תוכנית העבודה של הממשלה להתמודדות עם גל האומיקרון כוללת בעיקר תקווה גדולה שאיכשהו התחזיות האופטימיות יתממשו ויהיה בסדר. שיהיה בסדר, ושמערכת הבריאות תדע להתמודד עם עומס התחלואה הכפול שצפוי לנו בשבועות הקרובים - גם זו של השפעת העונתית (שבניגוד לדעה הרווחת - אינה מחלה קלה) וגם של חולי הקורונה. ואם צריך - אז גם אנשי צוות חולים ימשיכו לטפל.
כחלק מהאסטרטגיה נקבע כי מערכת החינוך תעבוד כרגיל, ללא כל צעדים להאטת ההתפשטות של המגפה, כמו שאר המשק. כך לדוגמא - תלמיד שנחשף לחולה מאומת נדרש היה לבצע בדיקת אנטיגן ביתית באותו היום, ולחזור מיד לבית הספר. אחרי שנתיים של מגפה, כולנו כבר מספיק מומחים כדי להבין שהנחיה זו לא נתמכת בהיגיון אפידמיולוגי, שכן לווירוס יש תקופת דגירה מינימלית (והרי לשם כך נקבעה חובת הבידוד). טוב עשה משרד הבריאות שהבהיר אתמול שאת הבדיקה יש לעשות לאחר שלושה ימים, אך לא ברור אם זו הנחיה מחייבת או המלצה, וגם סוגיית הבידוד נותרה פתוחה - ותלמיד יכול לחזור לבית הספר לאחר החשיפה, על אף שייתכן מאוד שהוא נדבק בנגיף ויעביר אותו הלאה. בסבירות לא מבוטלת, יהיו לא מעט מקרים כאלה עליהם כלל לא נדע.
כל זה, מבלי שדיברנו על התוקף הבעייתי של בדיקות האנטיגן בכלל, ולזיהוי אומיקרון בפרט. ההשפעה של תהליך הבדיקות חורג כמובן מגדרי מערכת החינוך והדבקה של תלמידים נוספים, כי הרי הילדים לא הולכים רק לבית הספר. הם פוגשים אנשים נוספים, חלקם מבוגרים או בעלי רקע בריאותי מורכב יותר.
וכך, באופן לא מפתיע, ההנחיה שנועדה לשמר את השגרה הביאה לתוצאה ההפוכה. הווירוס לא יישר קו עם התקוות שלנו ועם הנחיות הממשלה, והמשיך להדביק גם את מי שנמצא שלילי בבדיקה ביתית - ובכך נוצר כאוס מוחלט במערכת החינוך, שבה התלמידים, המורים והמנהלים חסרי כל מושג מה הם צריכים לעשות. נכון להיום, גם לא פשוט למצוא בדיקות אנטיגן לרכישה פרטית.
הרצון לשמור על מערכת חינוך פתוחה בכל מחיר הביא לכך שבכל יום מתרחשים אירועי הדבקה המונית בקרב הילדים. בנקודה זו יהיו מי שיגידו שמדובר בתחלואה קלה בקרב ילדים, וזה לא נורא, ואף רצוי - משום שכך הם מפתחים חסינות מפני הנגיף. התשובה לכך היא שלמרות כל התקוות - גם כאן הווירוס לא שותף לתוכניות שלנו, ומתעקש להדביק שיעור הולך וגדל של אנשים שהחלימו ממנו (חלקם אף החלים וחוסן). מעבר לכך, אנחנו עדיין לא יודעים מהן ההשפעות של הנגיף בטווח הרחוק, מכיוון שהטווח הרחוק עוד לא הגיע. הנתון שהתפרסם על ידי המרכז האמריקני לבקרת מחלות ומניעתן (CDC) מצביע על סיכוי גבוה פי 2.5 יותר לחלות בסוכרת בקרב ילדים שחלו בנגיף (לא מזן האומיקרון - לא עבר מספיק זמן כדי לבצע מחקר מהסוג הזה).
ראש הממשלה נפתלי בנט אמר כי בשבועות הקרובים צפויים להידבק בנגיף בין 2 ל-4 מיליון ישראלים - לאחר שבמשך שנתיים של מגפה נדבקו כ-1.5 מיליון ישראלים. אם ההערכה הזאת נכונה, מדובר על טווח אדיר - בין 2 ל-4 מיליון יש שני מיליון אנשים שניתן למנוע את הדבקתם. במספרים כל כך גדולים, גם הנגזרת של החולים הקשים לאורך הטווח הזה יכולה להיות מאוד משמעותית. ראוי לעשות את המאמץ כדי לשלוט על ממדי ההדבקה ולהגיע לטווח הנמוך ככל הניתן של הנדבקים. ראוי גם לדאוג לכך שהתחלואה תתפזר על פני ציר הזמן, ככל הניתן, כדי למנוע את העומס על מערכת האשפוז - שגורם לא רק לתמותה עודפת אלא גם לשחיקה הולכת וגוברת של הצוותים.
מה בכל זאת ניתן לעשות? לצערי, במצב שאליו הגענו אין טעם או הצדקה להמשך פעילות מערכת החינוך, בוודאי לא במתכונת הנוכחית, מכיוון שהלימודים נפסקים מאליהם. כל מי שחבר בקבוצת וואטסאפ של הורים לתלמידים חווה את תחושת הכאוס המוחלטת. הניסיון לשמר את המערכת פעילה בכל מחיר הביא לכך שיותר ויותר תלמידים נדבקים. גם מי שרוצה לשמור על ילדיו ועל עצמו וסביבתו מפני הדבקה לא יכול לעשות כן. היה אפשר לצמצם תופעה זו באופן משמעותי, אם משרד החינוך היה מכין את המערכת ללמידה פרונטלית בכיתות קטנות, מה שהיה מאפשר לשלוט על קצב ההדבקה בקרב הילדים והמורים. גם חלון הזמן לחיסון הילדים כדי להתמודד עם הגל הולך ונסגר, לאחר שרק 11.5% מקרב הילדים בני ה-5 עד 11 חוסנו.
משלא נעשה כן, לא נותר אלא להכיר בעובדה שנוסף על הכאוס - חלקים גדולים במערכת נסגרו דה פקטו, ובכך מתגלגלת ההשפעה גם על מערכות נוספות במשק. מה שנדרש לעשות כעת הוא להכיר במציאות ולהעביר את הילדים ללמידה מרחוק למשך תקופה קצובה של שבוע עד שבועיים - בין אם על חשבון חופשת הפסח והחופש הגדול, או בדרך אחרת - ולנצל את הזמן כדי להכין את המערכת ללמידה פרונטלית בקבוצות קטנות, כדי לשלוט על ההדבקה. ההתעקשות לשמר מראית עין של שגרה לימודית תביא אותנו גם לסגירה דה פקטו של מערכת החינוך וגם לעוצמת גל גבוהה הרבה יותר. צריך להכיר במציאות ולחזור גם לצעדי הזהירות המתבקשים במצב שבו אנו נמצאים - כולל מסכות, שמירת מרחק ועבודה מהבית ככל הניתן, על מנת למנוע פגיעה מיותרת בחיים של אנשים רבים.
- משה בר סימן טוב הוא מנכ"ל משרד הבריאות לשעבר וכיום חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com