ביקור בכפר עזה לא מותיר מקום לספק, הזמן כאן עצר מלכת לפני 83 ימים. מחוץ לחלק מהבתים שמחוררים מקליעים הסוכה משמחת תורה, באופן אבסורדי, עדיין עומדת, וחנוכה כבר עבר. בבתים אחרים אפשר ממש לראות בעיניים את הכאוס: את הרהיטים והפריטים שנותרו מאחור, מכונת הכביסה שהבגדים בה עוד לא קופלו, הספה שכנראה שימשה לישיבות שמחות - ונשרפה עד אפר בכניסה לבית - ואפילו חצי סיגריה, שמישהו לא סיים לעשן.
בחצרות של אחרים: שלטים עם הכותרת "ממשיכים יחד", שקוראים לבחור בשנית באופיר ליבשטיין ז"ל, ראש מועצת שער הנגב בחמש השנים האחרונות, שנרצח בשעות הראשונות של הטבח. ליבשטיין הוא גם הראשון מבין רבים, רבים מדי וטובים מדי, ש"שמם הותר לפרסום".
ולא משנה כמה עוד "הותר לפרסום" מאז, גם אחרי כמעט שלושה חודשים, בכפר עזה עדיין 7 באוקטובר, 2023. ובחצות ביום ראשון הקרוב כבר 2024.
המקום הכל כך קסום, שבאחת הפך לזירת טבח, בשנייה הפך למוזיאון הסברה של ממש. בביקורי הקצר שם שמעתי אנגלית, צרפתית וגרמנית - בין דוברי עברית שנאלמים אל מול המראות הקשים. ראיתי כתבים זרים מלווים במצלמות ונציגי צבא, וגם הבחנתי במשפחות שהגיעו שוב למקום שבו איבדו את יקיריהן. גם חלק מהן נותר שם, ב-7 באוקטובר.
בחלק מהבתים המפויחים - בהם הקירות הלבנים הפכו שחורים לחלוטין - עדיין ריח שריפה שקשה להתעלם ממנו, אחרים נאטמו באמצעות פלקטים מעץ, ועל רבים מהם שלט שהדביקו אנשי זק"א - "מזוכה".
כ-80 בני אדם - שהם כ-10% ממספר תושבי הקיבוץ - נרצחו בטבח בקיבוץ ב-7 באוקטובר. 18 נוספים נחטפו לרצועת עזה. אותה עזה שנמצאת ממש מעבר לגדר, והפגזות צה"ל לא רק שנשמעות כאן היטב בכפר עזה, הן גם מורגשות ומרעידות את הקירות שעוד עומדים, אלה ששרדו את השבת הארורה ההיא.
שכונת "דור צעיר", שממנה נחטפו בין היתר השכנים אלון שמריז ויותם חיים - שנורו בשוגג על ידי כוח צה"ל בלב שג'אעיה - הפכה ל"שביל הגיהינום", הכינוי לו "זכתה" על ידי אנשי הצבא.
כשמתהלכים בה אפשר להבין למה. אם יש גיהינום - כך הוא נראה. בכניסה לבתים השלט המצמרר באנגלית: "בבית הזה נרצח" או "מהבית הזה נחטף". 12 שבתות אחרי, בכפר עזה עדיין 7 באוקטובר.
גם היום, ביום ה-84 למלחמה, מבין תושבי כפר עזה נותרו בשבי חמאס קית' סיגל (64), אמילי דמארי (27), דורון שטיינברכר (30), זיו וגלי ברמן (26). יחד איתם מוחזקים ברצועה עוד 124 חטופים.