כבר ביום שישי, 6 באוקטובר, החלה ניצן שטרית, בת ה-38 משדרות, לחוש צירי לידה קלים, לקראת הצטרפותו של תינוק חדש למשפחה. כאם ויולדת מנוסה, שחווה זאת בפעם החמישית, היא לא מיהרה לבית החולים. "מניסיון העבר אני יודעת מתי עליי להתפנות למיון יולדות ומתי זה עוד מוקדם, אבל לא ידעתי שהדחייה הזאת תוביל למבצע חילוץ שלי, עם צירים, תחת אש", סיפרה.
2 צפייה בגלריה
ניצן שטרית, אבי עזרא והתינוק אחיה. "מרגש לפגוש אותם, לראות שהם בסדר"
(צילום: שלו שלום)
ניצן הלכה לישון במחשבה להגיע לבית החולים למחרת. כשהתעוררה בשבת בבוקר, ב-7 באוקטובר, נשמעו אזעקות צבע אדום ובחסות מטחי הטילים שנורו לעבר העיר, חדרו אליה מחבלי חמאס חמושים. עם צירים הולכים ומתגברים, יחד עם בעלה אריאל וארבעת ילדיהם מיהרה ניצן להסתגר בממ"ד. "צילצלתי למוקד העירייה", היא משחזרת, "אמרו לי: 'אין מצב שאת יוצאת עכשיו, יש חדירת מחבלים. אם אין ברירה תלדי בבית'".
וכך, עם כאבי צירים וארבעה ילדים, בעוד הדי היריות נשמעים בחוץ, העבירה ניצן את השבת. "היינו ממש בסטרס כל היום. לא ידעתי מה לעשות. באיזשהו שלב הצירים נרגעו, אבל אני לא. שיחקנו עם הילדים, ניסינו להרגיע אותם. וכל הזמן הזה אני מדברת אל התינוק ולוחשת לו: 'אין מצב שאתה יוצא עכשיו, אני יודעת שאתה רוצה כבר לצאת, אבל זה לא הזמן. בבקשה תחכה עוד קצת'. ככה כל השבת".
למחרת, ב-8 באוקטובר, בשש וחצי בבוקר, אחרי יממה ארוכה ומתוחה, כשבחוץ מתנהלים עדיין קרבות עזים, יצרה ניצן קשר עם אבי עזרא, קב"ט מוסדות החינוך של עיריית שדרות וביקשה שיגיע לחלץ אותה ואת הילדים. למרות הסכנה, אבי לא היסס ואמר לה מיד: "עשר דקות אני אצלך, תארזי תיק".
הוא אסף שני חיילים ונסע לבית משפחת שטרית. "נכנסנו למכונית עם פיג'מות. אבי והחיילים אמרו לנו שבעלי אריאל ינהג, וכולנו נשב מאחורה על הרצפה ולא נרים את הראש. הזהירו אותנו: 'אתם נוסעים במהירות ולא עוצרים ולא משנה מה קורה'. נסענו לדעתי על 120 קמ"ש בתוך העיר. הרגשנו שאנחנו בורחים מהתופת". "בארבע לפנות בוקר, באותו יום ראשון, פיניתי משפחה משדרות לאשקלון ובדרך חזרה קיבלתי שיחת טלפון מניצן", סיפר אבי.
"היא אמרה לי שהיא עם צירים וארבעה ילדים בבית. לא חשבתי פעמיים. הבנתי שחייבים להוציא אותה. הגעתי אליהם הביתה עם שותף שלי, אביב אליה, שנהג ברכב, ועוד שני חיילים. פגשנו אותם למטה והם היו מאוד נסערים. ראית שניצן סובלת מכאבים. הרגענו את הילדים, אפילו צחקנו איתם. אמרתי לבעלה אריאל להדליק ארבעה אורות ויצאנו בנסיעה. אני והחיילים עם נשקים שלופים מהחלונות והם אחרינו. חילצנו אותם משדרות, דרך אזור התעשייה ומשם הם נסעו לבית החולים אסותא באשדוד. באותו היום היו עדיין קרבות קשים בשדרות, בתחנת המשטרה וליד הבריכה עירונית".
בזכות אבי, אביב והחיילים, הצליחו ניצן והמשפחה להגיע לבית החולים בשלום, אבל שם התברר שהלחץ נתן את אותותיו. "בגלל שהייתי בסטרס, הגוף פשוט לא נתן לתינוק לצאת, הייתי מכווצת כולי מפחד", אמרה ניצן. רק אחרי השעה 19:00 הגיח לעולם התינוק אחיה, בריא ושלם. "הוא סמל הניצחון מבחינתנו, תינוק התקומה אנחנו קוראים לו בבית".
כבר בערב, מיהרה ניצן לשלוח לאבי תמונה של אחיה הפעוט. "ראיתי את התינוק שנולד ופשוט ירדו לי דמעות. שמחתי שזה נגמר בטוב". אתמול, לראשונה, הוא זכה לראות מקרוב את התינוק, שאמו הגיעה לבית החולים בזכותו. "מרגש לפגוש אותם, לראות שהם בסדר. התינוק אחיה מתוק ממש", אמר.
אלון דוידי, ראש עיריית שדרות, ששמע על החילוץ הדרמטי, אמר: "שדרות זו משפחה אחת גדולה וכשמישהו זקוק לסיוע עושים זאת מיד, מתוך מחויבות אמיתית. אבי הוא דוגמה ומופת למסירות קהילתית, במסגרתה שם עצמו בקו האש למען תקומת הדור הבא. והיום נסגר המעגל - זו תמונת הניצחון שלנו".
