בשבוע האחרון מתנהל בתקשורת ויכוח סוער בשאלת ההתרעה שקיבל או לא קיבל ראש הממשלה טרם מתקפת חמאס ב–7 באוקטובר. לפי החשיפה של נדב איל ב"ידיעות אחרונות" ו-ynet, בקיץ 2023 ראש השב"כ מסר לראש הממשלה "התרעה למלחמה" על רקע המשבר הפנימי בישראל. על רקע הפרסום אוזכרה בתקשורת גם חשיפה קודמת, לפיה אמ"ן העביר לראש הממשלה לפחות ארבע התרעות בין מרץ ליולי 2023 בדבר עליית הסבירות להסלמה ביוזמת מחנה ההתנגדות, הכולל את חמאס, נוכח המשבר הפנימי. לפחות פעמיים נקט ראש חטיבת המחקר באמ"ן דאז בצעד חריג של כתיבת מכתב לראש הממשלה, ולפחות אחד מהם כלל אזהרה מפורשת בדבר נפיצותה של הזירה הפלסטינית, הגם שללא דגש על עזה. מנגד, מקורות בסביבתו של ראש הממשלה שבים ומדגישים כי בשום שלב הוא לא קיבל התרעה ממוקדת לרצועת עזה, וכי בליל 6 באוקטובר אף לא עדכנו אותו במידע ההתרעתי המטריד.
אז, מי משני הצדדים צודק? כדי לעשות סדר בשאלה חשובה זו, ראוי להעביר אותה מהמישור הפוליטי למישור המקצועי. סוגיית ההתרעה ניצבת בלב המקצוע המודיעיני, והיא קשורה באופן הדוק ליחסים בין המודיעין לבין הקברניט, שכן כל חשיבותה נעוץ בהנעה לפעולה של מקבלי ההחלטות. ישנן התרעות מסוגים שונים, וכל אחת מהן מחייבת מענה שונה מצדם של מקבלי ההחלטות. בהקשר של 7 באוקטובר, נכון לדבר על שלוש התרעות שונות שהמודיעין צריך היה לספק.
ראשית, בליל 6 באוקטובר צריך היה המודיעין להוציא התרעה קונקרטית על אודות כוונות חמאס לממש את תוכנית המתקפה שלו באופן מיידי, מה שאמור היה להתניע סדרת פעולות מיידיות להסרת האיום. ההתרעה המיידית הזו לא ניתנה, מכיוון שהמודיעין פספס שתי התרעות בסיסיות יותר שהיה עליו לספק בחודשים ואף בשנים שקדמו לאירוע, האחת אופרטיבית והשניה אסטרטגית.
התרעה אופרטיבית עוסקת בשינויים ביכולות הצבאיות של האויב - תפיסת המלחמה שלו, התכנונים האופרטיביים, תהליכי בניין הכוח ותהליכי המוכנות הבסיסית שלו לממש את התוכניות המבצעיות. המודיעין כשל בהתרעה השנייה שהיה אמור לספק על מה שלימים נלמד להכיר כ"חומת יריחו", תוכנית המתקפה של חמאס, ולא וידא שהיא הופכת לאיום הייחוס מול גזרת רצועת עזה. במילים אחרות, על המודיעין היה לוודא שתוכנית המתקפה של חמאס נלמדת היטב בפיקוד דרום, כדי שהפיקוד יעדכן את תפיסת ההגנה ואת התוכניות האופרטיביות שלו מול איום מסדר הגודל הזה.
בהקשר 7 באוקטובר, המודיעין כשל בהתרעה אסטרטגית על כוונות חמאס לצאת למתקפת פתע נגד ישראל, אך הצליח לספק התרעה על הסבירות הגוברת למלחמה באחת או יותר מזירות האיום
ההתרעה השלישית שהיה אמור המודיעין לספק היא התרעה אסטרטגית. זו התרעה שלרוב עוסקת בהתפתחויות ובמגמות בקרב יריבים ובמערכת האזורית והבינלאומית, שיכולות ליצור סיכונים או הזדמנויות לביטחון הלאומי - למשל סכנה ליציבותם של משטרים ידידים, או התפתחות כוונות מלחמה מצד האויבים. התרעות אלו הן מטבען כלליות, אינן כוללות פירוט מדויק, ועוסקות בתהליכים הנפרשים לאורך זמן ויכולים להתפתח בכיוונים שונים. התרעות אסטרטגיות לא אמורות להניע סדרת פעולות מיידיות, אלא תפקידן לדחוק את הדרג המדיני לקיים תהליכי חשיבה ולבחון מחדש את מדיניותו, במטרה לצמצם את הסיכונים או למצות את ההזדמנויות. בהקשר 7 באוקטובר, המודיעין כשל בהתרעה אסטרטגית על כוונות חמאס לצאת למתקפת פתע נגד ישראל, אך הצליח לספק התרעה על הסבירות הגוברת למלחמה באחת או יותר מזירות האיום.
בסיכומו של דבר, אמ"ן ויתר ארגוני המודיעין כשלו באופן מוחלט במשימות ההתרעה האסטרטגית, ההתרעה האופרטיבית וההתרעה הקונקרטית על כוונות ויכולות חמאס ברצועת עזה. ראשי הגופים שכשלו כבר אינם נמצאים בתפקידם (ראש אמ"ן, ראש חטיבת המחקר, קצין המודיעין של פיקוד דרום) או יסיימו אותו בקרוב (קצין המודיעין של אוגדת עזה), אך יטעה מי שיראה בכך פתרון של הבעיה. הכישלון המודיעיני החמור ב-7 באוקטובר קשור פחות בסיבות פרסונליות והרבה יותר בשורה של בעיות מבניות ארוכות שנים באופן שבו מתבצעת הערכת המודיעין במדינת ישראל. זהו נושא שראוי לתחקור מעמיק של ועדת בדיקה מקצועית, שיש לקוות שיתקיים ויוביל לרפורמות בקהילת המודיעין הישראלית.
אין בכישלונות המודיעין כדי להסיר מאחריותו הכבדה של ראש הממשלה להפתעת 7 באוקטובר. גופי ההתרעה הלאומית העבירו לו בחודשים שקדמו לאסון שורה של התרעות אסטרטגיות בדבר הסבירות ליוזמה התקפית באחת או יותר מהגזרות השונות, וזאת על רקע ההתפתחויות הפנימיות בישראל והמהלכים שהממשלה בראשותו מקדמת
בה בעת, אין בכישלונות המודיעין כדי להסיר מאחריותו הכבדה של ראש הממשלה להפתעת 7 באוקטובר. גופי ההתרעה הלאומית העבירו לו בחודשים שקדמו לאסון שורה של התרעות אסטרטגיות בדבר הסבירות ליוזמה התקפית באחת או יותר מהגזרות השונות, וזאת על רקע ההתפתחויות הפנימיות בישראל והמהלכים שהממשלה בראשותו מקדמת. לפי הפרסומים, התרעות אלו נשענו לא רק על הערכות מודיעין אלא גם על מידע מוצק. העובדה שההתרעה האסטרטגית לא היתה ממוקדת לגזרה הנכונה לא משחררת את ראש הממשלה מאחריותו. ראש ממשלה המקבל לידיו התרעות חריגות שכאלו, דוגמתן לא קיבלו הוא או קודמיו מזה עשרות שנים, צריך היה להתייחס אליהן ביראה וחרדת קודש, לקיים דיונים מעמיקים כדי להעמיק בניתוחן ולבחון צעדי מדיניות שיורידו את סיכויי המלחמה. זכותו לא לקבל את הערכת המודיעין, שהרי בחשבון אחרון ראש הממשלה הוא המעריך הלאומי האמיתי במדינת ישראל, אולם עם זכות זו מגיעה גם אחריות, וראש הממשלה כשל באופן מוחלט הן בהערכת האיום והן בהצבת מענה ראוי לאיום.
פרשת ההתרעה המודיעינית והטיפול בה חושפת את חוסר האיזון המבני בתהליכי קבלת ההחלטות הביטחוניות בישראל: העדר פיקוח פרלמנטרי רציני על עבודת המודיעין וריכוז הכוח בידיו של ראש הממשלה לקבל החלטות גורליות
מלבד העניין הפרסונלי, פרשת ההתרעה המודיעינית והטיפול בה חושפת את חוסר האיזון המבני בתהליכי קבלת ההחלטות הביטחוניות בישראל: העדר פיקוח פרלמנטרי רציני על עבודת המודיעין וריכוז הכוח בידיו של ראש הממשלה לקבל החלטות גורליות תוך מיעוט תהליכי פיקוח ובקרה עליו. הסוגיה מהווה עדות נוספת לצורך דחוף בוועדת חקירה ממלכתית עצמאית וחזקה לבדיקת כשלי 7 באוקטובר.
אל"מ (מיל.) ד"ר עופר גוטרמן הוא חוקר בכיר במכון לחקר המתודולוגיה של המודיעין ובמכון למחקרי ביטחון לאומי, שירת במגוון תפקידים באגף המודיעין לרבות כעוזר המודיעין למזכיר הצבאי של ראש הממשלה; ד"ר עו"ד אהוד ערן הוא מרצה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת חיפה וחוקר בכיר במכון לחקר המתודולוגיה של המודיעין, ועמד בראש צוות בדיקה של חטיבת המחקר באמ"ן של הכישלון המודיעיני של מלחמת יום הכיפורים
