בבית העלמין הצבאי באשקלון הובא למנוחות בצהריים (שישי) סמל אורי אשכנזי נחמיה, שנפל אתמול ברפיח. מאות בני אדם ליוו אותו בדרכו האחרונה, גם בשיירת דגלים בדרך לבית העלמין, ואליהם הצטרפו לוחמי האש מתחנת אשקלון. בהלוויה הקריא אחיו של אורי, שלו, מכתב שהותיר אחריו - ובו כתב על "חיים נפלאים ללא חרטות", ועל כך שהוא לא מצטער על דבר.
אחיו של אורי מקריא את המכתב שהותיר
(צילום: תומר שונם הלוי)
אורי, לוחם שריון בגדוד 46 בעוצבת עקבות הברזל (401), נהרג מפגיעת נ"ט ברפיח. הוא הועלה מדרגת רב"ט לדרגת סמל לאחר מותו. לפני גיוסו למד בבית הספר מקיף ה', והוא הותיר אחריו הורים, אחות ואח.
"חייתי חיים נפלאים, ללא חרטות. עם המשפחה ובת הזוג הכי מדהימים שיש. אני אוהב אתכם המון ומצטער אם גרמתי לכם לכאב", כתב אורי במכתב שהותיר אחריו למשפחה. "עשיתי את מה שעשיתי ואת השירות הזה מתוך אהבה גדולה למדינה המוזרה שלנו. אם הצלחתי וקידשתי חיי אדם בלכתי - אני לא מצטער על כלום, הצלחתי ונכשלתי במשימתי בה זמנית. אמא ואבא, אני מודה לכם על הכול - מה שעשיתם בשבילי ולמעני לאורך כל חיי. שלו וטוהר (האחים - מ"צ) - תמשיכו ותצליחו בחיים שלכם. אל תשכחו שאני מסתכל עליכם מלמעלה".
ההספד קורע הלב של האם: "אלוהים נתן לי מתנה"
(צילום: תומר שונם הלוי)
הוא כתב לבת הזוג שלו, שיר: "דובי שלי, הדבר הראשון שאני רוצה לומר לך הוא תודה רבה שלימדת אותי מה זו אהבה ראשונה, ועל תקופה שאנצור לעד. על הרבה רגעים וזיכרונות מיוחדים, אוהב אותך לנצח". מאימו ביקש לקיים את ההלוויה "בלי נאומים סוחטי דמעות ומרגשים - בלי להביך. אין לי הרבה בקשות, מלבד זה שתשאירו את החדר שלי כמו שהוא כדי שלא יהפוך לחדר מוזיקה. אוהב אתכם לנצח ואשמור עליכם לנצח, והחלק הכי חשוב שכמעט שכחתי, אשמח שתמשיכו אותי הלאה".
האם רויטל התקשתה למלא את בקשתו, וספדה לו בדמעות: "חבל הטבור שלנו לא ייחתך אף פעם. אני לא צריכה לדבר על זה שאורי הוא החמצן שלי. בכל בוקר התפללתי לא רק על אורי שלי. היה לי הסכם עם סבתא שולמית וסבא ששון שישמרו עליך. אתה היית מאהב שלי. החברה שלך יודעת שכשהיא נכנסת איתך למיטה שלך מחבקת אותך מנשקת אותך, רציתי קצת.
"אמרת לי 'אמא אני אוהב אותך בשביל חיים שלמים'. אלוהים נתן לי מתנה, 19 שנים וחודשיים מהדורה מיוחדת. נולדת לא דומה לנו בכלל והפכת ממש נחמיה", הוסיפה האם. "אמרת לי 'אמא הכול יהיה בסדר'. הוא היה ילד של אמא שלו - הכי יפה, הכי מוצלח, הכי חכם. עם אינטליגנציה רגשית שאין כמוה".
אחיו הבכור, שלו, אמר שאורי היה המתנה הגדולה ביותר שקיבל. "אני בטוח שאתה מסתכל עליי ומחייך מלמעלה בתקווה שלא אגיד שום דבר מביך", אמר. הוא הזכיר את המכתב שכתב אחיו, והוסיף: "הוא לא כתב את המילים האלה סתם. מה שקרה קרה - אנחנו צריכים להמשיך הלאה לא משנה כמה החיים יפילו אותנו על הברכיים. צריך לקום ולהמשיך בחיינו כי אין קודש יותר גדול מהחיים עצמם. אורי, מתנה שלי, אני אשאר חזק ואתן לך גאווה. אני מבטיח שאוהב אותך לנצח".
לאורי ספד גם דודו דודי נחמיה, שאמר: "ילד בן 19 לא אמור להיות מתחת לאדמה. הורים לא אמורים לקבור ילד. סבא וסבתא לא אמורים להיפרד מהנכד שלהם. קיבלתי את הזכות להיות הסנדק שלך וביקשתי מבורא עולם שייתן לי גם בשורה משמחת. לא חלף הרבה זמן ומצאתי עצמי מתחת לחופה. לא היה לי ספק שזו השגחה שלך ילד שלי, אהוב ליבי. מהיום שבאת לעולם נתת לי הרגשה כאילו יש לי עוד בן בבית".
עילי נחמיה, בן הדוד של אורי, הוסיף: "זכית למות מות גיבורים ולשרת את המדינה שלך בצורה הטובה ביותר. על גיבורים כמוך נכתבו עשרות בלדות וסיפורים. מבטיח לך שאדאג להכול. השארת חלל גדול מידי".
