הקריאה לפלסטינים והאזהרה לאיראן: הנאום המלא של לפיד
(צילום: רויטרס)
אדוני הנשיא, אדוני המזכיר הכללי, נציגים, גבירותיי ורבותיי.
בנובמבר 1947 העצרת הזו התכנסה והחליטה על הקמת מדינה יהודית. בישראל חיו אז רק כמה מאות אלפי יהודים, בסביבה עוינת, מוכי הלם וצער אחרי השואה שבה נרצחו שישה מיליון מבני עמנו.
75 שנים מאוחר יותר, ישראל היא דמוקרטיה ליברלית חזקה. גאה ומשגשגת. אומת הסטרט-אפ שהמציאה את הווייז ואת כיפת ברזל, תרופות לאלצהיימר ופרקינסון, ורובוט שמסוגל לבצע ניתוח בעמוד השדרה. מובילה את העולם בטכנולוגיות של מים ופוד-טק, אבטחת סייבר ואנרגיה מתחדשת. עם 13 חתני פרס נובל בספרות ובכימיה, בכלכלה ושלום.
איך זה קרה? זה קרה מפני שהחלטנו שלא נהיה קורבן. החלטנו לא לשקוע בכאב של העבר, אלא להתמקד בתקווה של העתיד. החלטנו להשקיע את האנרגיה שלנו בבנייתה של אומה, בבנייתה של חברה שמחה, אופטימית ויצירתית.
לא רק הגענו לארץ המובטחת, אנחנו בונים את הארץ המובטחת.
ההיסטוריה נקבעת בידי בני אדם. אנחנו צריכים להבין את ההיסטוריה, לכבד אותה וללמוד ממנה, אבל גם להיות מוכנים ומסוגלים לשנות אותה. לבחור את העתיד על פני העבר. את השלום על פני המלחמה. את השותפות על פני בידוד והסתגרות.
לפני כמה חודשים כינסנו את פורום הנגב ההיסטורי. ישבנו בארוחת ערב, לא רחוק מקברו של דוד בן גוריון, האב המייסד של מדינת ישראל. היינו שם שישה. מזכיר המדינה האמריקאי, שרי החוץ של מצרים, איחוד האמירויות, בחריין, מרוקו וישראל. ארוחת ערב שרק לפני שנתיים איש לא היה חולם שהיא אפשרית.
ואז נפתחה הדלת ומישהו נכנס ואמר: "אני מצטער להפריע לכם, אבל היה פיגוע טרור לא רחוק מתל אביב. שני ישראלים נרצחו״. באותו רגע כולנו הבנו שמטרת הפיגוע היא להרוס את הפסגה. לגרום לכעס בינינו, לגרום לנו לריב ולפרק את השותפות החדשה הזאת בינינו.
אמרתי לשרי החוץ: "אנחנו מוכרחים לגנות את הפיגוע הזה, עכשיו, ביחד. אנחנו מוכרחים להראות לעולם שהטרור לא ינצח".
השתרר שקט בחדר. ואז אחד משרי החוץ הערבים אמר: "אנחנו תמיד נגד טרור. בגלל זה אנחנו כאן״. ואחרי חמש דקות הוצאנו הודעה משותפת מששתנו שמגנה את הפיגוע, ומקדשת את החיים, את שיתוף הפעולה, את האמונה שלנו שיש דרך אחרת.
הפסגה נמשכה. הסכמים נחתמו. הוקמו קבוצות עבודה העוסקות בסוגיות של טכנולוגיה, ביטחון-מזון, אנרגיה, מים, חינוך ותשתיות. קבוצות העבודה האלה משנות את פני המזרח התיכון בעודנו מדברים.
אנשי המזרח התיכון, אנשי העולם כולו, צריכים להסתכל סביבם ולשאול את עצמם: מצבו של מי טוב יותר, מי שבחר בדרך השלום, או מי שבחר בדרך המלחמה? מי שבחר להשקיע בעמו וארצו, או מי שבחר להשקיע בהרס של אחרים? מי שמאמין בחינוך, סובלנות וטכנולוגיה, או אלו שמאמינים בקנאות ואלימות?
בכל פעם שאני פוגש מישהו שיש לו ביקורת על ישראל, יש לי תמיד אותה תשובה: בוא לבקר אותנו. בואו ותפגשו את ישראל האמיתית. אתם תתאהבו. מדינה שמשלבת חדשנות עוצרת נשימה עם עומק היסטורי. אנשים מצוינים, אוכל מעולה ורוח טובה. דמוקרטיה תוססת, מדינה שחיים בה יחד יהודים, מוסלמים ונוצרים - בשיוויון אזרחי מלא.
בממשלה שבראשה אני עומד יש שרים ערבים. יש מפלגה ערבית שהיא חברה בקואליציה שלנו. יש שופטים ערבים בבית המשפט העליון שלנו. רופאים ערבים שמצילים חיים בבתי החולים שלנו. ערביי ישראל אינם האויבים שלנו - הם השותפים שלנו לחיים.
בואו לבקר אותנו. אתם תגלו שישראל היא פסיפס תרבותי מופלא. מהרי הגולן המושלגים והלבנים ועד לחולות המדבר הלבן בנגב. מתל אביב, בירת ההיי-טק, מסיבה מתמדת על הים התיכון, לירושלים, בירתנו הנצחית, העיר הקדושה לשלוש הדתות, שברחובותיה היפים נפגשים העבר והעתיד בכל יום מחדש.
אך מעל ראשה של המדינה המופלאה שלנו תלויים שני איומים. הם תלויים גם מעל ראשכם, אפילו אם אתם מנסים להכחיש זאת. הראשון הוא האיום הגרעיני. החשש שמדינות טרור וארגוני טרור ישימו ידם על נשק גרעיני. האיום השני הוא מותה של האמת.
הדמוקרטיות שלנו מורעלות אט אט בידי שקרים ופייק-ניוז. פוליטיקאים חסרי מעצורים, מדינות טוטליטריות וארגונים רדיקליים מערערים את תפיסת המציאות שלנו.
כדאי לדעת, שאין מדינה בעולם שמתמודדת עם התופעה הזו יותר מישראל. אין מדינה שהותקפה יותר בידי שקרים, שהושקע יותר כסף ומאמץ בהפצת מידע כוזב אודותיה.
במאי שעבר פורסמה בכל העולם תמונתה של מאלאק אל טאנאני, ילדה פלשתינית בת שלוש, עם ידיעה נוראית שהיא נהרגה עם הוריה בתקיפה של חיל האוויר הישראלי. זו היתה תמונה שוברת לב, אבל מאלאק אל טאנאני לא היתה קיימת מעולם. התמונה נלקחה מהאינסטגרם, היא של ילדה מרוסיה.
אני יכול לתת לכם עוד אלפי דוגמאות כאלה לפייק ניוז על ישראל. התנועה האנטי-ישראלית מפיצה את השקרים האלה כבר שנים ארוכות. בכלי התקשורת, בקמפוסים וברשתות החברתיות. השאלה אינה למה הם עושים זאת, אלא למה אתם מוכנים להקשיב.
מדוע אתם מקשיבים לאנשים שהשקיעו מיליארדי דולרים בעיוות האמת? מדוע אתם מתייצבים לצידם של קיצונים איסלאמיים שתולים אנשים הומוסקסואליים על מנופים, מדכאים נשים ויורים טילים על אוכלוסייה אזרחית מתוך גני ילדים ובתי חולים?
אני לא אורח בבניין הזה. ישראל היא אומה ריבונית גאה, וחברה שווה באומות המאוחדות. אנחנו לא נשתוק כשמבקשי רעתנו משתמשים בבמה הזו כדי להפיץ עלינו שקרים.
אנטישמיות היא הנכונות להאמין על היהודים את הרע מכל, בלי לבדוק. אנטישמיות היא לשפוט את ישראל לפי סטנדרטים שונים מכל מדינה אחרת עלי אדמות.
מי שמנצחת על תזמורת השנאה הזו היא איראן. יותר מ-40 שנה בכיכרות וברחובות איראן מצולמים מפגינים השורפים דגלי ישראל וארה"ב. תשאלו את עצמכם: מאיפה הדגלים מגיעים? מאיפה יש להם כל כך הרבה דגלים שלנו?
התשובה היא: הם מייצרים אותם במיוחד, רק כדי שיוכלו לשרוף אותם. כך נראית תעשייה של שנאה. זהו משטר שעוסק בשנאה באופן שיטתי.
הם שונאים אפילו את בני עמם. צעירים איראניים נאנקים ונאבקים תחת כבלי המשטר האיראני, והעולם שותק. הם משגרים קריאות לעזרה ברשתות. הם משלמים על שאיפתם לחיות חיים של חירות - בחייהם.
המשטר באיראן שונא יהודים, שונא נשים, שונא להט"בים, שונא את המערב. הם שונאים ורוצחים מוסלמים שחושבים אחרת, כמו סלמן רושדי ומהסהא אמיני. שנאתם היא דרך חיים. זוהי דרכם לשמור על שלטון הדיכוי.
יש רק מדינה חברה אחת באו"ם שמצהירה באופן גלוי שהיא מעוניינת להשמיד מדינה חברה אחרת. איראן הצהירה פעם אחר פעם שהיא מעוניינת ב"השמדה טוטאלית" של מדינת ישראל. והבניין הזה שותק.
ממה אתם פוחדים? האם הייתה פעם אחת בהיסטוריה האנושית שבו השתיקה עצרה אלימות?
המדינה שרוצה להשמיד אותנו היא גם המדינה שהקימה את ארגון הטרור הגדול בעולם, חיזבאללה. איראן היא המדינה שמממנת את החמאס והג'יהאד האיסלאמי ועומדת מאחורי פיגועי טרור המוניים מבולגריה ועד בואנוס איירס. זו דיקטטורה רצחנית שעושה כל מאמץ להשיג נשק גרעיני.
אם המשטר האיראני ישיג אותו - הם ישתמשו בו.
הדרך היחידה למנוע מאיראן מלהשיג נשק גרעיני, היא להציב בפניה איום צבאי אמין על השולחן. ואז - ורק אז - לקיים מו"מ על הסכם ארוך וחזק יותר איתם. צריך להבהיר לאיראן שאם תקדם את תוכנית הגרעין, העולם לא יגיב במילים, אלא בכוח צבאי. בכל פעם שאיום כזה הובא לשולחן בעבר, איראן עצרה, ונסוגה.
העולם בוחר היום באפשרות הקלה. הוא בוחר לא להאמין ברע ביותר, למרות כל העדויות שאומרות את ההיפך. לישראל אין את הפריבילגיה הזו. הפעם אנחנו לא עומדים בידיים ריקות מול אלה שרוצים להשמידנו.
ליהודים יש היום מדינה, יש לנו צבא, יש לנו ידידות גדולות ובראש ובראשונה עם ארה"ב. יש לנו יכולות ואנחנו לא נחשוש להשתמש בהן. אנחנו נעשה כל מה שצריך – לאיראן לא יהיה נשק גרעיני. לא נעמוד מנגד מול אלה המנסים להרוג אותנו. לא שוב. לעולם לא עוד.
עוצמתה הכלכלית והצבאית של ישראל מאפשרת לנו להגן על עצמנו, אבל היא מאפשרת לנו עוד דבר: לשאוף לשלום עם העולם הערבי כולו ועם שכנינו הקרובים ביותר – הפלשתינים.
הסכם עם הפלשתינים, המבוסס על שתי מדינות לשני עמים - הוא הדבר הנכון לביטחון ישראל, לכלכלה הישראלית ולעתיד ילדינו.
השלום אינו פשרה, היא ההחלטה האמיצה ביותר שאנחנו יכולים לקבל. השלום אינו חולשה, הוא מגלם בתוכו את כל עוצמתה של הרוח האנושית. מלחמה היא כניעה לכל מה שרע בנו, השלום הוא ניצחונו של כל מה שטוב.
למרות כל המכשולים, גם היום רוב גדול של הישראלים תומכים בחזון פתרון שתי המדינות. אני אחד מהם. יש לנו רק תנאי אחד: שהמדינה הפלשתינית העתידית תהיה שוחרת שלום.
שהיא לא תהפוך לבסיס טרור נוסף ממנו מאיימים על שלומה וקיומה של ישראל. שיהיה לנו את היכולת להגן על ביטחון אזרחי ישראל, בכל רגע.
אם למישהו זו נראית דרישה גדולה מידי, שיסתכל על השכונה שבה אנחנו חיים, על לבנון, מדינה קורסת שנשלטת בידי החיזבאללה. על סוריה, שבה שלטון רצחני טבח בחצי מיליון מאזרחיו. על אפגניסטן, על לוב, על איראן.
אתם יכולים לבקש מאתנו לחיות לפי הערכים המופיעים במגילת האו"ם, אבל אתם לא יכולים לבקש מאתנו למות למענם. אבא שלי היה ילד בגטו, סבא שלי נרצח במחנה ריכוז. אנחנו רוצים לחיות בשלום, אבל רק בתנאי שהוא ייתן לנו ביטחון ולא יסכן אותנו עוד יותר.
תסתכלו על עזה. ישראל עשתה בעזה את כל מה שהעולם ביקש מאתנו, כולל מעל בימה זו. עזבנו. כבר לפני 17 שנה פירקנו את ההתנחלויות, פירקנו את בסיסי הצבא. אין בעזה אפילו חייל ישראלי אחד. השארנו להם אפילו 3,000 חממות כדי שיוכלו להתחיל לבנות לעצמם כלכלה
מה הם עשו בתגובה? תוך פחות משנה, חמאס, ארגון טרור רצחני - עלה לשלטון. הם הרסו את החממות ובנו במקומן בסיסי טרור ואתרי שיגור רקטות. מאז שעזבנו את עזה נורו משם לתוך שטח ישראל יותר מ-20 אלף טילים ורקטות. כולם לעבר אוכלוסיה אזרחית. כולם לעבר הילדים שלנו.
יש לי ילדה עם צרכים מיוחדים, שמה יעלי. היא אוטיסטית. היא לא מדברת. במאי, שנה שעברה הייתי צריך להעיר אותה בשלוש בבוקר ולרוץ איתה למקלט כי טילים התפוצצו מעל הבית שלי.
כל האנשים שמטיפים לנו על חשיבות השלום, מוזמנים לנסות לרוץ למקלט בשלוש בבוקר עם ילדה שלא מדברת. להסביר לה, בלי מילים, למה רוצים להרוג אותה.
בבניין הזה שאלו לא פעם למה אנחנו לא מסירים את ההגבלות מעל עזה. אנחנו מוכנים לעשות את זה, מחר בבוקר! אנחנו מוכנים לעשות יותר מזה. אני אומר מפה לתושבי עזה, אנחנו מוכנים לעזור לכם לבנות חיים טובים יותר, לבנות כלכלה. הצגנו תוכנית מקיפה לבנייה מחדש של עזה. יש לנו רק תנאי אחד: תפסיקו לירות טילים ורקטות על הילדים שלנו.
תניחו את הנשקים ולא יהיו הגבלות. תניחו את הנשקים, תחזירו הביתה את ילדינו, השבויים - הדר ואורון זכרונם לברכה; אברה והישאם שהם עדיין בחיים - ונבנה יחד את הכלכלה שלכם. נוכל לבנות יחד את העתיד שלכם, בעזה וגם בגדה המערבית. תניחו את הנשק ותוכיחו לנו שהחמאס והג'יהאד האיסלאמי לא עומדים להשתלט על המדינה הפלשתינית שאתם רוצים להקים. תניחו את הנשק ויהיה שלום.
זהו המינימום שאני חייב לסבא שלי, לאבא שלי ולבת שלי. העם היהודי למד את הלקחים מהעבר. הדבר שמבטיח את ביטחוננו היא העוצמה של הצבא שלנו, התחכום של הכלכלה שלנו, החוסן של הדמוקרטיה שלנו.
ישראל מעוניינת בשלום עם שכנינו. עם כל שכנינו. אנחנו לא הולכים לשום מקום. המזרח התיכון הוא ביתנו. אנחנו פה כדי להישאר לנצח. ואנחנו קוראים לכל המדינות המוסלמיות – מסעודיה ועד אינדונזיה - להכיר בזה, ולבוא לדבר איתנו. ידינו מושתת לשלום.
עימותים לא נעלמים מעצמם. עוינות לא נעלמת מעצמה. בני האדם יוצרים עימותים, בני אדם יכולים גם להחליף אותם בידידות, נדיבות וטוב משותף.
חובת ההוכחה היא לא עלינו. אנחנו הוכחנו כבר את הרצון שלנו בשלום. הסכם השלום שלנו עם מצרים מקויים כלשונו כבר 43 שנים. הסכם השלום עם ירדן כבר 28 שנים. אנחנו מדינה שעומדת במילתה ועומדת בהסכמים.
הוכחנו את רצוננו בשלום דרך הסכמי אברהם, פסגת הנגב, בהסכמים שחתמנו עם העולם הערבי.
בספר במדבר מופיע פסוק שכל יהודי מכיר: "ישא השם פניו אליך וישם לך שלום". מדינת ישראל היא המדינה היחידה בעולם שספר הקים אותה. ספר הספרים. התנ"ך.
הספר הזה והעקרונות של הדמוקרטיה הליברלית מחייבים אותנו להושיט את ידינו לשלום. ההיסטוריה שלנו מחייבת אותנו לעשות זאת בראייה מפוקחת ובזהירות. כך עשינו שלום בעבר, כך נעשה שלום בעתיד.
תודה רבה.
