מניתוח אירועי השנים האחרונות בישראל ניתן לקבוע שהעם היהודי יצא לגלות שלישית, הפעם בתוך ארצו ומדינתו. גלות פנימית. לאורך ההיסטוריה שלו, מיציאת מצרים ועד יציאת אירופה, נהנה הקולקטיב היהודי משתי תקופות קצרצרות של עצמאות וריבונות: הראשונה בין ראשון המלכים שאול ועד גדול המלכים שלמה באלף השנים שלפני הספירה; השנייה הייתה מדינת החשמונאים שהסתיימה במאה הראשונה לספירה. לפני שתי התקופות הללו, ביניהן ולאחריהן אופיין מצב הצבירה הפוליטי-חברתי של היהודים העבריים במציאות של גלות.
לגלות הזו היו שני מאפיינים עיקריים. הראשון בלט בתקופת המקרא והשתקף במציאות שבטית וסקטוריאלית עמוסת מתחים, קונפליקטים והתנכרות הדדית בין חלקי הקולקטיב. המאפיין השני, בתקופה שלאחר חורבן בית המקדש השני, קשור בהתפתחות מציאות של גלות, קיום יהודי מבוזר והפיכת היהודים מעם הארץ לעם הספר, נטולי חיבור פיסי לאדמה ולמעשה הפוליטי.
המכנה המשותף לשתי התקופות הללו היה בוז קולקטיבי יהודי והתנערות מכל מבנה שלטוני הכרוך במרכוז הכוח, בהנהגת כללים מחייבים ובצייתנות פוליטית. "עם קשה עורף", קלעה ההגדרה התרבותית-פוליטית של היהודים העברים כבר משחר נדודיהם במדבר. עתה דומה כי היהודים בישראל של המאה ה-21 נפרדו - מבלי להצהיר על כך מפורשות ואחרי פרק זמן קצר של 75 שנות ריבונות מדינית ופוליטית - מן השלב השלישי של עצמאותם המדינית, והם גולשים לשלב גלותי חדש.
הסימנים לכך הם רבים ושבריהם פזורים לאורך כל השנים האחרונות באופן שלא ניתן לטשטוש ולהכחשה. קריסת המשילות המדינתית, שיח הסרבנות שבא על רקע הרפורמה המשפטית, פירוק ערך הממלכתיות שביקשה לתקן בזמנו את העיוות של עם קשה עורף, לצד היחלשות גופי המדינה, קריאות המרי, תופעות האנרכיזם, הנסיגה הכללית בכוחה של המדינה ומחיקת מערכת הכללים וההסכמות הלאומיות - כולם ביטוי להתמוטטות המעשה הציוני.
מעשה זה היה מבוסס כזכור על רעיון המרכוז, הן במשמעות של התכנסות לטריטוריה אחת והן במשמעות של הנהגת מסגרת פוליטית נורמלית שבה הכוח זורם מלמעלה למטה בבחינת היפוך המציאות שאפיינה את תקופת הגלויות.
השלב הנוכחי של הגלות שבו החלו היהודים העברים מאופיין בחיבור בין שתי התופעות הרעות שהגדירו את שתי הגלויות הראשונות. מצד אחד - סקטוריאליות ושבטיות שבאות לידי ביטוי בהדגשת קווי השבר הפנימיים בחברה הישראלית (חרדים, חילונים, ערבים, מתנחלים וכו'). מצד שני, אנטי-ממלכתיות בוטה שבאה לידי ביטוי בהתנגדות לכל מה שנודף ממנו ריח של מדינתיות, חוק, שלטון, מוסדות, כללים ונורמות, כפי שהדבר משתקף במחאה נגד הרפורמה המשפטית.
אם כן, ישראל 2023 מגלמת בו-זמנית את שני ההגיונות של הגלות היהודית: פרגמנטציה פוליטית מבנית וחיים במציאות תת-מדינתית. באופן פרדוקסלי מדובר בגלות שמתקיימת תוך כדי מציאות של "עם היושב בארצו", כלומר בטריטוריה מוגדרת ובמציאות המנוסחת עדיין במונחים לאומיים. כך שמצד אחד מתקיימים פה כל התנאים המגדירים את הקולקטיב היהודי במונחים לאומיים נורמליים (טריטוריה, מוסדות מדינה וכוח צבאי), ומצד שני תנאי גלות מובהקים שמנטרלים וסותרים את המהות המדינתית הקלאסית: השלטון אינו שולט, מוסדות האכיפה לא מתפקדים והמסגרת המשותפת לא מייצרת קוהרנטיות.
ד"ר דורון מצאזו גלות יהודית המתאפיינת כמו קודמותיה בהיעדר גבולות ובטשטוש הגדרות. זהו פרדוקס מובנה שתואם כמו כפפה ליד את העידן הפוסט-מודרני המטושטש שבו אנו חיים ודווקא משום נוכחותו קשה להבחין ולזהות את קיומה של הגלות השלישית. היא מהווה את האתגר המשמעותי הניצב כיום לפתחו של הקולקטיב היהודי, שנותר כקליפה חסרת תכולה ותוכן לטובת מציאות של אוסף חלקיקים שבטיים חסרי מכנה משותף שמפגינים ניכור כלפי כל מה שמוגדר במונחים של סמכות פוליטית, שלטון מרכזי ומערכת ברורה של חוקים וכללים.
יהודי המדינה הישראלית של העת החדשה, שעשו את הבלתי אפשרי למן תחילת המאה ה-20, צועדים במאה ה-21 במסלול הקלוקל שבו צעדו אבותיהם לאורך רוב ההיסטוריה. התעורר מחדש אותו אלגוריתם הטבוע בהם ומאופיין בתנועת הנדודים המוברגת במעשה ה"לך לך" של האב הקדמון אברהם. הוא כאן כדי להישאר. איתו יישארו גם הברדק והכאוס של הגלות.
- ד"ר דורון מצא הוא מזרחן, מרצה במכללת אחוה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
