(צילום: ירון ברנר)
אירית (29) נכנסה להיריון לא רצוי לפני כשנה מגבר שפגשה אחרי התכתבות באפליקציית היכרויות. היה לה ברור שהיא תבצע הפלה, אך את עוצמת החוויה השלילית שחיכתה לה בוועדה להפסקת היריון של משרד הבריאות – את ההשפלה, תחושת הביזוי והחדירה לפרטיות - היא לא דמיינה, אף שסיפורים מסוג זה אינם חריגים, והם עולים וצפים בתקשורת בכל פעם שהנושא חוזר לסדר היום. למשל, כמו אחרי הפסיקה הדרמטית של בית המשפט העליון בארה"ב לפני שלושה ימים (שישי).
"באתי לוועדה במצב נפשי לא טוב כי הגילוי על ההיריון היה מסעיר", סיפרה אירית בשיחה עם ynet. "הייתי לבד כי המשפחה שלי דתית ואצלנו זה לא נהוג. נכנסתי לחדר שהיו בו כמה אנשים שאני לא מכירה ששאלו אותי איך נכנסתי להיריון ולמה לא השתמשתי בקונדום. הייתי בהלם. כשהם שמעו שזה קרה מגבר מזדמן שלא ממש הכרתי הרגשתי מושפלת, כאילו עשיתי משהו רע, כאילו אני זונה. יצאתי משם בוכה ורועדת. הם ראו שאני במצב נפשי לא פשוט, אז למה להקשות עליי? זו טראומה שאני לא אשכח כל החיים. הדבר הזה חייב להיפסק".
אז כן, המצב החוקי בנושא הפלות במדינת ישראל שונה באופן משמעותי מזה שבפדרציה של בארה"ב, קל וחומר אחרי הפסיקה בסוף השבוע, ועדיין, אישה ישראלית המבקשת להפסיק היריון כפופה גם כיום להחלטה של אנשי מקצוע הזרים לחלוטין לה ולמצבה.
על הנייר אין מניעה עקרונית לביצוע הפלות בישראל, בשום גיל ומשום סיבה. על פי נתוני משרד הבריאות, בשנת 2021 נרשמו 17,548 פניות לוועדות להפסקת היריון, ו-74% מהפסקות ההיריון בוצעו עד השבוע התשיעי. עם זאת, על פי החוק, מי שהפסיק ביודעין היריון ללא אישור ועדה, בין אם עשה זאת בטיפול רפואי או בדרך אחרת, צפוי למאסר של חמש שנים.
מאז קום המדינה התפתח החוק העוסק בהפלות והשתנה. בתחילה, בהתבסס על חוקי המנדט הבריטי, אושרו הפסקת היריון רק במקרים של סכנה רפואית לאישה. המצב נותר ללא שינוי דרמטי עד סוף שנות ה-70, אז נחקק תיקון לדיני עונשין (הפסקת היריון), ונקבע שניתן לאשר הפסקת היריון במקרים הבאים: נשים מתחת לגיל 17 ומעל לגיל 40; נשים לא נשואות; נשים שהרו מיחסים אסורים או מחוץ למסגרת הנישואים ובעיות רפואיות של העובר.
הוועדות להפסקת היריון המוכרות כיום פועלות על בסיס חוזר שהפיץ משרד הבריאות ב-1988, שהנחה אותן לפעול לצמצום "הפלות מיותרות". התהליך שהן מבצעות ממומן על ידי קופות החולים, והן רשאיות לאשר הפסקת היריון עד לשבוע 24 (לאחריו נדרש אישור של ועדה בכירה יותר). הוועדה מורכבת מחמישה חברים: רופא/ה, מנהל/ת מחלקת נשים ויולדות, עובד/ת סוציאלי/ת, מנהל/ת מחלקה ניאונטולוגית ומנהל/ת מכון גנטי. מבין שלושת הראשונים, חובה שלפחות אחת תהיה אישה.
אלא שכאמור, הוועדות הללו הן מוקד למחלוקת, וחמור מכך – לעוגמת נפש. נשים רבות מדי מבין אלה שעברו את ההליך מספרות על חוויה טראומטית ופולשנית שעברו עד שקיבלו את האישור המיוחל לקבל החלטה הנוגעת לגופן.
נפילת הרפורמה
יעל יעקב (37) נכנסה להיריון בטעות כשהייתה בת 17. היא כמובן לא הייתה מעוניינת להביא ילד בגיל הזה, ולכן נאלצה לקבל אישור מהוועדה להפסקת היריון. "אני זוכרת איך צרחו עליי שם שאני חסרת אחריות", היא מספרת. "אחת החברות אמרה לי 'מה יגרום לנו לחשוב שבפעם הבאה תיזהרי יותר?'. הייתי מפוחדת. ישבתי שם לבד מול חבורה של אנשים מבוגרים, חמורי סבר ומאוד לא נחמדים. עניתי שאני מבטיחה שזה לא יקרה יותר. שאלו אותי אם השתמשתי בקונדום ואמרתי שכן. הרגשתי שאני צריכה להצטדק מול אנשים זרים. זה מעוות בכל רמה. לא היה לי את החוסן הנפשי לעמוד מולם. רק רציתי לגמור עם זה. זה אחד המעמדים המשפילים שעברתי בחיים".
- מה לדעתך צריך להיעשות בעניין?
"הוועדות האלה צריכות להיפסק מיידית. למה אישה לא יכולה לבצע הפלה כי היא לא רוצה את ההיריון? למה היא צריכה לקבל אישור ממישהו? אני מבינה את הצורך של ליווי מקצועי, אבל המצב הנוכחי מופרך".
(צילום: שמוליק דודפור)
בדצמבר האחרון פרסם שר הבריאות ניצן הורוביץ הצעה לרפורמה שמטרתה להרחיב את נגישותן של נשים להפלות תוך הסרת מחסומים פולשניים. הורוביץ תכנן בין השאר לבטל את הצורך בוועדה לכל אישה שמבקשת להפסיק היריון ב-12 השבועות הראשונים. תוכננה גם העברה חלקית של האחריות על התהליך לקופות החולים, כך שבדומה למדינות אחרות במערב – הטיפול התרופתי להפסקת ההיריון בשבועות המוקדמים ייעשה בהן במקום בבתי החולים.
אלא שהרפורמה, כולל החקיקה הנלווית הנדרשת, לא הגיעה לוועדת שרים לענייני חקיקה והנושא לא מקודם בשלב זה. הוועדות להפסקת היריון לא יבוטלו תחת הקואליציה הנוכחית, ובהתחשב בסיטואציה הפוליטית, יהיה שר הבריאות הבא אשר יהיה, ספק אם זה יקרה בעתיד הנראה לעין.
היהודים הם לא אוונגליסטים
הבדל משמעותי בסוגיית ההפלות בין ארה"ב לישראל קשור בהיבט הדתי. בעוד בארה"ב נחשבת סוגיית איסור הפלות לפרויקט מרכזי של התנועה האוונגליסטית, שב-50 השנה האחרונות הפכה אותה לנקודת מחלוקת מרכזית בפוליטיקה האמריקנית, ביהדות המצב מורכב ושונה, ובעיקר פחות חד-משמעי.
מבחינה הלכתית, הדיון בסוגיית הפסקת ההיריון מתמקד בשאלות מהו מעמד העובר ואם הוא נחשב אדם חי. מכאן נגזר הסלוגן "הפלות זה רצח", המשמש לעתים לתעמולת המתנגדים, לאמור: זכות האישה על גופה אינה גוברת על חובותיה המוסריות כלפי הזולת ועל האיסור להרוג נפש, ואף שאין מדובר ברצח (גם לא בדין התורה) – אותה זכות נגמרת במקום שבו מתחילה הפגיעה באחר.
ואולם למרות העיקרון המנחה הרואה בעובר ייצור חי, ההכרעה המעשית בעניין מורכבת הרבה יותר, והאיסור על הפסקת היריון אינו גורף ומוחלט. בדרך כלל, בבואם לקבוע את עמדת ההלכה, יביאו הפוסקים בחשבון הן את גיל העובר והן את עילת ההפלה. ככל שההיריון "צעיר" יותר והעובר אינו מפותח מספיק, ו/או העילה חזקה יותר - כך ניתן יהיה להתיר את הפסקתו ביתר קלות.
למשל: כאשר המשך ההיריון מהווה סכנה ממשית לשלום האישה - הכל מסכימים כי חייה קודמים. בסיטואציות אחרות, פחות מובהקות, הם ישקלו את התנאים על מנת להגיע לאיזונים הנכונים ויכריעו כל אחד לפי שיטתו ובכל מקרה לגופו. בין היתר ייבחנו התחזיות הרפואיות לגבי היילוד העתידי, מצבה הגופני והנפשי של האם והשאלה כיצד וממי נכנסת להיריון.
על אף המשמעות ההלכתית כבדת המשקל של ההפלות, העיסוק של החברה הדתית והחרדית בנושא זה מתמקד במתן ליווי וסיוע לנשים בקהילה המתמודדות עם הדילמה, ולא כסוגייה ציבורית הנוגעת ליחסי הדת והמדינה, שדורשת התייחסות פוליטית. בהתאם לכך, המפלגות החרדיות לא יוזמות או מובילות בדרך כלל חקיקה בנושא הרגיש (להוציא כמה מקרים חריגים), ורק כשאחרים יעשו כן - הן יצטרפו לעמדת השמרנים.
העמותה לשכנוע נשים יהודיות
מאחר שהשדה החוקי והדתי משאירים שטח אפור, נכנסים אליו גופים אזרחיים. אחת מהם היא אגודת "אפרת", שמטרתה המוצהרת היא לשכנע נשים יהודיות להימנע מביצוע הפלה מלאכותית. היא שמה לעצמה כיעד "להביא לידיעת נשים השוקלות הפלה, מידע רלוונטי המאפשר להן לקבל החלטה חופשית, משוחררת מלחצים חברתיים וממסדיים הרואים בהפלה את הפתרון להיריונות לא מתוכננים" (כך לפי האתר שלה).
במהלך השנים התפרסמו בתקשורת עדויות של נשים שטענו שהופעל עליהן לחץ לא סביר מצד העמותה, כולל איומים והפחדות, כדי שלא תבצענה את ההפלה. על רקע זה נאסרו מפעם לפעם תשדירים שלה ברדיו, בין השאר בעקבות פניות של הח"כ (דאז) ניצן הורוביץ.
ב-2012 עלתה אגודת אפרת לכותרות בעקבות מקרה טראגי שבמסגרתו נהרג רז אטיאס בן ה-18, בעת שאיים להרוג את חברתו ולהתאבד בגלל "סיבות אישיות". לאחר המקרה התברר כי בת הזוג הייתה בהיריון, ומשפחתה טענה שמתנדבות של "אפרת" לחצו עליה לא להפיל. "אפרת שוטפת את המוח", אמרה אחותה. העמותה מסרה אז בתגובה שלא היה כל קשר רשמי בינה לבין הצעירה.
אמה של חברתו של רז אטיאס, 2012
(אבי פרץ)
ואפרת אינה לבד: עמותת "הידברות", שהחלה את דרכה לפני 15 שנה כארגון קטן ל"קירוב לבבות" (ובפועל - להחזרה בתשובה), הפכה בשנים האחרונות לגוף חזק, בעל כ-450 עובדים, מחזור שנתי של עשרות מיליוני שקלים וערוץ טלוויזיה (97 בשלט). בשנתיים האחרונות היא הוסיפה שני יעדים חדשים: מניעת התבוללות ("שואה שקטה", כהגדרתה) ומאבק בהפלות.
מנגד, ישנן עמותות שעוזרות לנשים לעבור את התהליך ומסייעות להן לנווט בין האפשרויות העומדות בפניהן, ללא הפעלת לחץ ותוך שימת דגש שההחלטה היא בידיה של ההרה בלבד. אחת מהן היא עמותת "לדעת - לבחור נכון", שחזונה, כפי שמוצג באתר האינטרנט שלה, הוא: "קידום בריאות מינית נוגע נגיעה ישירה בקידום זכויות האדם בכלל ובזכות לבריאות בפרט. אנו שואפים לקיומה של חברה אשר בה מיניות נתפסת כחלק מהטבע האנושי והתפתחות מינית תקינה הינה הכרחית לקיום האישי והחברתי.
"עמותת 'לדעת – לבחור נכון' שואפת לקיים חברה אשר בה לכל אחת ואחד, צעירים ומבוגרים, יש נגישות מלאה למידע ולשירותים העוסקים בקידום בריאות מינית ותכנון משפחה. העמותה שואפת לספק מענה פרטני וקהילתי, זמין וכוללני, בנושא מיניות ותכנון המשפחה באמצעות ייעוץ, ליווי, תמיכה וחינוך".
"הוועדה עיכבה את הטיפול בסרטן"
אך כאמור, גם אם הרבנים יגלו גמישות מקסימלית, והעמותות האזרחיות יצליחו להנגיש לנשים את המידע המלא, דבר לא ישתנה כל עוד החוק יישאר כפי שהוא, והוועדות ימשיכו לפעול כרגיל.
קארין אקרלינג (29) עברה הפלה לפני שלוש שנים אחרי שנכנסה להיריון לא רצוי, וגם היא משחזרת חוויה טראומטית. "התהליך היה מאוד ארוך. העבירו אותי מגורם לגורם, וכל אחד שואל שאלות פולשניות, ממש נכנסו לי למיטה", היא אומרת. "הייתה תחושה של 'נו נו נו, למה לא השתמשת באמצעי מניעה?'. הרגשתי שהם קיבלו החלטה בשמי על דרך הפעולה. הייתי בשבוע שמיני והייתי זכאית לבצע את ההפלה דרך גרידה, שלדעתי זו דרך פחות כואבת מכדורים. אבל הם החליטו בשבילי שאעשה את ההפלה עם כדורים. אף אחד לא שאל אותי באיזו דרך אני מעוניינת ולא היה עם מי לדבר.
"הוועדות, שנועדו לעזור לנשים בהיריון לבצע הפלה, עושות את ההיפך. כשהייתי שם פגשתי אם חד הורית בת יותר מ-30 שהגיעה גם היא לבצע הפלה. מהשיחה איתה הבנתי שאף אחד לא אמר לה שהיא זכאית להפלה בחינם. זו אישה שבאה להיעזר בכם, אז גם את הדבר היחיד שיכולתם לעשות לא עשיתם? אתם פה כדי לנזוף או כדי לעזור?".
האבסורד בקיום הוועדות מסוכם היטב בסיפורה של הלל גרינבלום, כיום בת 31, שבמהלך היריון מתוכנן שאליו נכנסה לפני כמה שנים גילתה שחלתה בסרטן. אף שהרופאים המליצו לה לעבור הפלה מיד, גם היא נשלחה קודם לוועדה להפסקת היריון.
"שיהיה ברור, אנשי הוועדה התנהגו אליי יפה, אבל אני כועסת על עצם הכינוס שלה במקרה שלי", היא אומרת. "הרי המומחים אמרו לי שאני צריכה לעבור הפסקת היריון. עצם הזימון שלי לוועדה היה בלתי נתפס, והוא גם דחה לי את התחלת הטיפול בסרטן, כי הייתי צריכה למלא טפסים ולחכות שיתפנה מקום לבצע את ההפלה. זאת התנהלות הזויה ומאוד מכעיסה".
השתתפו בהכנת הכתבה: קובי נחשוני
פורסם לראשונה: 21:29, 26.06.22
