לאורך ההיסטוריה מזדהרים גילויים של מחאה אנושית נגד עוולות ואי-צדק: צעדות השחורים בשנות ה-60 בארה"ב למען שוויון וחירות; נשים באנגליה יוצאות לרחובות למען זכות ההצבעה; סטודנט יחיד ניצב מול טנק בכיכר טיאננמן; הורים מבית ספר ממלכתי-דתי בגבעת שמואל מפגינים נגד ילד טרנסג'נדר בן 8, תלמיד כיתה ג'.
מזל שמארגני המחאה מקפידים להדגיש שהם לא מפגינים נגד התלמיד אלא נגד בית הספר והחינוך הממלכתי דתי (חמ"ד). אני בטוחה שהילד מרגיש עכשיו הרבה יותר טוב. באותה הזדמנות אפשר להבהיר שהיומולדת ב"הקיץ של אביה" לא כוונה נגד הילדה אלא נגד לוח השנה הלועזי.
כמו ב"מבצע סבתא", הפרשה הזאת התחילה הכי גרוע שלה ואחר כך הגבירה. במהלך הקיץ נודע להורים שאחד מילדי הכיתה הוא למעשה "ילדה שהחליטה לחיות כבן". הם זועמים על ההנהלה ש"הסתירה מהם את האמת" - כאילו איברי המין של ילד הם עניינו של מישהו - ונזעקו להדוף את הסכנה לאלתר: "לא נסכים לסבול את הפגיעה בצביון הרוחני שלנו ואת הפגיעה שהילדים שלנו עברו ועוד יעברו".
דרישה לא חוקית בעליל, אגב, שכן אפליה בחינוך על רקע נטייה מינית או מגדר אסורה על פי חוק במדינת ישראל. לאחר שסירבו להצעה לפזר את ילדיהם בכיתות אחרות - כאילו לא מדובר בחבר לכיתה אלא במגפה מסוכנת - הוחלט במטה המאבק להשתמש בנשק יום הדין: בריסטול מחובר למקל, ולצאת להפגנה מתוקשרת. כאקורד סיום, ובאווירת סליחות מפויסת של חודש אלול, אף הוחלט שם להעביר את הילדים, כיחידה אחת, לבית ספר אחר בעיר.
כדי לא לאבד קוראים, אולי הפוגה קומית: אחת ממובילות המחאה היא ח"כ מיכל וולדיגר מהציונות הדתית, שהיא גם - הנה הקטע הקומי - יו"ר שדולת בריאות הנפש. קצת כמו למנות את חינאווי מהאטליז ביפו ליו"ר קבוצת הפייסבוק "טבעוניות ונהנות".
כל מאבק חברתי זקוק למנהיג, ומי מתאימה יותר לתפקיד מרוני ססובר, לשעבר ח"כ בימינה, ומי שמיועדת, מבחינת מיקומה הנוכחי ברשימה, להיכנס לנעליה הקטנות של עידית סילמן. זו התגייסה לתפקיד בלהט של מי שנענית לקריאתה של ההיסטוריה: מה שוולודימיר זלנסקי לאוקראינה, רוני ססובר לטרנסופוביה.
כדי לא לעשות עוול לכריזמה, הנה דבריה במלואם: "אתם רוצים להגיד לי שילדה בכיתה א' או גן יכולה להגיד על עצמה שהיא בן? אם ילד מחליט שהוא ספיידרמן - והולך כל יום לבית ספר לבוש כספיידרמן - זה אומר שהוא ספיידרמן? התפקיד שלנו כהורים הוא לשים את הגבולות".
ברשותכם, אתעלם מהרשעות ואתייחס רק לבורות: הקונצנזוס המדעי-רפואי - המתועד באינספור ניירות עמדה של ארגון הבריאות העולמי, ה-CDC, ארגון הפסיכיאטריה האמריקני, וכל מוסד אפילו חצי נחשב להשכלה גבוהה - הוא שילד טרנסג'נדר בן 8 לא "מחליט" לחיות כבן אלא שבזהותו המגדרית, הוא פשוט כזה. חלק ממנעד אנושי שאיננו טוב, וגם לא רע, הוא פשוט עובדה קיימת.
טרנסג'נדריות בפני עצמה כבר מזמן אינה מוגדרת על ידי הממסד הרפואי כהפרעה. מה שכן מהווה הפרעה, הם הנתונים הבלתי נתפסים על היקף האפליה, הבריונות והאלימות מצד החברה. התוצאות מהבחינה הזאת הן הרות אסון. ללא סביבה תומכת, יותר מ-40 אחוז מהאנשים על הספקטרום המגדרי הזה מדווחים שביצעו לפחות ניסיון התאבדות אחד. במילים אחרות, הפגנה של הורים צודקים בעיני עצמם נגד ילד טרנסג'נדר בן 8 לא רק מצלקת את נפשו, היא מסוכנת לחייו ממש.
ועוד לא אמרנו מילה על טענת ההורים, שוחרי זכויות האדם, כי דווקא ילדיהם הם מי שעלולים להיפגע. מה יש לומר, איום רודף איום והסכנות אורבות בכל פינה. עצתי להורים המודאגים: דבר ראשון, להשליך את הטלוויזיה מהבית ומהר, לפני שמתחילה העונה החדשה של "הזמר במסכה". עם ילדים כל כך שבריריים ונוחים להשפעה, אני מפחדת לחשוב מה יקרה כשיגלו שמושיק עפיה הוא רוגלעך.
- עינב גלילי היא אשת תקשורת וסאטיריקנית
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
