הסוכנות. אלו התרחישים:
נאום של איילת סמרנו, אימו של יונתן שגופתו נחטפה לעזה על-ידי עובדי אונר"א
כאוס
לפי מתאם פעולות הממשלה בשטחים (מתפ"ש), יותר מ-600 משאיות סיוע ממתינות לכניסה לרצועה. ואולם, דובר אונר"א טוען כי ברגע שסוכנות הסעד תפסיק לעבוד בעזה, בשטח יתחולל כאוס עצום. אונר"א סובלת מחוסר יכולת לעמוד בכל המשימות בשל הלחימה המתמשכת ברצועה, ובין היתר זוהי הסיבה לכך שהיא מתקשה לחלק בעצמה את כל הסיוע שנכנס לרצועה.
למרות היכולות הלוגיסטיות, עדיין לא ברור אם חלק גדול מהסיוע שממתין להיכנס לרצועה נמצא במצב כשיר. הסיבה: הזמן הרב שסיוע זה שהה במחסנים מבלי שהגיע לעקורים בעזה. כך או כך, נראה שאונר"א לא עומדת בלחץ של הפצת הסיוע, והשבתת עבודתה באופן סופי יכולה להוביל לכאוס בחלוקה הקריטית לעקורים.
חלופות
באונר"א הבחינו שמתחילת המלחמה עודדו הרשויות הישראליות ארגוני סיוע רבים לעזור לעקורים ברצועה. ואולם, רק מעט מהם הצליחו לתפקד. בשטח ניכר כישלון מערכתי, מאחר שארגונים רבים חילקו סיוע למקורבים. דוגמה לכך היא הפעלת סיוע מצד איחוד האמירויות הערביות בניהול אנשיו של המנהיג הפלסטיני מוחמד דחלאן.
"רוב הסיוע נמכר בשווקים ולא מחולק כמו שצריך", אמר אחד העקורים ל-ynet. "אין דין ואין דיין, אנשי חמאס ודחלאן נהנים מכל הסיוע שנכנס, במיוחד באזור אל-מוואסי, ואנחנו העקורים הפשוטים שלא משויכים לאף פלג מקבלים רק את השאריות". בעמוד הרשמי של מבצע האמירויות מסרו בעבר בתגובה לטענות כי "אנחנו מתנגדים למה שעושים חלק מהעקורים - מכירת אוהלים וסיוע שאנחנו חילקנו להם".
ארגון "המטבח המרכזי העולמי" (WCK), ששבעה מעובדיו נהרגו בתקיפה לא מכוונת של צה"ל בחודש אפריל בדיר אל-בלח, פועל גם הוא ברצועה במתכונת מצומצמת, ומפעיל שני מטבחים עיקריים בעזה ו-65 מטבחים קהילתיים נוספים, וזה כמובן לא מספיק לרבבות העקורים שזקוקים לאוכל.
ארגון אחר שנחשב קטן יותר הוא Human Appeal הבריטי שמחלק חבילות מזון. מרבית עובדיו הם תושבי עזה. ארגון צדקה אחר הוא Anera האמריקני, שפועל בעיקר בחלוקת מזון מבושל לעקורים באל-מוואסי ובחאן יונס. גם מרבית עובדיו הם תושבי הרצועה. בעזה פועל עדיין ארגון הסעד האיסלאמי הטורקי IHH. מתנדבים טורקים ותושבי עזה עוסקים בחלוקת מזון ובסיוע בציוד למחסה בכל רחבי הרצועה.
עם תחילת המלחמה חמאס ביקר את אותם ארגוני הסעד העולמיים, שרבים מהם ביקשו מעובדיהם לעזוב באופן מיידי את הרצועה בשל הסכנה הממשית לחייהם.
מעבר לסיוע הרציף שנכנס לרצועה, קואליציה של שש מדינות מספקת סיוע לעזה מהאוויר באופן קבוע. מטוסים מירדן, ממצרים, מארה"ב, מבלגיה, מהולנד ומצרפת מצניחים סיוע שלרוב מורכב מחומרי מזון וארוחות מוכנות לאכילה. השיטה הזאת לא הוכיחה את יעילותה, מאחר שמספר לא קטן של עקורים נהרגו מהפלה ישירה של הסיוע על אוהליהם.
שלטון צבאי
הדרג המדיני בירושלים כבר הנחה בעבר את מערכת הביטחון להיערך לאפשרות שלפיה כוחות צה"ל יצטרכו לחלק את הסיוע ההומניטרי לתושבי הרצועה לנוכח הקשיים בפיזורו. האופציה הזאת כופה מציאות של כינון ממשל צבאי, שהקמתו תדרוש רכישת מוצרי מזון בסיסיים בסכום של חמישה מיליארד שקלים בשנה תוך, סיכון של לוחמי צה"ל בחיכוך קבוע עם העקורים העזתים.
הדרג הצבאי לא מתלהב מהאפשרות הזאת, אבל היא קיימת כל עוד ישראל לא מציבה חלופה לאונר"א ולארגון הטרור חמאס. די סביר להניח שבתווך יופעל לחץ בינלאומי רב על ישראל להימנע מכינון ממשל צבאי ברצועת עזה.
הסכם ישראלי עם חמולות
אין זה סוד שישראל כבר בנתה תוכנית ל"יום שאחרי המלחמה", שבמרכזה שיתוף פעולה עם חמולות גדולות ומשפחות מקומיות רבות השפעה שייקחו חלק בניהול הרצועה. מגעים בין ישראל לחמולות העזתיות נערכו כבר בתחילת המלחמה, אבל הם נתקלו בקשיים רבים, בין היתר איומים של חמאס ורצח של ראשי חמולות.
אותן חמולות פועלות כמשפחות פשע. הן חמושות, מחזיקות בכסף רב ומטילות אימה על שאר התושבים בעזה. הטלת החלוקה עליהן עלולה להציג את הפעולה כהשתלטות וסחר בסיוע.
הרשות הפלסטינית
מצרים, כמתווכת שתומכת בשלטונו של אבו מאזן, כבר הזמינה את הנהגת פתח פעמים רבות להגיע לאיזושהי נוסחה של שליטה ברצועה ב"יום שאחרי המלחמה". בקהיר בונים על הסכם פלסטיני לאומי בין פתח לחמאס על מנת שהרשות הפלסטינית תשלוט ברצועה. תפקיד הרשות, כך מקווים במצרים, יהיה לארגן את שיקום הרצועה ואת חלוקת הסיוע. עד כה אין הסכמה ממשית בין פתח לחמאס.
הרשות הפלסטינית מעוניינת לשלוט מחדש ברצועה בכל הרבדים, אך ניכר שבישראל לא מעוניינים באפשרות הזאת, מחשש שחמאס יחזור לשלוט ברצועה. הרשות אמנם כמעט קורסת כלכלית, אבל בכיריה לא פוסלים אפשרות שהיא תחזור לנהל את הרצועה, תוך כדי מיטוט שלטון חמאס באמצעות מנגנוני הביטחון המסכל שפועלים כרגע בגדה המערבית.
