בשלהי הסגר השני, כשמדינת ישראל הייתה נצורה בבתים, דיברתי עם הורים לילדים שנתמכים במפעל ההזנה של משרד החינוך. ישנם מאות אלפי תלמידים כאלה, שלומדים בבתי הספר היסודיים ברחבי הארץ ועבור רבים מהם, הארוחה החמה הזו שהם מקבלים פעם ביום בבית הספר, היא אי של ביטחון: הארוחה המזינה היחידה שהם יודעים בוודאות שיקבלו.
לעומת מדינות רבות בעולם בישראל, כשהלימודים עברו לפעול בשלט רחוק - מפעל ההזנה נסגר. ההורים שדיברתי איתם בתקופה זו תיארו שגרת יום מטרידה של דילוג על ארוחות. הם שיתפו אותי בכאב שלהם כשילדיהם הולכים לישון רעבים, ובתסכול שלהם כשהם מנסים להתרכז בלימודים על בטן ריקה. לפי מחקר שנערך באוניברסיטה העברית, אותם תלמידים איבדו בין 30 ל־50 אחוז מהארוחות שלהם. היעדר המזון בתקופה זו גרם ל־16 אחוז מהילדים לתת־תזונה ולפגיעה בהתפתחות הגופנית, האינטלקטואלית והרגשית.
אתמול פירסם הביטוח הלאומי דוח חדש על הביטחון התזונתי בישראל ב־2021 כשברקע היה משבר הקורונה. לפיו, 522 אלף משפחות חיו באי־ביטחון תזונתי, כמחצית מהן – 265 אלף - באי־ביטחון תזונתי חמור. מרביתן, משפחות עם ילדים. מדובר על כ־976 אלף נפשות ובהן 665 אלף ילדים באי־ביטחון תזונתי.
המצב החמור ביותר נרשם בחברה הערבית שם 42.4% מהמשפחות מתמודדות עם אי־ביטחון תזונתי - שיעור גבוה כמעט פי 3 מהממוצע הכללי.
אולי קשה לדמיין את זה, כי רעב בישראל לא מוחשי כמו בתמונות מטלטלות של ילדים בתת משקל באפריקה. אבל כשמדברים על אי ביטחון תזונתי מדברים על משפחות שלמות שלא יודעות אם יהיה להם מה לאכול בשבוע הבא, חלקן לא יודעות אם יהיה להם מה לאכול מחר. חלקם מתמודדים דווקא עם עודף משקל כי התזונה שלהם מתבססת על אוכל לא־מזין: פירות, ירקות ובשר נחשבים עבורם מותרות.
הדוח הממשלתי הקודם שפורסם בנושא ביטחון תזונתי היה אי שם ב־2016. לפניו ב־2012. לא נראה שהנושא מטריד יתר על המידה את ממשלות ישראל. ראיה לכך היא הטיפול בנושא שעדיין מסתמך בעיקרו על ארגוני החברה האזרחית, קצבאות הקיום שלא תואמות את יוקר המחיה והנתונים הפסימיים - 90 אחוז מאלו שחיו באי־ביטחון תזונתי ב־2016, נותרו במצב זה גם ב־2021.
הדוח שפורסם אתמול, וגם דוח העוני של הביטוח הלאומי בשבוע שעבר, שלפיו כמעט שני מיליון איש בישראל חיים מתחת לקו העוני, היו אמורים לתפוס חלק מהותי מהשיח בכנסת בשבוע החולף. במציאות הפוליטית הנוכחית הם נדחקו לשוליים, וזו תעודה עניות לכל מי שקורא לעצמו נבחר ציבור.
אי־ביטחון תזונתי הוא אחד המרכיבים המשמעותיים ביותר לשימור חברה אי־שוויונית. ילדים שגדלים למציאות הזו מתמודדים עם השלכות רפואיות, חלקן בלתי הפיכות, אבל לא רק. היכולת שלהם להשתלב חברתית ולגרוף הצלחות בלימודים, להרחיב תחומי עניין ולתחזק תחביבים - כשהם מתמודדים עם רעב או עם חוסר ביטחון בנוגע לדבר כה בסיסי - היא כמעט בלתי אפשרית. כך מוסללים דורות שניים ושלישיים למציאות של עוני. כך בני נוער מידרדרים לשוטטות ולפשיעה. כך מתבגרים בישראל צעירים נטולי אופק.
