בית המשפט המחוזי בלוד גזר הבוקר (שלישי) 20 שנות מאסר על לירן מהלל (37), שרצח את בן דבח (28) במהלך קטטה בעיר רחובות לפני כשלוש שנים. בנוסף, הוא יפצה את אלמנת המנוח ב-258 אלף שקלים.
שני שופטים סברו שיש לגזור על מהלל מאסר 20 שנה ולהקל בעונשו במידה מסוימת, בשל חלקו של המנוח באירוע והקרבה של הנאשם לסייג ההגנה העצמית. השופט בדעת המיעוט - חשב שיש לגזור עליו 25 שנות מאסר. "רגע לפני התקיפה ההדדית עמד הוא במרחק כמה מטרים ממנו ויכול היה לעזוב את זירת ההתגוששות", ציין השופט בדעת המיעוט בהתייחסו לנאשם. מנגד, שופטת בדעת הרוב ציינה: "לו היה המנוח מחלים מפציעתו, והנאשם, חלילה, נפטר מפצעיו, אפשר שזה היה עומד לדין על רצח בכוונה".
מכתב האישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בלוד על ידי עו"ד גל רוזנצוויג, עולה כי המנוח הגיע יחד עם חברו לביתו של מהלל בעקבות סכסוך על חוב כספי. בין השניים התפתחה קטטה בצומת סמוך, שבמהלכה מהלל דקר עם סכין את דבח כמה דקירות בבית החזה, ואילו דבח דקר את מהלל בצווארו.
לאחר הדיווח שקיבלה מבית החולים קפלן בעיר על שני הפצועים, התקשתה המשטרה לגלות את זירת האירוע באופן מיידי. ממידע שהגיע אחרי המקרה ל-ynet, עלה כי דבח הובא לקרבת בית החולים על-ידי אדם זר שזהותו אינה ידועה. האיש עצר אמבולנס שהיה בדרכו לבית החולים, הוציא מרכבו הפרטי את דבח שהיה דקור בכמה מקומות בגופו, העביר אותו לטיפול הצוות - ונעלם.
שני הפצועים הובהלו לאחר טיפול בחדר הטראומה לניתוח. מהלל נעצר על-ידי המשטרה לאחר שחרורו, בעוד דבח מת מפצעיו כעבור שבועיים וחצי. המשטרה הצליחה להשיג עדויות מעדי ראייה וצילומי אבטחה בזירת האירוע.
כתוצאה מהדקירה נפצע דבח באורח אנוש וסבל מפגיעה בריאות. בשל כך סעיף האישום הראשון נגד מהלל היה גרימת חבלה מחמירה. לאחר מותו של דבח, סעיף האישום שונה לרצח מתוך כוונה.
השופט מיכאל קרשן כתב בגזר הדין: "לנאשם עמדה אלטרנטיבה ברורה לתקיפת המנוח. רגע לפני התקיפה ההדדית עמד הוא במרחק כמה מטרים ממנו ויכול היה לעזוב את זירת ההתגוששות, כאשר לפניו מספר דרכי מילוט אפשריות. חרף זאת סב הנאשם על עקביו וחתר למגע עם המנוח כשסכין שלופה בידו". השופט קרשן הוסיף: "הנאשם הרשה לעצמו ליטול נפש והסב בכך את הפגיעה הקיצונית ביותר לערך קדושת החיים. מסלול חייו של דבח נגדע". הוא קבע בדעת מיעוט שיש לגזור על הנאשם 25 שנות מאסר.
לעומת זאת, השופטת מרב גרינברג סברה אחרת: "נסיבות מעשיו של הנאשם קרובות לסייג ההגנה העצמית, ובצירוף נסיבות נוספות הממתנות את מידת אשמתו בתיק, מצדיקות התחשבות מסוימת להקל בעונשו". היא קבעה כי "המנוח יזם את אופיו האלים של האירוע, דרכו באירוע הייתה של אלימות". לדבריה, "הוא הצטייד בסכין והגיע עם חבריו שהכו את הנאשם ליד רכב. הוא הלך בעקבות הנאשם עם סכין. לו היה המנוח מחלים מפציעתו, והנאשם, חלילה, נפטר מפצעיו, אפשר שזה היה עומד לדין על רצח בכוונה".
השופט אב בית הדין עמי קובו הכריע וקבע ברוב קולות שהעונש יהיה כדעת השופטת גרינברג: "בסופו של דבר, בחינת מכלול האירוע ממבט על, כמו גם בחינה פרטנית של אירוע הדקירה עצמו, מובילים למסקנה כי מדובר בקרבה לסייג לאחריות הפלילית, אשר משפיעה על חומרת מעשה העבירה ועל אשמתו של מהלל".
דבח הותיר אחריו אישה ובת. בדיון קודם סיפרה אשתו על בתם הקטנה: "הבת שלי כל הזמן שואלת איפה אבא שלה? הוא הרג אותו בדם קר".
עו"ד שאדי כבהא, שייצג את הנאשם, מסר בתגובה: "מדובר בפסק דין שקיבל בדעת רוב את הטענה שלנו של הקרבה לסייג בעבירת רצח. זו טענה שטרם התבררה בבית המשפט העליון לאחר הרפורמה של עבירות ההמתה, ומכאן החשיבות של קבלת טענה זו ברמה הכללית. ברמה הספציפית, הגם שבית המשפט על פניו הקל עם הנאשם בגזר דינו בהינתן הרשעתו בעבירת רצח. פנינו לערעור בבית המשפט העליון על עצם הכרעת הדין בתקווה לזכות אותו כליל מהאישום שהוגש נגדו".
