אחיי ואחיותיי לנשק, אחים ואחיות למחאה, זמנים בלתי רגילים דורשים מעשים בלתי רגילים. אנסה להסביר מדוע הקלישאה הזו נכונה מתמיד ואתחיל מסיפורי האישי. ההחלטות הגורליות ביותר שקיבלתי בחיי התבססו על האתוס של המדינה שבה גדלתי ועל החינוך לערכים שקיבלתי מהוריי, בבתי הספר ובתנועת הנוער. החלטות אלו התבססו גם על הדוגמא אישית שראיתי במשפחתי הקרובה: אבי, אברהם דיסקין ז"ל, התנדב לצבא הבריטי, נלחם בנאצים ונפצע קשה בהפצצה של האיטלקים במדבר המערבי. אחי, דורון דיסקין ז"ל, נלחם במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום כיפור כמילואימניק, ובמהלכה נפצע פציעה מורכבת שהשפיעה על כל מהלך חייו. למרות זאת הוא חזר להתנדב במילואים, לחם במלחמת לבנון הראשונה ובהמשך במוצבים ברצועת הביטחון.
טורים נוספים בערוץ הדעות ב-ynet:
• החלה הגלות היהודית השלישית
• הבעיה היא שמרי אזרחי מצטלם טוב
• למדנו מהחרדים מה זה חרם. גם ב"ביג" ילמדו
• מדיניות העמימות של המהפכה
החלטותיי התבססו גם על המנהיגים שהובילו את המדינה במשך שנים רבות. אף שלעיתים הם טעו טעויות אסטרטגיות, הם נטעו בי את התחושה שתמיד טובת המדינה היא המנחה אותם בראש ובראשונה. בשל האתוס הזה החלטתי להתנדב ליחידת עילית בצה"ל וגם להצטרף בהמשך לשב"כ. האתוס, החינוך והאנשים המוזכרים ליוו אותי והנחו אותי במהלך אינספור החלטות פיקודיות שקיבלתי במהלך שנותיי במערכת הביטחון.
מה היה האתוס שעליו גדלתי? מדינת ישראל יהודית ודמוקרטית שמסמך היסוד שלה הוא מגילת העצמאות. מדינת ישראל שהיא הבית הלאומי של העם היהודי שנרדף בגלות במשך אלפיים שנה, ועבר השמדה איומה על ידי גרמניה הנאצית. האתוס עסק במדינה שקמה נגד כל הסיכויים, תוך כדי מאבק מתמיד באויביה, אולם חתרה מיומה הראשון לשלום עם שכניה. מדינה שיתרונה הגדול על צריה הוא היותה חברה דמוקרטית, שוויונית ומוסרית, ששלטון החוק שלה הוא מושא להערצה אף של אויביה. אני מניח שרובנו, לבטח בני דורי, גדלו על אתוס דומה.
עם השנים גיליתי שיש בקיעים רבים בסיפור. גיליתי שהחיים מורכבים יותר ממה שחשבתי. גיליתי שהכיבוש של עם אחר הוא דבר משחית והרסני, ושבמלחמות גם המנצחים מפסידים. ואולי חמור מכך, גיליתי שיש מנהיגים שרואים קודם כל את טובת עצמם ולא את טובת הציבור.
למרות ההתפכחות, המעט שנותר מהאתוס הזה היה עד לא מזמן ברור עבורי ועבור רבים מאיתנו: אנחנו מדינה דמוקרטית ויהודית, שמסמך היסוד שלה הוא מגילת העצמאות. מדינה שמתחייבת לשוויון מלא ופיתוח הארץ לכל אזרחיה ללא הבדלי דת, גזע או מין. דמוקרטיה אמיתית שיש בה הפרדת רשויות, ששלטון החוק הוא נר לרגליה ושעצמאות מערכת המשפט היא יסוד מוצק ואיתן בה.
גם המעט הזה נסדק קשות ב-2018 עם חקיקת "חוק יסוד – ישראל מדינת הלאום של העם היהודי". הוא אמנם "אושר" על ידי בג"ץ, אך היה בעיניי הסנונית המבשרת על בוא החורף. ההוכחה לכך הייתה "החלטת הציונות" שנדונה לאחרונה, המבקשת לקבוע שעל השרים להעניק משקל מכריע בהחלטותיהם לערכים העולים בחוק הלאום. משמעות הדבר היא העדפת סקטור אחד על משנהו שמשמעותה – אפליה.
ואז הגיעה הממשלה הנוכחית.
הממשלה הנוכחית היא חוקית אך בלתי לגיטימית בהרכבה, במעשיה ובערכים שהיא מקדמת. היא פועלת בכוחנות ובעקביות לשינוי דמותה של המדינה ושל המשטר הדמוקרטי ללא הסכמה לאומית רחבה. היא פועלת לשנות את האתוס שעליו גדלנו ושעל בסיסו קמה המדינה. היא מנסה בכל דרך אפשרית להפוך אותנו מדמוקרטיה מהותית לדמוקרטיה חלולה.
אם לא ניאבק עכשיו, מיידית, בכל דרך חוקית ודמוקרטית לגיטימית ובנחישות המקסימלית (וללא אלימות בשום מצב!), נהפוך מהר מכפי שאנחנו אפילו מצפים לדמוקרטיה חלולה; דמוקרטיית רפאים שבה אין הגנה של ממש על זכויות אדם ואזרח; שאין בה הגנה על זכויות מיעוטים ואין בה הגנה מפני עריצות הרוב. כיצד זה יקרה? אם מוסד היועץ המשפטי לממשלה ייחלש, ואם הרשות השופטת ובראשה בית המשפט העליון יאבדו את יכולתם לפקח על הרשויות האחרות, אנחנו נחליק במהרה במדרון אל תהום האוטוקרטיה.
2 צפייה בגלריה
ראשי הקואליציה. בדרך למדרון
(צילום: אלכס קולומויסקי, הדר יואביאן , נועם מושקוביץ' דוברות הכנסת, שאול גולן)
תיקון עילת הסבירות, שאמור לעבור בקריאה שנייה ושלישית עוד במושב הנוכחי של הכנסת שמסתיים בסוף יולי 2023, הוא צעד ענק בדרך לאותה תהום. מה משמעות המהלך? בשפה משפטית מדובר בתיקון שקובע אי-שפיטות של טענה שהממשלה הפרה את החובה לפעול לקידום האינטרס הציבורי. התיקון קובע שאסור לתת סעד ואסור אפילו לדון בטענה. בשפה פשוטה יותר: קביעת אי-שפיטות גורפת כזו, בכל עניין שהוא באשר לממשלה ולשרים, מהווה פגיעה אנושה בעקרונות דמוקרטיים בסיסיים ובעיקר בעקרונות הפרדת רשויות ושלטון החוק.
המטרות העיקריות של החוק הן לאפשר לממשלה למנות את ח"כ אריה דרעי לתפקיד שר למרות העבר הפלילי שלו, לאפשר לממשלה לפטר מתפקידם שומרי סף, ובראש ובראשונה את היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה ויועצים משפטיים למשרדי הממשלה, ולמנות במקומם אנשים שיעדיפו את האינטרסים הצרים של הקואליציה ושל השר הממנה על חשבון האינטרס הציבורי. זה בפירוש סופו של שלטון החוק בישראל.
המלחמה על דמותה של מדינת ישראל ועל משטרה הדמוקרטי המהותי אינה מאבק עתידי אלא היא מתחוללת ממש ברגעים אלו. אין צורך להרחיק ראות על מנת להבין מה המשמעות של קביעת אי-שפיטות כזו בכלל ובפרט כשמדובר בממשלת החורבן, המורכבת מאיתמר בן גביר ולהקת העליונות היהודית, מבצלאל ("למחוק את חווארה") סמוטריץ‘, מאבי מעוז ממפלגת נעם ההומופובית והמיזוגנית, מהעבריין המורשע דרעי והאינטרסים האישיים שלו מאחורי הקלעים, מגוש חרדי לא-ציוני, ובעיקר - מראש ממשלה נאשם בפלילים.
המלחמה על הדמוקרטיה המהותית מתרחשת ברגעים אלו, ועל כן השעיית ההתנדבות למילואים היא לא "נשק ההפתעה" של המלחמה הבאה, אלא "הנשק האפקטיבי" של המלחמה הנוכחית. באופן הכי אישי וישיר אני פונה כאן אל כל אחד ואחת: אני, שלחמתי וסיכנתי את חיי לצד רבים מכם.ן, על מנת להגן על המדינה האהובה שלנו; אני, שעמדתי בראש שב"כ והובלתי עם אחיי לנשק בצה"ל, בחיל האוויר ובמשטרת ישראל את המלחמה בטרור ובאיומים אסטרטגיים נוספים על מדינת ישראל; אני ששלחתי לוחמים ולוחמות לסכן את חייהם באינספור מבצעים - אני סבור שהגיעה העת להחליט מיידית על השעיית ההתנדבות למילואים.
יובל דיסקיןחייבים לעצור את התועבה הזו עכשיו, אחרת ייפתח הסכר למפולת, בצורת חקיקה בלתי מרוסנת והחלטות בלתי סבירות. המפולת הזו תוביל למפלתה של ישראל היהודית והדמוקרטית. אחיי ואחיותיי לנשק, אני מצדיע לכם.ן על המסירות והנכונות להקריב את חייכם עבור ביטחון המדינה, אולם לא פחות חשוב מכך, כפי שרבים מכם.ן מוכיחים ב-27 השבועות האחרונים, גם עבור דמותה.
התנדבות והרואיות בשדה הקרב הצילו את ישראל מאויביה, אולם כיום הקרב על דמותה ועל קיומה של המדינה נמצא מול מי שמבקשים לקעקע את יסודותיה ואת ערכיה. גם במאבק הזה יש משקל עצום ללוחמים. על כן השעיית ההתנדבות למילואים היא המעשה הנכון. זה מעשה דמוקרטי, לגיטימי ואפילו הרואי, שצריך לנקוט מיידית, על מנת לבלום את ההידרדרות לתהום. זמנים בלתי רגילים דורשים מעשים בלתי רגילים. הגיעה העת.
- יובל דיסקין היה ראש שב"כ
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
