ח"כ אורי מקלב (יהדות התורה) הציג לאחרונה בריאיון ל"ידיעות אחרונות" את דעתו שלפיה נשים לא צריכות להיכלל בין הח"כים במפלגות החרדיות. הוא אפילו לא חש צורך לצנזר את דבריו. הוא לא חשש להביע עמדה מיזוגנית מופרכת שתפסול אותו מלכהן כנבחר ציבור, שכן בישראל מניעת השתתפותן של נשים בפוליטיקה כנבחרות לא רק שמתקבלת בשוויון נפש מעורר חלחלה, אלא שהציבור אף ממשיך ומממן את התופעה מכיסו, באמצעות חוק מימון מפלגות התופח והולך ממערכת בחירות אחת לשנייה.
17 המנדטים שהמפלגות החרדיות עתידות לקבל לפי הסקרים בבחירות הקרובות יהיו תוצאה של כמעט 100% הצבעה במגזר החרדי, גברים ונשים כאחד (12% מהאוכלוסייה). אולם נציגיהם בכנסת יגיעו רק מתוך 50% מהציבור הזה, תוך צפצוף על מה שהיה אמור להיות עיקרון מקודש בדמוקרטיה: שוויון בין נשים וגברים לא רק בזכות הבחירה, אלא גם בזכות להיבחר, להנהיג ולחוקק.
בעקבות הגידול הדמוגרפי של האוכלוסייה החרדית, בעוד זמן לא רב אנו עלולים למצוא עצמנו עם שליש כנסת שתורכב ממפלגות שבהן אין כניסה לנשים. המשמעות – מעבר להדרת נשות המגזר החרדי עצמו – היא שהייצוג הנשי בכנסת עלול להצטמצם לממדים מבהילים (ברשימת הליכוד נבחרו ארבע נשים בלבד ב-30 המקומות הראשונים). כבר כיום מדורגת ישראל במקום ה-61 בעולם בייצוג נשים בפרלמנט.
עד המאה ה-20 נעדרו נשים מרוב בתי המחוקקים בעולם, כולל בשני האירועים המרכזיים במהפכת זכויות האדם - בארה"ב ובצרפת. בארה"ב התייחסה מגילת זכויות האדם רק לגברים לבנים בעלי רכוש, ובצרפת לא הייתה זכות הצבעה לנשים עד שלהי מלחמת העולם השנייה. כך התקבע הסדר הפטריארכלי ברוב העולם, באמצעות שתי מערכות חוק ומשפט מקבילות, האחת לגברים - השכבה השלטת, והשנייה – לנשים, שמהן נשללה הזכות לבחור, להיבחר, לשפוט, לדון ולחוקק, מה ששימר את מעמדן כבורות, צייתניות ונטולות רכוש. לא בכדי מאבקה הראשון והמאורגן של התנועה הפמיניסטית במאה ה-19 היה על זכות ההצבעה.
שרידים למערכות משפט שונות לנשים וגברים ניתן למצוא כיום במדינת ישראל, בבתי הדין הרבניים, שבהם אין שוויון בין החוקים שחלים על גברים לבין החוקים החלים על נשים. שם יכול רק הגבר – אם ירצה בכך - לגרש את אשתו ולא הפוך. שם רק הגבר מקדש את אשתו ולא הפוך. רק גברים מכהנים כדיינים ומחוקקים ורק הם שקובעים את ההלכה.
לעניינינו, חוק תמים למראה כמו חוק מימון מפלגות, מאפשר ליהדות התורה וש"ס - שחרתו על דגלן עיקרון של חסימת נשים מלהיבחר לכנסת – לקבל מימון שווה למפלגות אחרות. החוק נועד לתת ההזדמנות שווה לכל הזכאים להיבחר, באמצעות מימון ציבורי שמגיע מהכיס של כולנו, ולשחרר את המפלגות מתלותן בגורמים אינטרסנטים חיצוניים. אולם כשמדובר בהזדמנות שווה לנשים להיבחר, החוק כושל לחלוטין.
בעוד בשלטון המקומי קיים מימון נוסף לרשימות שלפחות שליש מהן נשים, הכנסת דאגה לבלום את כל הצעות החוק שביקשו להעניק תמרוץ כלכלי לשילוב נשים ברשימות, שלא לדבר על שלילת מימון לרשימות החוסמות נשים מלהיות מחוקקות. מימון הבחירות הארציות, כמו גם המימון השוטף למפלגות, לא רק מעניק פרס לאפליית נשים, הוא גם מקדם ערכיים פטריארכליים השייכים לעולם שלפני המחצית השנייה של המאה ה-20 (ולמונופול הרבני), כל זאת במימונם הנדיב של אזרחיות ואזרחי ישראל.
עו"ד בתיה כהנא דרורצילום: ניר צפרירלכן, את ההחלטות על הקריטריונים הראויים למימון מפלגות צריך להוציא לוועדה חיצונית שאינה נגועה בניגוד עניינים כמו הח"כים המכהנים, המאפשרים את הזרמת הכסף למפלגות ללא נשים. או אז - אין ספק שהמפלגות החרדיות ילמדו את הלקח מהר מאוד.
דווקא בימים אלה, כאשר רבים עסוקים בחיזור גורלי אחרי המפלגות החרדיות, זהו רגע מאתגר עבור הציבור הישראלי, שצריך לשאוף להקים ממשלה שתפעל לשחרור התלות הפוליטית מהמנהיגות החרדית; ממשלה שגם אם תכלול את ש"ס ויהדות התורה, לא תהיה תלויה בדרישותיהן לחסימת מהלכים חיוניים כמו הורדת הנטל הכלכלי באמצעות שילוב מהיר בשוק העבודה, כמו חיוב שירות אזרחי או צבאי לכולם, וכמובן הפסקת עידוד אפליית נשים וביטול הפטריארכיה במרחב הציבורי. על הרוב הליברלי בישראל לעמוד בפרץ לפני שיהיה מאוחר מדי.
- עו"ד בתיה כהנא דרור היא פעילה חברתית ומייצגת בתחום זכויות נשים. חברה בישראל ביתנו
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
