"עמדת במשימה, הגנת בגופך על חייליך"
רס"ן אייל שומינוב ז"ל
מאות בני משפחה וחברים ליוו למנוחות את רס"ן אייל שומינוב ז"ל, מפקד פלוגה בגדוד שקד שבחטיבת גבעתי, שנפל בקרבות בשכונת זייתון שבעיר עזה. "אייל, ילד יפה שלי, מאור עיניי, כיבית לי את האור. כיבית את כל האורות בבית. ברגע אחד הכנסת אותנו לחושך", ספדה בבכי אימו פלורה.
הלווייתו של רס"ן אייל שומינוב ז"ל
"זה כמעט נגמר. היית אמור להשתחרר בינואר, ואמרת שזה לא מוסרי להשתחרר עכשיו, לא באמצע מלחמה", סיפרה האם. "אמרת לי 'כל מפקדי הפלוגות שלי פצועים והצבא צריך אותי, החיילים שלי צריכים אותי. זו המלחמה הכי צודקת שיש. נילחם עד הניצחון ונחזיר את כל השבויים". האם סיפרה ששאלה אותו מה איתה, והזכירה שנפצע בקרבות ב-7 באוקטובר. הבן השיב לה: "אני יודע אמא שקשה לך, וכנראה שלא נסכים, אבל תודה שאתם מכבדים את הבחירות והערכים והאמת שלי".
"בארבעת החודשים האלה לא היה לך אף פצוע", הוסיפה האם. "אמרת לי 'אנחנו מתכננים כל צעד ולומדים ומפיקים לקחים'. והנה, הגיע השבוע השחור של שלושה פצועים ולא די. הגנת בגופך על חיילך, כי אמרת שאף חייל לא ייהרג. עמדת במשימה שלך ילד שלי, אף חייל לא נהרג, אתה הראשון מכל הפלוגה שלך. עמדת בהבטחות שלך. תנוח ילד שלי, תנוח אהוב שלי, תנוח גיבור שלי".
מרום כץ, אחד מחייליו של שומינוב, ספד לו בפייסבוק: "אתה לימדת אותי שאפשר להיות קצין ומפקד בצבא שהוא ספרא וסייפא כפשוטו. איש ספר, משכיל, רחב אופקים, שיודע להילחם, יודע לפקד ודורש מחייליו בדיוק מה שדורש מעצמו".
החייל הוסיף כי שומינוב היה בעיניי החיילים סוג של טרומפלדור בן זמננו. "היית איש צבא גדול, אבל לא רצית בזה, אלא היית מחויב לעמך, לארצך ולמולדתך. במהלך הנסיגה במירון דיברת איתי על יציאה למ"כים, אמרתי לך שאני לא איש צבא ואין לי מה לתרום כי אני גם לא אוהב את כל עניין הלחימה. ואז אמרת לי משהו מדהים שלא חשבתי לעולם שאשמע ממ"פ. 'מה אתה חושב, שאני אוהב להיות פה? אני פה כי צריך אותי. אף אחד לא שואל אותך אם לצאת למ"כים או לא, אתה לא הסיפור פה בכלל'. ואז הבנתי איך כמו טרומפלדור, כך גם אתה".
"רציתי שתהיה רק שלי, נשארתי לבד"
סמ"ר עידו זריהן ז"ל
מאות ליוו למנוחות את סמ"ר עידו זריהן ז"ל, לוחם סיירת גבעתי בן 20 מירושלים, שנפל בקרבות בדרום רצועת עזה. "אחי היפה, שומר שלי, החצי שלי. כל החיים אמרתי שאני לא רוצה עוד אחים, כי לא הייתי מוכנה להתחלק איתך באף אחד אחר. רציתי שתהיה רק שלי, ועכשיו נשארתי לבד. הבטחת לי שלא תהיה גיבור", ספדה בכאב אחותו רז.
הלווייתו של סמ"ר עידו זריהן ז"ל
(צילום: אלכס גמבורג)
"תמיד אמרתי שאתה תגרום לאנשים לעשות מה שאתה רוצה, והם יחשבו שהם רוצים לעשות את זה. לשבת במרפסת לנגן בגיטרה, להוציא לנו את הכוסית, ובתוך שנייה חגיגה שלמה", סיפרה האם תפארת. "אין לי מילים איך להיפרד ממך. אין לי. היום, כשיצאנו מהבית, כל הכביש היה מלא ילדים, אנשים מבוגרים, עם דגלים – בדיוק כמו שאתה אוהב. כמו שמגיע לך".
האב מאיר סיפר לנוכחים על הביקור של עידו לפני שבועיים בבית. "אחרי יומיים הוא אמר לי 'אבא, אני כמו מזוזה. אתם לא מפסיקים לנשק אותי'. אמרתי לו 'דודו, אתה לא מזוזה, אתה ספר תורה'. אתה מלך של אבא, ואתה תישאר תמיד כזה דודו. כל החיים זה יהיה הבית השני שלי פה. חיים שלי, דבר אחד אני מבקש ממך, תן לי כוח בשביל רז, כפרה עליה, הנסיכה שלי".
בת הזוג זיו ספדה: "כל מי שהיה מסביבי ידע איך אני אוהבת אותך. אתה היית קרן האור, בכל מקום לפני שנכנסת חיפשו אותך וחיכו שתגיע, שתעשה שמח. לא רציתי לראות אותך היום, כדי שאזכור אותך כמו שאני זוכרת אותך. בעוד ארבעה חודשים היינו צריכים לחגוג שלוש שנים, ואמרת לי 'זיו, כשיגיעו שלוש שנים אני מציע לך'. זאת הייתה הציפייה כל הזמן, איך אמורים להמשיך לחיות בלעדיך?".
"איך מספידים אח קטן?"
סמ"ר נריה בלטה ז"ל
מאות בני משפחה וחברים ליוו למנוחות את סמ"ר נריה בלטה ז"ל, לוחם בסיירת גבעתי שנפל בקרבות בדרום הרצועה. "אני גאה בך מאוד, בדרך שלך. גאה בך שנלחמת את מלחמת ארצנו הקדושה", ספד בבכי האב רחמים.
"אבי לא עלה כי נהרג בסודן, אני מאמין שסבא שלך, שלא הצליח לעלות, גאה בך מאוד עתה", הוסיף האב. "היה לך חושב להיות לוחם, רצית להיות ביחידה קרבית, בסיירת גבעתי. נריה שלנו, היית לוחם צדק, אמיץ. הלוואי שנריה שלנו יהיה החלל האחרון, ושנהיה כולנו עם מאוחד, אמן".
האח הגדול דביר ספד: "נריה אחי, איך מספידים אח קטן? לא יודע בכלל איך להספיד אותך. תמיד עשית הכל בשקט, בענווה. תמיד היית בוגר כל כך. נריה אחי, אתה קטן ממני בשנה וחצי, אבל הערצתי אותך אחי. בכל דבר שהתייעצתי איתך תמיד ענית בפשטות ועם צחוק מתגלגל. היית מנהיג שקט, מבוגר אחראי. אם לא היית נופל היית יכול להגיע רחוק".
"אני יודע שאם היית רוצה למות, אז רק ככה – למות למען המדינה שאתה כל כך אוהב, במלחמה הכי מוצדקת שיש", הוסיף האח דביר. "ב-7 באוקטובר עזבת את התפקיד שלך בהכשרות כדי להציל אנשים בשדרות, בנחל עוז. כשראו את הנחישות שלך נכנסת להילחם בעזה. תודה על 21 שנים, תודה שהספקת להיות קצת לפני שבוע ולשמוח קצת בחתונה. תשמור עלינו מלמעלה, נמשיך ללכת בדרכך נריה".
