"ואהבת לרעך כמוך". זאת כל התורה על רגל אחת. והתורה הזו משמעותית לא פחות כאשר מדובר באהבתה של ממשלה לעמה, כי בלי אהבה אין חמלה ובלי חמלה אין ריפוי ובלי ריפוי אין תקווה ובלי תקווה אין תקומה ובלי תקומה אין עתיד ואין עם.
אבל לצערנו, הממשלה הנוראית בתולדות המדינה כבר הוכיחה באלפי דרכים מקוללות שהיא לא יודעת לאהוב את עמה. שכל מה שהיא עושה זה להשניא אותנו אלה על אלה, ולהשניא עלינו את החיים עצמם ולהפוך את הקיום לביצת אימה שכולנו טובעים בתוכה. ולכן זו ממשלה שחייבת לשחרר אותנו מעונשיה ומדרכיה, מעולה וממארתה, ופשוט להתפוגג ולתת לנו לנסות לתקן ולהיוושע ולקום מן העפר.
עוד מעט שנה ליום הנורא ביותר בתולדות מדינת ישראל, וכולנו, כמו מחוגה שסובבת על צירה, עדיין תקועים בליבת הפוגרום שנעשה בנו, תעים ותוהים איך זה ייתכן, איך זה יתכן שכבר שנה עברה? הרי הכל נדמה ומרגיש כמו יום אחד ארוך שאנחנו לא מצליחים להשתחרר מכבליו ולהשאירו מאחור. אז שנה?
תהום קיום נפרשה מתחתינו
אז כן. שנה. אבל בלי שום דרך שבה נצליח להשתחרר ולדלג מעל תהום הקיום שנפרשה מתחתינו, כאשר אנחנו מבינים שאין לנו היכן להניח את הרגל כשנדלג אל המחר. כשאנחנו מבחינים ששום אדמה בטוחה של עתיד לא ממתינה לקלוט אותנו. ממשלה שלא מציעה שום תכנון קדימה. שום אסטרטגיה של בנייה. שום הבטחה לטוב.
ולכן, היצר הקיומי וההישרדותי שלנו פשוט מעדיף להשאיר אותנו תקועים בנורא מכל, "במוכר ובידוע", אלוהים ישמור, בביצת הסיוטים של ה-7 באוקטובר, בהבינו שאין לנו באמת דרך להיאחז בעתיד שיחליף אותם.
נכון, הם מפלחי לב ובשר, הם צורבים כחומצה על עורנו, הם שורפים כאשר הגיהנום, הסיוטים הללו שאנחנו שקועים בהם – אבל אנחנו לפחות מכירים אותם, לאימתנו כבר עשרה חודשים וחצי. ולעומת זאת, מה אנחנו יודעים על עתיד האופל שלא קיים ושלא ניתן בכלל להתחיל לצייר, כל עוד הממשלה האסונית הזו הזו על שריה חסרי האחריות ונעדרי המנהיגות והכשירות יושבים על ההגה ומדהירים אותנו אל האבדון?
שרים בממשלה שמפקירה 115 חטופים במנהרות החמאס, ממשלה ששולחת את קברניטיה פורעי החוק לפרוץ לבסיסים צבאיים ולערער את אחדותו של צבא העם, ממשלה שבה יושבת על מזוודות של כסף שרה להתיישבות שצוהלת שהאסון הגדול ביותר שקרה לנו הוא בעצם נס, ושר בכיר לביטחון פנים שמנסה להבעיר את המזרח התיכון ועל הדרך משתלח בנשיא המדינה ודבר לא עוצר מבעדו.
דרושים לנו מנהיגים אחרים. נקיי לב וכפיים. מאחדים. חומלים. טובי כוונות ונטולי זדון. כאלה שמבינים את משמעותה של הנהגה בעת הזו שעליה להקים מאובדניו עם שאיבד את האמון
ממשלה שמתעדפת העברת מיליוני שקלים למשרדים מונפצים וממוצאים לצורך ערבות קואליציונית שטנית, אבל מפקירה לשבר ולאבדון את המפונים שבתיהם ממשיכים להישרף בצפון, את הלומי הקרב שנשארו תקועים בעזה, את נפגעי הנובה שקיבלו היום הודעה שסיבסוד הטיפולים הנפשיים שלהם הסתיים ומעתה הם מופנים למרכזים פסיכיאטרים ולטיפול תרופתי, את התלמידים בעוטפי ישראל שלא יודעים היכן יפתחו את שנת הלימודים באחד בספטמבר.
כאשר הוא לא אוהב אותנו אין שום סיכוי שאנחנו נאהב אותו בחזרה
מממשלה שהעומד בראשה מתראיין 27 פעמים לעיתונות הזרה ולא פעם אחת לעיתונות הישראלית, להוציא ריאיון לערוץ עושי דברו, אולי מפני שגם הוא יודע שאם זה לא הדדי, זו לא אהבה, וכאשר הוא לא אוהב אותנו אין שום סיכוי שאנחנו נאהב אותו בחזרה.
אז ממשלת ישראל והעומד בראשה, אנחנו לא אוהבים אתכם, ואתם לא אוהבים אותנו. כל בית נורמלי היה מפרק את החבילה האסונית הזו מזמן, ולא שופך את התינוק עם המים, ולא מרוקן מתוכן את המונח המקודש אהבה, ואיתו את התקווה והסיכוי לתקומה. תנו לנו להשתקם. שחררו אותנו מכם.
ענת לב-אדלרצילומים: גל חרמוני דרושים לנו מנהיגים אחרים. נקיי לב וכפיים. מאחדים. חומלים. טובי כוונות ונטולי זדון. כאלה שמבינים את משמעותה של הנהגה בעת הזו שעליה להקים מאובדניו עם שאיבד את האמון בכל מה שידענו, שגדלנו עליו, שעל ברכיו חינכנו את ילדינו, אבל נדמה שכבר לא קיים יותר ושגם לא תהיה לו תקומה, כל עוד אתם כאן.
