מי שמבקש לעשות לעצמו סדר ולהתמצא בתמונת המצב הכאוטית של המלחמה, צריך לדעת שמדינת ישראל מתמודדת כעת בארבע מערכות צבאיות-מדיניות נפרדות: האחת, מערכה אזורית מול איראן ושלוחיה, שכרגע ממוקדת בתגובת הציר השיעי בהנהגת איראן על חיסול מנהיג חמאס איסמעיל הנייה, ובשאלה הלא פחות חשובה - איך תתגונן ישראל מפני התגובה האיראנית הצפויה, ואיך תגיב עליה?
המערכה השנייה היא מערכה לגיבוש עסקת חטופים שעשויה להביא לסיום הלחימה העצימה בעזה ואולי גם להסדרה מדינית שתסיים את המלחמה בצפון. המערכה השלישית ממוקדת בתגובה הצפויה של חיזבאללה על חיסול הדמות הצבאית הבכירה בה פואד שוכר בביירות, העלולה לגרום להסלמת המלחמה בלבנון. המערכה הרביעית היא הדיאלוג עם הממשל האמריקני שישראל מבקשת ממנו סיוע צבאי ומדיני בשלוש המערכות האחרות, בעוד נשיא ארה"ב ג'ו ביידן וסגניתו קמלה האריס מעוניינים לסיים את המלחמה לפני הבחירות.
אלו הזירות העיקריות שבהן מדינת ישראל, כלומר ראש הממשלה בנימין נתניהו ומערכת הביטחון, מתמודדים בהן כעת. המערכות האלה קשורות זו בזו ומשפיעות זו על זה כפי שנראה בהמשך, אבל ישנן גם שתי תתי-זירות לחימה שצה"ל והשב"כ מנהלים כעת: האחת היא חיסול שיטתי של בכירי ופעילי חמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני שיזמו, תכננו והוציאו לפועל את המתקפה הזוועתית ב-7 באוקטובר על יושבי עוטף עזה.
בתת-המערכה הזו ישראל מפעילה למעשה מחדש את "דוקטרינת גולדה" (על שם ראש הממשלה המנוחה גולדה מאיר) שהתגבשה ויושמה אחרי טבח הספורטאים של ישראל באולימפיאדת מינכן ב-1972. זירת לחימה נוספת מתנהלת ביהודה ושומרון, שבמסגרתה חוסלו הבוקר חמישה פעילי חמאס באמצעות טיל מכטב"ם באזור טול כרם.
מהלומת איראן ושלוחיה - האם טהרן תיצמד ל"משוואת נסראללה"?
מטבע הדברים, הזירה שמעניינת את אזרחי מדינת ישראל ומטרידה את מנוחתם היא התגובה האיראנית על חיסול הנייה. סביר להניח שהאיראנים הפיקו את לקחי מכת הטילים והכטב"מים שניסו להנחית על ישראל ב-14 באפריל השנה, ושקואליציה ישראלית-אמריקנית-ערבית סיכלה אותה כמעט לחלוטין. האיראנים טוענים שהסיכול התאפשר מפני שמבצע "הבטחה אמיתית" (כך הם קראו לכ-300 הטילים וכטב"מי הנפץ שהם שיגרו לעבר ישראל) נועד רק להפגין כוח ולא ממש להזיק לישראל. דוברים איראנים מאיימים עכשיו כי תגובת התגמול על חיסול הנייה תהיה לדבריהם "הדבר האמיתי".
לאור מתקפתם שכשלה באפריל, סביר להניח שהאיראנים ינסו לאתגר את חומת ההגנה של הקואליציה הישראלית-אמריקנית-בריטית-צרפתית ואולי גם ערבית. אם להסתמך על התבטאויות של אישים איראנים לכלי תקשורת ערביים ומערביים, ובעיקר על נאום מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה בהלוויית שוכרי, שהיה בו מידע חשוב מאוד, האיראנים מתכוונים שהמתקפה שלהם תיעשה בשילוב עם כל גורמי "ציר ההתנגדות השיעי" הכוללים את החות'ים בתימן, המיליציות השיעיות (חשד אל שעבי), המיליציות השיעיות האפגניות והפקיסטניות היושבות בסוריה, אנשי משמרות המהפכה הממוקמים בסוריה, ואולי גם חיזבאללה.
המטרה היא לתקוף את ישראל מכיוונים רבים, למעשה מ-360 מעלות, ובה בשעה להרוות את מערכות ההגנה האווירית של ישראל ושל הקואליציה הפרו-אמריקנית המסייעת לנו, באמצעות מספר גדול מאוד של טילים וכטב"מים שיגיעו מכל כיווני "טבעת האש" שהאיראנים הקימו באמצעות שלוחיהם מסביב לישראל.
השימוש בכטב"מים ובטילי שיוט מאפשר לאיראנים לתקוף את ישראל גם מכיוון הים התיכון ומכיוון מצרים. הם ינסו לאתגר בעיקר את מערכות החץ המיועדות ליירט טילים בליסטיים במרחקים גדולים משטח ישראל. חץ 3 מסוגל ליירט טילים בליסטיים באטמוספרה בין אם משוגרים מאיראן או מתימן, כלומר מטווח של 1,800-1,400 ק"מ, ובין אם הם משוגרים מעיראק או מצפון-מזרח סוריה, מטווח של 800-600 ק"מ.
סביר להניח שהאיראנים לא ירצו שחיזבאללה בלבנון ישגר לעבר ישראל את הטילים הכבדים שלו, מפני שהאיראנים מבינים שטילים בליסטיים כבדים עם ראש נפץ של חצי טון ויותר חומר נפץ, וטווח של מאות קילומטרים, יגרמו לתגובה ישראלית עצימה וכוללת נגד כל שטח לבנון - ואת זה האיראנים לא רוצים, הם מעוניינים שחיזבאללה ישמור את ארסנל הטילים והכטב"מים הכבד והעיקרי שלו למקרה שבו ישראל תתקוף את מתקני הגרעין בטהרן. לכן סביר להניח שחיזבאללה ישתתף במהלומה ש"הציר" ינחית על ישראל, אך לא במלוא העוצמה ולא מעבר לצפון ישראל.
מהלומה משולבת כזאת של איראן ושלוחיה מחייבת תכנון והכנה מדוקדקים, וזה לוקח הרבה זמן. חלוקת העבודה המדויקת, כלומר חלוקת המטרות וסוגי הטילים והכטב"מים בין השותפים ב"ציר ההתנגדות", היא מלאכה לא פשוטה - בעיקר מפני שהם מרוחקים זה מזה מאות קילומטרים, ויודעים שהמודיעין הישראלי והאמריקני עוקבים מקרוב אחר הכנותיהם.
במקביל להכנות הצבאיות, האיראנים מנסים לשכנע מדינות ערביות, בעיקר את סעודיה, ירדן ומצרים, שלא יסייעו במתן התראה וביירוט להגנה על ישראל. שר החוץ האיראני החדש טוען באוזני עמיתיו מירדן וממצרים שעונש לישראל על חיסול הנייה מתבצע בשם העולם והעניין המוסלמי, ואינו מבצע פרטי של איראן ושלוחיה ושל הזרם השיעי באסלאם, ולכן אסור להפריע למהלומה כזו על ישראל.
החדשות הטובות בהקשר הזה הן שהאמריקנים מודעים להכנות למהלומה על ישראל שעושים איראן ושלוחיה, ועוד לפני שישראל ביקשה בכלל, הפנטגון, על פי הצעת פיקוד המרכז של ארה"ב (סנטקום), החליט לתגבר את כוחות ארה"ב באזור ולערוך אותם מחדש לפי המתווה הצפוי של המתקפה האיראנית.
ארה"ב שלחה לאזור טייסת נוספת שתשתתף כנראה ביירוט כטב"מי הנפץ וטילי השיוט, וספינות המצוידות במערכת "אג'יס" ליירוט ארוך-טווח של טילים בליסטיים מכל הסוגים. חלק מהכוח הזה מתקרב לאגן המזרחי של הים התיכון, וחלק בהובלת נושאת המטוסים "רוזוולט" כבר נמצא באזור מצרי הורמוז. לאזור צפויה להגיע עוד נושא מטוסים בשם "אברהם לינקולן" בראש כוח משימה שגם בו יש עשרות מטוסים ויכולות יירוט ארוכות-טווח.
על כל אלה אפשר כנראה להוסיף כמה טייסות קרב בריטיות וצרפתיות שיצטרפו למערכה מבסיסים בקפריסין ובאזור הים התיכון. האיראנים מודעים להכנות הללו של האמריקנים, שמדברים גם עם מדינות ערב באמצעות מטה סנטקום שעליו מפקד הגנרל האמריקני קורילה, ולכן סביר להניח שבטהרן מאיצים הכנות בתקווה שיקדימו את אלה של ישראל וארה"ב.
האיראנים רואים ועוקבים בדאגה, וללא ספק ישתדלו לצמצם ככל האפשר את החיכוך עם האמריקנים ולהתמקד בישראל. ובהתאם לכך, הם מתכננים כעת. לעומת זאת, השלוחים, בעיקר המיליציות השיעיות בעיראק והחות'ים בתימן, סביר שינסו במכוון לפגוע בכלי השיט והמטוסים האמריקנים שעוזרים לישראל.
גם בישראל עושים הכנות קדחתניות, ובעיקר מתכננים איך לסכל את מתווה המהלומה האיראנית שצפוי להיות סבוך וקשה ליירוט. בה בשעה גם תוקפים מטעני נשק, שלפי פרסומים בעיתונים ערביים האיראנים שולחים לחיזבאללה בלבנון דרך שדה תעופה א-דבעה שליד העיירה קוסייר, באזור הגבול בין סוריה ללבנון. סביר להניח שהאיראנים שולחים בעיקר אמצעים להגנה אווירית וטילים מדויקים כדי שחיזבאללה ישתמשו בהם, אם וכאשר ישראל תתקוף בכל שטח לבנון.
התקיפות שהיו בשני הלילות האחרונים היו אמורות לסכל את המשלוחים האלו, כאשר הגיעו לשדה התעופה בסוריה, וגם כאשר יצאו ליעדיהם במשאיות גדולות בתוך שטח בקעת הלבנון. על כל זה מדווחים כלי תקשורת לבנוניים וסעודיים, וזה מדגים את המאמץ הלוגיסטי והתכנוני האדיר שאיראן משקיעה כעת בהכנת מהלומה על ישראל.
ישנה עוד דרך פעולה הפתוחה בפני איראן ושלוחיה, והיא פגיעה במוסדות ובאנשים ישראליים ויהודיים ברחבי העולם. איראן וחיזבאללה כבר עשו את זה בשנות ה-90 כאשר פגעו בשגרירות ישראל ואחר כך במרכז הקהילה היהודית בבואנוס איירס. לכן ישראל וארה"ב העבירו כבר מסרי אזהרה לאיראן ולשלוחיה שאם תהיה פגיעה באזרחים במוסדות ובאנשים ישראלים ויהודים בחו"ל, התגובה הישראלית - ואולי גם האמריקנית - תהיה קשה וחמורה.
למעשה, ישראל מציעה לאיראנים לדבוק במשוואה שניסח נסראללה, שלפיה הצדדים משתדלים לפגוע במטרות צבאיות ולהימנע מפגיעה במטרות אזרחיות. חיזבאללה לא תמיד מקפיד לדבוק במשוואה הזו, אך האיראנים, במתקפה הקודמת באפריל, דווקא אימצו אותה, וסביר להניח שגם הפעם המהלומה המשולבת תכוון בעיקר לעבר מטרות צבאיות.
השאלה שעודנה פתוחה ואין עליה אפילו סימנים של תשובה, היא איך תגיב ישראל אם וכאשר איראן ושלוחיה ינחיתו עליה מהלומת נקם. סביר להניח שתגובת ישראל תתחשב בשיקולים הבאים:
1. האבדות והנזק שיסבו האיראנים - אם יהיו כאלה - לישראל במהלומה.
2. הדרישה של ממשל ביידן מישראל שלא להסלים עוד יותר את המערכה האזורית ולחתור לסיום סבב המהלומות עם איראן ושלוחיה באזור במהירות האפשרית, עוד לפני הבחירות בארה"ב.
מדודה ומוגבלת בהיקפה: נקמת חיזבאללה
המערכה השלישית בחשיבותה תיקבע על פי תגובת חיזבאללה לחיסול הבכיר הצבאי שוכר בביירות על ידי חיל האוויר הישראלי. מנאום נסראללה אפשר בהחלט ללמוד שהאיראנים וחיזבאללה מפרידים בין התגובה על חיסול הנייה בטהרן, שהשפילה עד עפר את משטר האייתוללות והציגה אותו כחלש ולא מסוגל להגן על עצמו, לבין חיסולו של שוכר, שנתפס כעניין מקומי בעימות בין חיזבאללה לישראל.
נסראללה כבר אמר בנאומו במפורש שחיזבאללה יגיב על חיסול שוכר, אבל באופן שלא יגרום למלחמה כוללת. יתרה מזאת, הוא אמר שאת המקום, השיטה וכלי הנשק שבאמצעותם תבוצע הנקמה על חיסולו של שוכר, יקבעו אנשי השטח בדרום לבנון, הנמצאים בעימות ישיר עם ישראל - וזו לא תהיה פעולה אסטרטגית של חיזבאללה.
כלומר, עקרונית חיזבאללה אינו מתכוון להפוך את הנקמה על שוכר למבצע שייתן סיבה לישראל לפתוח במלחמה כוללת והרסנית נגד לבנון. הוא השאיר בנונשלנטיות את ההחלטה לאנשי השטח שלו בדרום לבנון. זה בשום פנים ואופן לא אמור לגרום לשאננות בקרב חיילי צה"ל ותושבי הגליל לאורך גבול לבנון , אך זה אומר שלא מדובר במבצע אסטרטגי של חיזבאללה אלא בעניין מקומי בדומה למה שישראל התמודדה עימו בעבר.
ייתכן שחיזבאללה ינסה להוציא לפועל ירי לעבר יישובים או לטווחים בישראל שעדיין לא ירה לעברם, ואולי יעשה זאת כחלק מהמהלומה של הציר השיעי כולו. בכל מקרה, ברור שחיזבאללה אינו מעוניין לתת לישראל סיבה "להיכנס בו" בכל הכוח.
על המערכה המדינית המתנהלת מול האמריקנים מנצחים נתניהו והשר לעניינים אסטרטגיים רון דרמר כמעט לבדם. ראש המל"ל צחי הנגבי הוא גורם חשוב נוסף במגעים עם וושינגטון.
כבר ציינו את האופן שבו ארה"ב מתגייסת ללא תנאי להיערכות המשותפת למהלומה האיראנית הצפויה, ובה במידה לתסכול שמפגין הממשל בוושינגטון לנוכח סירובו של נתניהו לוותר על דרישותיו בעניין מסדרון נצרים וציר פילדלפי. ממשל ביידן מתנהל בעניין הזה בשני צירים מקבילים, שבאחד מהם הוא תומך בישראל צבאית ללא סייג, ובשני הוא מביע כעס ותרעומת המכרסמים עוד יותר בלגיטימציה האמריקנית והבינלאומית שמקבלת ישראל להמשיך ולהילחם.
המצב המוזר הזה יתקיים כנראה עד לסיום מערכת הבחירות בארה"ב, ועלול להימשך גם לתוך תחילת שנת 2025. זה מצב לא בריא כי בסופו של דבר תרעומת ממשל ביידן עלולה להשפיע גם על ההתנהלות והתמיכה הצבאית שישראל מקבלת כרגע ללא סייג והגבלה (כולל חימושים וחלפים) מידידתנו הגדולה שמעבר לים.
הקיפאון בעסקת החטופים - ומניעי נתניהו
בזירת המערכה על שחרור החטופים שורר קיפאון כבר כשבועיים. הסיבה העיקרית לכך, לדברי גורמים במערכת הביטחון, היא דרישתו החד משמעית של נתניהו למנוע חזרת חמושי חמאס וגא"פ לצפון רצועת עזה, ולהשאיר את צה"ל בציר פילדלפי כדי למנוע מחמאס אפשרות לשקם את כוחו ולתקשר עם העולם החיצון.
לדרישה הזו של נתניהו יש שני מניעים: שיקול אסטרטגי-צבאי שנועד למנוע מחמאס את האפשרות לשקם את מערכיו ואת כוחו ברצועת עזה, מניע פוליטי - חששו של נתניהו מפני פירוק הקואליציה והממשלה שלו על ידי אם יסכים להצעת מערכת הביטחון, קהילת המודיעין ונשיא ארה"ב לפנות את מסדרון נצרים החוצץ בין צפון הרצועה למרכזה ולדרומה, ואת ציר פילדלפי החוצץ בין מצרים לרצועה.
במילים פשוטות, נתניהו חושש שהשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, שר האוצר בצלאל סמוטריץ' וכמה מאנשי הימין הקיצוני מפלגתו יפרשו מהממשלה אם תאושר עסקת חטופים שתוותר על שני המאחזים האסטרטגיים האלה ברצועה, ותאפשר את הפסקת המלחמה עוד לפני שהוחזרו כל החטופים.
ביחס לשיקול האסטרטגי-צבאי אומרים בכירי מערכת הביטחון, ובראשם שר הביטחון יואב גלנט, ראש המוסד דדי ברנע, ראש השב"כ רונן בר וראש מטה החטופים בצה"ל האלוף ניצן אלון, שאפשר לוותר על האחיזה במסדרון נצרים ובציר פילדלפי לפחות באופן זמני כדי לאפשר עסקת חטופים, וכי צה"ל לא יתקשה לחזור ולהשתלט עליהם אם וכאשר חמאס יפר את ההסכם או שיהיה צורך בכך.
האישים הללו טוענים בקול אחד שהיענות לדרישות חמאס בעניין מסדרון נצרים וציר פילדלפי יאפשר ביצוע עסקת חטופים שבה יחזרו לפחות הילדים, הנשים, הפצועים והגברים הקשישים, ורבים הסיכויים לעסקה כוללת שבה יחזרו כל החטופים - החיים והמתים.
לא ידוע על מה מסתמכים ראשי מערכת הביטחון על הקביעה הזאת, אבל ברור להם ובעיקר לברנע שחיסול הנייה מסלק את אחת הדמויות השליליות ביותר במשא ומתן בעניין החטופים. הנייה, בניגוד לדמותו החייכנית והמתונה, כפי שהיא מצטיירת בעיני העולם והאמריקנים, ניסה ללא הרף להניח מכשולים ודרישות נוספות בפני המתווכים בעסקה, והיה לעיתים הרבה יותר נוקשה ותובעני ממנהיג חמאס בעזה יחיא סינוואר עצמו. סילוקו מהדרך בטהרן עשוי בהחלט להקל על המשא ומתן, להערכת גורמי מודיעין וביטחון בכירים בישראל.
כמו כן, ייתכן שהמתווכות מצרים וקטאר טוענות כך, וייתכן שהשליח האמריקני, ראש ה-CIA ויליאם ברנס טוען כך, אך ראשי מערכת הביטחון הישראלי אומרים זאת בנחרצות והם אנשי מקצוע מהמעלה הראשונה, ומבינים עניין לא פחות - וכנראה יותר - מנתניהו, המכנה אותם "רופסים" (כך לפחות טוענת דנה וייס בחדשות 12).
מתוך היכרות עם רה"מ, אפשר להעריך שבמונח "רופסים" הוא מתכוון לכך שראשי מערכת הביטחון נכנעים, בניגוד אליו, ללחצים שמפעילים האמריקנים, ולסירוב חמאס שעדיין בתוקפו. בכל מקרה, נראה שנתניהו לא מתכוון לזוז מעמדתו. עובדה זו מתסכלת במיוחד את ביידן וסגניתו, וגם את האירופים ומדינות ערב התומכות בארה"ב. צריך לזכור שמבחינתם העיקר בעסקה עם חמאס אינו שחרור החטופים כפי שישראל רואה זאת, אלא סיום המלחמה העצימה ברצועת עזה, ואולי גם סיום הלחימה והסדרה מדינית שתמנע מלחמה כוללת בצפון.
בכל מקרה, כאמור, בזירה הזאת יש כעת קיפאון, אך כפי שנראה כרגע, הוא אינו משפיע על הנכונות האמריקנית להתגייס לעזרת ישראל להדיפת המהלומה הצפויה של ציר ההתנגדות השיעי.
"נקמת גולדה" ברוצחי 7 באוקטובר
לצד שלוש המערכות הגדולות האלה שישראל מתמודדת עימן, ישנה תת-מערכה שהיא מנהלת בעיצומם של המשחקים האולימפיים בפריז. לעיתוי הזה יש משמעות סמלית, מכיוון שישראל מנהלת מערכת חיסולים שיטתית הנועדה להבעיר מהעולם את המפקדים שיזמו, את המתכננים ואת המבצעים של מתקפת 7 באוקטובר.
למעשה, כאמור, ישראל מפעילה מחדש את "דוקטרינת גולדה", שיישומה הוחל אחרי אולימפיאדת מינכן. בהקשר זה ראוי לזכור שלישראל לקח 16 שנים לחסל פחות מ-20 רבי מרצחים שהיו ברשימת "האיקסים" של גולדה מאיר. ראש הממשלה דאז הקימה ועדה שנראה "ועדת האיקסים" שקבעה מי מועמד לחיסול ואישרה את החיסולים בעקבות מודיעין שסיפקו לה המוסד ואמ"ן.
קשה לדעת אם נתניהו הקים "ועדת איקסים" כזאת לאישור הסיכולים הממוקדים של מרצחי 7 באוקטובר, אבל המבצע מתנהל כבר כמה חודשים. לפי מקורות זרים, האחרון ברשימה הוא חיסול הנייה, שבוצע על ידי המוסד במסגרת אותה "דוקטרינת מינכן" של גולדה מאיר.
קדמו לחיסול המיוחס של הנייה החיסולים של מוחמד דף, מרואן עיסא, ולפי הפרסומים בתקשורת העברית רוחי מושתהא ועוד רבים ממפקדי השטח - ועוד היד נטויה. בהסתמך על ניסיון שנצבר במבצע נקמת ספורטאי מינכן, גם המבצע הנוכחי יימשך שנים רבות.
נטרול מטענים ובלימת אינתיפאדה: המאמץ ביהודה ושומרון
בגדה מצליחה ישראל לעת עתה לבלום את ניסיונות חמאס להצית אינתיפאדה, וגם את הניסיונות של איראן לסייע לחמאס ולגא"פ ביהודה ושומרון באמצעות החדרת מטעני נפץ וכלי נשק רבים. חלק גדול מניסיונות ההברחה האלה מסוכלים, אבל הידע כבר מחלחל למחבלי ג'נין, טול כרם ומקומות אחרים בגדה, ואנו רואים עלייה גדולה במאמצים של המחבלים מיהודה ושומרון לקטול בחיילי צה"ל ובמתיישבים היהודים באמצעות מטעני צד וגחון שהם מניחים לצד ומתחת לצירי לצירי התנועה העיקריים.
תיעוד לאחר התקיפה בטול כרם, הבוקר
המערכה נגד המטענים ביהודה ושומרון היא כעת המאמץ העיקרי של צה"ל באזור זה, והוא מתנהל כמלחמה לכל דבר על הקרקע ובאוויר, ולעת עתה התוצאה מנקודת ראות ישראלית היא סבירה ואפילו יותר.
תמונת המצב הזאת משמעותה שאנחנו כעת, למעשה, בתקופת המתנה - המתנה למהלומת התגובה האיראנית והתגובה הישראלית עליה; המתנה לפריצת הקיפאון במגעים לעסקה לשחרור החטופים; המתנה לבחירות בארה"ב והמתנה לתגובת חיזבאללה לחיסול שוכר בצפון. התוצאות של העימותים האלה, כשיתממשו, יעצבו את עיתוי ותמונת הסיום של מלחמת "חרבות ברזל".
