בשעות אחר הצהריים של יום רביעי שעבר, נשמעה אזעקת "צבע אדום" בשדרות ובמספר יישובים בעוטף עזה. שניות אחר כך יירטה מערכת כיפת ברזל רקטה ששוגרה מהרצועה.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
במערכת הביטחון לא ממש הופתעו מהירי הזה: כמה שעות קודם פירסם חמאס אזהרה, לפיה "ההסלמה של כוחות הכיבוש והנהלת בתי הכלא - בהתקפותיהם נגד האסירים בכל בתי הכלא, שהאחרונה בהן התרחשה בכלא דמון הבוקר נגד האסירות שלנו, וכללה מכות ובידוד והחרמת חפצים - היא פשע שלא יעבור ללא תגובה". ואם הרמז העבה לא הובן, כלי תקשורת פלסטיניים פירסמו אחרי הירי צילום של רקטות, עליהן התנוסס הכיתוב "פגיעה באסירות היא קו אדום".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
צה"ל הגיב לירי בתקיפה מהאוויר של יעדים ברצועה; חמאס שיגר בתגובה 12 רקטות, חלקן בניסיון לפגוע במטוסים התוקפים, ותוך רגע - כרגיל בימים האלו - הכול גם הפך לפוליטי, כשח"כים חמורי סבר הבטיחו מכול מסך "מכה קשה"; ומצד שני, האזרחים ששוב עברו עוד ליל תבהלה, זעקו לפתרון.
6 צפייה בגלריה
הרגישות הכי גבוהה ברחוב הפלסטיני. החצר של אגף האסירות הביטחוניות בכלא דמון
(צילום: גדי קבלו )
לכאורה, זה היה עוד סבב לחימה קצר, מהסוג שבצבא מקטלגים כ"המערכה שבין המערכות". אבל הפעם, מאחורי הקלעים של הסבב הזה מסתתר סיפור נפיץ במיוחד, סיפור שבליבו 24 אסירות ביטחוניות, כולן כלואות באגף מבודד אחד בכלא דמון. עד כמה נפיץ? הנה מה שקרה שם, רק בימים האחרונים:
ביום שישי לפני שבועיים, אחרי הפיגוע הקשה בשכונת נווה יעקב, שבמהלכו נרצחו שבעה אזרחים, הגיבו חלק מהאסירות הביטחוניות בקריאות צהלה ובמחיאות כפיים. בשב"ס החליטו להענישן ולהכניסן לבידוד. ביום רביעי שעבר, הופץ ברשתות החברתיות - ומשם לכלי תקשורת בכול המזרח התיכון - קובץ שמע, שבו לכאורה אחת מהאסירות הביטחוניות מספרת על הקשחת התנאים בכלא דמון ומעודדת פגיעה בסוהרים.
"אנחנו שולחות את זעקותינו אל כל מי שחוזר על כך שהוא פועל לשחרור שלנו", נשמע קולה של האסירה כשהיא מתלחשת, כביכול מבין כותלי הכלא. "איפה הנחישות שלכם? איפה הניצחון עבורנו? או שמא מדובר במסרים ריקים, כדי להעביר את הזמן ללא פעולה מעשית? מי יתמוך בנו וילמד את האויב לקח, ממנו ילמד שלא לתקוף אותנו? או שנחכה לאסיר אחר שיילחם עבורנו, כפי שעשה יוסף אל-מבחוח (אסיר שדקר סוהר ביטחוני בכלא נפחא ב-2021 - ש"מ)... זו הזעקה שלנו, האם נמצא מישהו שיתמוך בנו ויאמין שהאויב יפסיק לפגוע בנו, ולשחרר אותנו?"
ההקלטה הפכה לוויראלית. זמן קצר אחרי פרסומה, חמאס כבר שיגר את מסר האזהרה שלו, דובר לשכת האסירים הפלסטינים, איסלאם עבדו, הדגיש כי "התוקפנות ההולכת והגוברת של ישראל נגד האסירים והאסירות חצתה את כל הקווים האדומים", ואפילו משרד החוץ האיראני פירסם הודעה לפיה, "הכאת אסירות פלסטיניות בכלא דמון של המשטר הציוני היא מתועבת", והאשים את המערב: "האם המצהירים על עצמם 'מגיני זכויות האדם' באירופה ובארה"ב, מאמינים כי זכויות אדם וזכויות נשים לא תקפות לאסירות פלסטיניות בבתי הכלא המחרידים של ישראל?". מכאן ועד לשיגור הרקטה ולהסלמה, המרחק כבר היה קצר.
רק דבר אחד לא ממש הסתדר בסיפור הזה: הקלטת מזויפת. פייק ניוז מוחלט. "מדובר בקלטת מפוברקת", אומר לנו ראש סוכנות המודיעין של השב"ס, תג"ד (תת-גונדר) ר'. "עשינו את כל הבדיקות שלנו, ואני אומר לך באופן חד-משמעי שהקלטת הזאת לא יצאה מתוך הכלא. החדרים היו סגורים, חלק מהאסירות היו בבידוד, לאסירות הללו אין שום גישה לטלפונים, ובטח שלא יכולת להעביר הקלטה אל מחוץ לכלא. מה גם שאין בה פרטים, והכי חשוב, הקול בהקלטה אינו קול של אסירה שלנו. אנחנו הגענו למסקנה שמדובר בפרובוקציה ובתעמולה, שנועדה להתסיס את האסירים הביטחוניים בכול בתי הכלא, ולגרום לתקיפת אנשי סגל".
האם הייתה החמרה בתנאים של האסירות, כפי שנטען בהקלטה?
"ממש לא. התנאים לא השתנו בשנים האחרונות. להערכתנו, יש כאן ניסיון של ארגונים קיצוניים להתסיס את הזירה, והם משתמשים באסירות, כי לכול אירוע שנוגע להן יש ברחוב הפלסטיני רגישות גדולה".
אלא שמאחורי הקלעים, ביקום המקביל ששמו אגף האסירות הביטחוניות בדמון, מתחולל סיפור אחר לגמרי.
תג"ד ר': "ביום שני שעבר, זמן קצר אחרי שהאסירות חזרו מהטיול היומי בחצר, מצאו הסוהרים מכתב שכתבה אחת האסירות. היא הניחה אותו על השיש שמקיף את קיר המעבר בחצר, על מנת שכל האסירות שעוברות משם יקראו את המסר ויפעלו על פיו".
מה היה כתוב במכתב?
"'ניצחון או התאבדות'".
שזה אומר?
"ליד המכתב נמצא מקל מטאטא עם גילוחית (סכין גילוח חד - ש"מ) שחוברה אליו, מה שמרמז להן לתקוף איש סגל. למרבה המזל, הסוהרים מצאו את זה באגף כמה דקות אחרי שהיא הניחה את זה שם, ונמנעה תקיפת איש או אשת סגל".
איך איתרתם במי מדובר?
"יש פעולות חקירה שונות שנעשו כדי לברר מי כתבה את זה, כולל ממצלמות האבטחה, והאסירה החשודה אותרה. היא גם מי שהתסיסה בפועל את האסירות. אז הוציאו אותה מהאגף לחקירה, היא נשפטה לשמונה ימי בידוד על ידי קצין משמעת, ואף הועברה במסגרת העונש לבידוד בתא הפרדה בכלא נווה תרצה".
קוראים לה יאסמין שעבאן, היא אחת משתי המנהיגות של האסירות הביטחוניות בדמון, ועוד נחזור אליה בהמשך. בינתיים, בדמון, העניינים החלו להתחמם. "מהרגע שהוצאנו אותה מהאגף", מספר סג"ד (סגן-גונדר) ד', ראש ענף פח"ע בשב"ס, "האסירות התפרעו והחלו לשרוף את התאים".
תג"ד ר': "הן שרפו שם בגדים וסיכנו את חייה של אחת האסירות בתא, ששוכבת שם עם מחולל חמצן. הסוהרים הגיעו לשם מהר כדי לכבות את האש ולהוציא את האסירות מהתאים החוצה".
ומה קרה?
"ברגע שהסוהרים נכנסו לשם, האסירות תקפו אותם, השתוללו ושפכו עליהם חומרי ניקוי ואקונומיקה. האירוע הזה היה יכול להסתיים בצורה חמורה, אם חומרי הניקוי האלה היו פוגעים לסוהרים בעיניים".
אחת הטענות שהושמעו היא שהייתה שם פגיעה בצניעותן, כיוון שהן הוצאו מהתאים ללא רעלות.
"כשיש אירוע שריפה בתא, אז קודם כל דואגים להוציא אותן משם מהר, ולהציל חיים כדי שלא יישרפו" .
היו אסירות שנפגעו מהעשן?
"כל מי שהיה באגף קיבל טיפול מיידי. האסירות הוצאו למחלקה ריקה באגף, עד שישפצו מחדש את התאים שהוצתו. כל מי שהשתתפו בהצתות באירוע הזה, חמש אסירות, הוצאו משם לבידוד. כל אחת מהן נשפטה על ידי קצין משמעת על חלקה באירוע. חלקן נשלחו לחמישה ימי בידוד, והיתר לשבוע".
אירוע כזה, לו היה מתרחש באגף פלילי בכול כלא אחר, ספק אם בכלל היה מגיע לכותרות, ודאי שלא להודעה של משרד החוץ האיראני. אבל כשמדובר באותן אסירות, אפילו התפרעות של כמה מהן יכולה להוביל לירי על שדרות, ולעוד סבב אלים שיכול לדרדר את המזרח התיכון לעימות. וכך, באגף אחד בכלא על הר הכרמל, מחזיק שב"ס בסך הכול ב-24 נשים - שמהוות כחצי אחוז בלבד מכלל האסירים הביטחוניים - אבל כל אחת מהן עלולה להיות זו שבשמה תוצת המלחמה הבאה.
דמון הוא בית סוהר מיושן, שנבנה טלאים-טלאים בשנות ה-50 כסוג של מענה למצוקת מקומות הכליאה. בתקופת טרום-קום המדינה, המבנה המקורי היה בכלל מחסן טבק שכלל מגורים לפועלים, ואחר כך בית ספר למ"כים של צה"ל.
כתוצאה מהתנאים הירודים בו, הכלא נסגר בשנת 2000 והוכרז כמתקן אימונים. אלא שאז פרצה האינתיפאדה השנייה, היה צורך מיידי במתקן כליאה עבור פעילי טרור ושוהים בלתי חוקיים, והכלא נפתח שוב.
בדצמבר 2010, בעת השריפה הגדולה בכרמל, היה חשש שהלהבות יגיעו לדמון ובשב"ס הוחלט לפנותו. כדי לסייע בפינוי הוזנקו צוערים מקורס הקצינים של שב"ס. האוטובוס שהוביל אותם לדמון נלכד בלהבות ו-37 מהם נספו. כיום הכלא משמש בעיקר לאוכלוסיות מיוחדות, כמו אסירים ביטחוניים קטינים, אסירים טעוני הגנה - והאגף הייחודי לאסירות ביטחוניות.
באגף יש מקום ל-51 אסירות כאלו ב-13 תאים, ובמידת הצורך יוכל לאכלס אף יותר. כרגע כלואות בו, כאמור, 24 נשים, מתוכן שלוש קטינות ששמן אסור לפרסום, ואחת נוספת שגם שמה אסור לפרסום מכיוון שניסתה לבצע פיגוע בעודה בת 16. מרבית האסירות הביטחוניות לא מדברות עברית. תשע מתוכן תושבות מזרח ירושלים, אחת מהן מכפר-קאסם שבמשולש, וכל השאר משטחי הרשות הפלסטינית ומכונות "יו"שיות" (כלומר, מיהודה ושומרון), או "גד"איות" (כלומר, מהגדה המערבית). כרגע אין באגף אסירה השפוטה למאסר עולם, כלומר מחבלת שבמו ידיה רצחה, למרות שבעבר היו; הן פשוט שוחררו במסגרת "עסקת שליט".
אז מה כן עשו האסירות הנוכחיות? הן נאשמות או מורשעות במגוון של עבירות, שנעות מהעברת כספים מעזה לגדה, ועד לניסיונות לביצוע פיגועים, בעיקר נגד כוחות הביטחון. שתיים מהאסירות הקטינות, למשל, כלואות כאן בגין עבירות כאלו. האחת, בת 17, ניסתה לדקור שוטרים במערת המכפלה; השנייה, גם היא בת 17, ניסתה לדקור שוטר במזרח ירושלים.
שתיים מהאסירות שפוטות למאסר ארוך במיוחד. אחת מהן היא אותה תושבת כפר-קאסם, שתילה אבו-עיאדה שמה, שהייתה עובדת ניקיון בחברת הייטק בראש-העין, והורשעה בניסיון לרצוח יהודייה בפארק התעשייה "אפק" בראש-העין באפריל 2016. היא נשפטה למאסר של 16 שנה. אגב, בכתב האישום שלה נטען כי ההקצנה שלה אירעה לאחר שחלמה על הנביא מוחמד, והבינה כי עליה להרוג למען האל. האסירה השנייה, ששפוטה ל-14 שנות מאסר היא עאישה אפגאני, תושבת שכונת ראס אל-עמוד במזרח ירושלים, שהורשעה בניסיון לרצוח שני חיילים בשער שכם בדצמבר 2016.
כולן מחבלות שפעלו מתוך רקע אידיאולוגי, או שיש ביניהן כאלה שפעלו, או רצו להיתפס, על רקע מצוקה אישית או משפחתית?
סג"ד ד': "יש כמה כאלה שפעלו מתוך מצוקה, בהן אותה אפגאני, שטענה כי פעלה כך משום שקצה בחייה, אבל בית המשפט לא התחשב בכך. או עצורה בשם ראניה דאהר, בת 30 מהכפר יאסיד באזור בקעות, שביוני בשנה שעברה ניסתה לדקור חייל בכיכר החטיבה המרחבית שומרון; בחקירה היא סיפרה שיצאה לבצע פיגוע כי מאסה בחייה ורצתה למות. משפטה מתנהל".
גנ"מ מ': "אסור להן להחזיק בתא קומקום חשמלי או סכו"ם. יש באגף מטבחון עם מקרר, ויש פלטות חימום שעליהן הן יכולות לחמם את האוכל, שמגיע בחמגשיות. אין להן חדר אוכל, הן אוכלות בתאים. יש שלוש ארוחות ביום. ולמי שתוהה: באגף הביטחוניות אין מאפיית פיתות
בניגוד לאסירים הביטחוניים הגברים, מרבית האסירות הביטחוניות - 14 מתוך 24 - הן ללא שיוך ארגוני, כלומר פעלו מטעם עצמן. כך, למשל, כל האסירות ממזרח ירושלים לא הופעלו ישירות בשם אחד מארגון הטרור. השאר משויכות לשלל הארגונים, מפתח והתנזים ועד לחמאס והג'יהאד האיסלאמי. הבדל מהותי נוסף בינן לבין הגברים הוא שבאגף הביטחוניות בדמון אין ממש הפרדה בין הארגונים, כלומר, חמאסניקיות לשם - פתחיות לכאן. "ואכן", אומר תג"ד ר', "מדובר באגף תוסס".
מבחינת ההיררכיה הפנימית בין הכלואות, האסירות שמשויכות לארגונים נחשבות לבעלות מעמד גבוה יותר. "יש את החלוקה הלא-רשמית", מסביר סג"ד ד', "שלפיה מי שקשורה לארגוני טרור ויש לה את הגיבוי הארגוני, תהיה בעלת מעמד יותר משמעותי מצעירה שמבצעת פיגוע בעצמה (כלומר, ללא הוראה ישירה של ארגון - ש"מ). וזה יוצר פערי מעמדות".
במה זה מתבטא?
"בקבלת ההחלטות באגף, מבחינת איך שהן מתנהלות ביומיום, כמו מי ישנה באיזו מיטה, למעלה או למטה, מי מנקה את השירותים והמקלחת, מי שוטפת את החדר, מי עושה כביסה, מי אחראית על האוכל וכו'".
בכל תא באגף האסירות הביטחוניות יש מקלחון, שירותים, שתי מיטות קומותיים, ארונית לכל אסירה, כיסא, שולחן, מכשיר רדיו ומכשיר טלוויזיה. במה הן צופות? "הערוצים מנוטרים", מסביר גנ"מ מ', ראש מחלקת ההפעלה בשב"ס, הקצין שאחראי על איסוף מידע מודיעיני מאסירים ומאסירות ביטחוניים. "לא ערוצי הסתה. יש 11, 12 ונשיונל ג'יאוגרפיק".
מה לגבי אוכל?
"אסור להן להחזיק בתא קומקום חשמלי. אסור להן גם להחזיק סכו"ם. יש באגף מטבחון עם מקרר, ויש פלטות חימום שעליהן הן יכולות לחמם את האוכל, שמגיע בחמגשיות. אין להן חדר אוכל, הן אוכלות בתאים. יש שלוש ארוחות ביום, אגב, ארוחות כשרות, כולל מצות בפסח, או לחם שמקפיאים להן מראש במקרר. ברמדאן הן מקבלות בערב את שלוש הארוחות יחד. זה למרות שלא כולן צמות. יש ביניהן גם חילוניות".
תג"ד ר': "אין להן מסגד בכלא, מי שדתייה - מתפללת בתא. היא גם יכולה להסתובב עם כיסוי ראש אבל עם פנים גלויות".
בניגוד לחלק גדול מהאסירות הפליליות, הביטחוניות אינן יוצאות לעבודה, אינן לומדות ואין להן סדנאות. לכל אחת מהן מותר להחזיק חמישה ספרי קריאה - לא לימוד - והן רשאיות להחליף ביניהן ספרים. לאגף יש חצר קטנה, כ-15 מ' על 15 מ', שאליה מורשות האסירות לצאת לטיול פעמיים ביום, בכל פעם למשך שעה, והן רשאיות לעסוק גם בפעילות ספורט. גם שאר הלו"ז היומי שלהן קשיח וקבוע:
5:30: השכמה וספירת בוקר.
7:00-6:00: ארוחת בוקר בתא.
8:00-7:00: טיול בוקר בחצר.
11:30-8:00: האסירות בתא, חלקן עוסקות בניקיונות ובסידורים אישיים, אחרות מקבלות ביקור או משוחחות בטלפון הציבורי.
12:00-11:30: ספירת צהריים וארוחת צהריים, גם היא בתא. אגב, לטובת מי שתוהה: באגף הזה אין מאפיית פיתות.
14:30-13:30: טיול צהריים בחצר, וחזרה לתא.
18:00-17:00: ספירת ערב וארוחת ערב בתא, שלאחריה התאים נסגרים עד למחרת בבוקר.
בכול יציאה מהתא מחויבות האסירות ללבוש מדי אסירות חומים, בתאים הן רשאיות ללבוש בגדים אזרחיים. מלבד עורכי דין, האסירות הביטחוניות מורשות לקבל ביקורים אישיים פעם בחודש, למשך 45 דקות. רשאים לבקר רק קרובים מקרבה ראשונה: הורים, בעל, ילדים. אין אישור לביקורים של ארגונים, כמו הצלב האדום, אנשי דת או ח"כים. גם אין ביקורי התייחדות, ולכן מקרה של אסירה בהיריון הוא מאוד נדיר, וכרגע אין כזו.
עוד עניין שונה לעומת אגפים אחרים: ביקורים מנוצלים במקרים לא מעטים כדי להבריח לבתי הכלא אמצעי תקשורת, אמצעי לחימה או סמים. אבל באגף הביטחוניות, כמעט ואין ניסיונות הברחה כאלו. "הן שומרות על עצמן ועל כבודן, ולכן לא מבריחים להן סלולריים", מסביר תג"ד ר'. "גם אין פה סמים בכלל, ולא הברחות אמל"ח".
אז מה כן?
"מעברים להן ‘אשגרים’ (פתקי הוראות, בדרך כלל מארגון מסוים - ש"מ)".
כמו בכול כלא, גם בדמון מופעלת קנטינה, אבל האסירות הביטחוניות אינן רשאיות לצאת אליה, אלא מכינות רשימה והמצרכים מובאים אליהן. כך, למשל, הן נדרשות לרכוש כרית, סדינים ושמיכות על חשבונן. לכול אסירה יכול להיות בקנטינה חשבון של עד 1,200 שקל לניצול בחודש אחד. את הכסף מעבירות לרוב המשפחות. ולמי שאין? "יש ביניהן סולידריות", מסביר סג"ד ד', "הן עוזרות האחת לשנייה".
האסירות מקבלות שכר מהרשות הפלסטינית. תג"ד ר': "אסירה עד שלוש שנות מאסר - 1,400 שקל בחודש. ארבע–חמש שנים - 4,000-3,000. אסירת עולם תקבל 12 אלף שקל, לכול חייה. גם הארגונים מוסיפים: חמאס, הג'יהאד האיסלאמי והחזית העממית משלמים על כל אסירה 500 שקל לחודש. מי שגרה בתחום הקו הירוק תזכה לעוד 500 שקל בחודש, כדי לעודד ערבים אזרחי ישראל לבצע פיגועים"
המחסור בכסף איננו מצב שכיח: האסירות מקבלות שכר מהרשות הפלסטינית, ובמידה שהן חברות ארגון, גם משם.
תג"ד ר': "מהרש"פ הן מקבלות תשלום כמו הגברים. עבירה שעונשה עד שלוש שנות מאסר - 1,400 שקל בחודש. מי שמרצה בין ארבע לחמש שנות מאסר, תקבל 4,000-3,000 שקל לחודש, וכך הלאה. אסירה שתקבל מאסר עולם תקבל 12 אלף שקל, לכל חייה".
ומהארגונים?
"תלוי בסוג העבירה. ארגוני חמאס, הג'יהאד האיסלאמי והחזית העממית משלמים למשפחה על כל אסירה 500 שקל לחודש. מי שגרה במזרח ירושלים תקבל 'בונוס' של עוד 300 שקל בחודש, ומי שגרה בתוך תחומי הקו הירוק, נגיד כמו המחבלת מכפר-קאסם, תזכה לעוד 500 שקל בחודש".
וזה כי?
"לעודד ערבים אזרחי ישראל לבצע פיגועים".
הנה דוגמה לכמה טעונים ומורכבים יכולים להיות החיים בסיר הלחץ ששמו אגף הביטחוניות. בשעת בוקר מוקדמת של אחד מימי אוקטובר 2015 התעוררה אסראא ג'עבאס, בת 37 מג'אבל מוכבר, בבית בעלה ביריחו, והחליטה שהיא הולכת להיות שהידית. היא נטלה בלון גז ומצית, נכנסה לרכב ונסעה לכיוון ירושלים. בדרך, עלתה על נתיב התחבורה הציבורית, ושוטר בתפקיד, משה חן שמו, הבחין בכך ועצר אותה בצד. כשהתקרב לרכבה לבקש רישיונות, צעקה ג'עבאס "אללה אכבר", פתחה את ברז הגז והציתה את המצית.
השוטר חן נכווה קשות בפניו ובחזהו, וגם ג'עבאס נשרפה קשות בגפיה ובפניה. היא שרדה את הפציעות, הורשעה, לפי הודאתה בעסקת טיעון, בניסיון לחבלה בכוונה מחמירה, נידונה ל-11 שנות מאסר, ואז הגיעה לאגף הביטחוניות בדמון. בשל כוויותיה, היא טופלה במהלך מאסרה ונותחה בידיה פעמיים. אולם לאחר מכן, הגישה ג'עבאס בקשה שגם אפה, שנשרף בפיגוע שביצעה, ינותח, למרות שמדובר בהליך שבעיקרו הוא קוסמטי.
ג'עבאס הדגישה את המצוקה הנפשית אליה נקלעה בעקבות פציעתה, באגף האסירות בדמון החל להצטבר מתח ועל השב"ס הופעל גם לחץ בינלאומי לאשר את הניתוח. אלא שאז הסיפור התפרסם, פרצה סערה, השוטר הפצוע - שעקבות הפיגוע ניכרים עליו עד היום - פנה גם הוא לשב"ס, והתנגד לאישור הניתוח. כל תפוח האדמה הלוהט הזה התגלגל לפתחו של בג”ץ. בית המשפט דחה את בקשת המחבלת. "היום יש אסירות באגף שתומכות ומטפלות בה", אומר גנ"מ מ'.
נשמע שיש ביניהן סולידריות חזקה.
"יש הרבה זרמים ואינטריגות בינן לבין עצמן בתוך האגף, אבל מהפחד מענישה הן משתדלות שזה לא יהיה גלוי, והן סוגרות את החשבונות ביניהן מבלי לערב את אנשי הסגל. ברור שיש ביניהן אסירות שנחשבות יותר בעייתיות, לא ממושמעות והן מעלות את רמת החיכוך באגף".
למה הכוונה?
"יש קוד התנהגות. הן לא יכולות סתם להתפרע כי אחרת יחטפו, אבל יש כאלה שפחות מקבלות את הקודים האלה, ואסירות אחרות לא אוהבות את זה".
למשל?
"בנובמבר האחרון הייתה אסירה ששפכה מים חמים על סוהרת שנכנסה לתא, סתם ככה, בלי שיהיה לזה רקע מקדים. אותה אסירה טופלה משמעתית, והאסירות האחרות, שלא ראו בעין יפה את ההתנהגות שלה, לא גיבו אותה".
למה?
"כי אם היא מקבלת עונש של שלילת קנטינה למשל, זה פוגע בחברותיה לתא. יש להן קופה משותפת לאוכל, חומרי ניקוי או ביוטי, ואם אסירה נענשת אז זה מחסיר מהן. הייתה, למשל, עצורה מינהלית שישבה 14 חודש בגין חשד לפגיעה בביטחון המדינה, והחליטה שהיא רוצה להשתחרר. אז היא פתחה בשביתת רעב, למרות שהנהגת האגף לא תמכה בצעד שלה. אז כשהיא נכנסה לבידוד, האסירות לא מחו על כך כהרגלן. עצם זה שהן לא הזדהו איתה, זאת אמירה".
על מה הן רבות ביניהן?
"החל מבמה צופים בטלוויזיה, כי כל אחת רוצה לצפות בתוכנית אחרת; ועד לשאלות יותר משמעותיות, כמו, למשל, במידה שיש שביתת רעב שמתכננים האסירים הביטחוניים, אז האם הן יהיו חלק ממנה או לא".
ובאמת, עד כמה האסירים הביטחוניים הגברים מעורבים במה שקורה לביטחוניות?
סג"ד ד': "הנה דוגמה: בדצמבר 2021 ביצענו חיפוש לילי באגף של הביטחוניות. זה משהו שגרתי שאנחנו כל הזמן עושים, אבל הפעם, בכניסה לתא שלהן, הן ניסו לדחוף את הסוהרים החוצה, לבעוט בהם ולצרוח עליהם. אחר כך הן טענו בפני בני המשפחות ועורכי הדין שלהן שהסוהרים לא כיבדו אותן ונגעו בהן. כשהאסירים הביטחוניים שמעו על כך, אחד מהם תקף בתגובה איש סגל בכלא נפחא עם דוקרן מאולתר ופצע אותו. צריך להבין שמבין כל האסירים הביטחוניים, אוכלוסיית הנשים בכלא היא עם הרגישות הכי גבוהה ברחוב הפלסטיני".
וזה למרות שרובן בכלל לא מזוהות עם ארגון מסוים?
"זה דווקא כי הן הגיעו ממקום שבו אין להן תשתית טרור, ולכן רוצים לקחת עליהן את החסות כמגיני חסרות הישע וכמגיני הנזקקות והאומה".
תג"ד ר: "יש תחרות מאוד קשה בין ארגוני הטרור על הבנות האלה, וכל אחד רוצה השפעה עליהן באגף. בעיניהם גם כלא הוא זירת טרור, והם הבינו שכל מחאה של נשים אסירות היא מאוד תודעתית".
כולל הקלטות מפוברקות, מסתבר.
סג"ד ד': "באגף הנשים הביטחוניות, העוּבדות לא משנות. אם הן יצאו בהצהרה, לא מעניין בחוץ אם מדובר באמת או לא. אישה בתרבות הזאת היא קו אדום".
אז למה בעצם לא ממש שמענו עליהן עד כה? למה הן לא משתמשות בזה יותר?
"כדי לא לשחוק את הכלי הזה".
בחזרה ליאסמין שעבאן, האסירה-המנהיגה שהועברה לבידוד בכלא נווה תרצה, צעד שהוסיף הרבה מאוד דלק לתבערה שפרצה בשבוע שעבר. בתקשורת הפלסטינית היא מכונה "אם האסירות". שעבאן, 40, במקור מכפר ג'למה שליד ג'נין, משויכת לג'יהאד האיסלאמי. בניגוד לחלק גדול מחברותיה לאגף, היא דוברת עברית רהוטה, מה שמעלה את קרנה אף יותר.
גם העבר העשיר שלה בתחום הטרור מייצר אצל שאר האסירות כבוד: ב-2019 השתחררה שעבאן מהכלא, לאחר שריצתה חמש שנות מאסר בגין עבירות של קשירת קשר לגרימת מוות בכוונה, חברות ופעילות בהתאחדות שאינה מותרת ועבירות נוספות. שעבאן נאשמה כי השתייכה לחוליה בת חמישה פלסטינים, תיכננה להתחזות ליהודייה הרה ולהתפוצץ עם חגורת נפץ בלב תל-אביב. החמישה הודו גם בתכנון של פיגוע ירי, בתכנון פיגוע מטען לעבר אוטובוס חיילים ובתכנון פיגוע חטיפת חייל.
במרץ האחרון נעצרה שעבאן שוב ועתה היא נאשמת בניסיון להקמת תשתית טרור לביצוע פיגועים, בהכוונה של הג'יהאד האיסלאמי מעזה. משפטה עדיין מתנהל, אבל היא, כאמור, נחשבת היום לאחת משתי המנהיגות הבלתי מעורערות של האסירות הביטחוניות בדמון. ביום שלישי השבוע היא חזרה לאגף, לאחר שריצתה את עונש הבידוד שלה בנווה תרצה.
אסירה פלילית לשעבר, שמכירה את הבידוד בנווה תרצה, מספרת שזה לא עונש פשוט. "זה חירייה ממש, שם. תא ממש קטן, רק עם מיטה, ויש שם דוש, חור בלי אסלה ואת יושבת שם על כל הסירחון לבד, לבד, שבוע".
המנהיגה השנייה של האסירות היא מ', בת 23 ממזרח ירושלים, שבאוקטובר 2015, בהיותה תלמידת י"ב, ניסתה לדקור שוטר מג"ב בגבעת התחמושת ונידונה לשמונה וחצי שנות מאסר. מ' היא מצעירות האגף, אבל הפכה לדומיננטית ובולטת מאוד, גם בזכות מאבקים שניהלה בכלא ושבגינם לא אחת נענשה.
האם כל זה יעזור לה ולחברותיהן ביום השחרור? נראה שלא ממש. בניגוד לאסירים הגברים, שמשוחררים וזוכים בחברה הפלסטינית ליחס של גיבורים, קבלת הפנים שממתינה לאסירות היא שונה. "יש צביעות בהתייחסות של החברה הפלסטינית לביטחוניות", אומר סג"ד ד'. "בעוד שבתקשורת הן נחשבות גיבורות, בפועל ההנהגות לא סופרות אותן. אין להן שום תוכנית שיקום אחרי שהן יוצאות מהכלא, ואין מנגנון ששומר עליהן שלא יחזרו לשם".
סג"ד ד' טוען כי בפועל, הפלסטינים משתמשים בסמליות של האסירות ובחשיבות העצומה שלהן ברחוב הפלסטיני כמנוף לחצים. "אנחנו מכירים ויודעים את הכוונות של גורמים מסוימים בארגוני הטרור להשתמש באוכלוסייה הזאת כטריגר לאירועים יותר רחבים".
נטען שהגעתם במהלך העימות האחרון עם האסירות למו"מ.
תג"ד ר': "לא היו דברים מעולם. לא היה שום מו"מ. זאת תעמולה פלסטינית, להראות שהם מנצחים במלחמה. כרגע המצב רגוע, וגם האסירות מבינות שיש להן מה להפסיד".
