בזמן שהפוליטיקאים מזדעקים מפרסום צו הביניים של בג"ץ, ישנם לוחמים שמחזיקים בצו 8, כבר פעם שנייה. הם כבר הספיקו להשתחרר, התחילו להתרגל מחדש לחיים מחוץ לעזה - וזומנו שוב לשירות.
י', קצין ביחידה מובחרת שגויס ב-7 באוקטובר לשירות קרבי בעזה, שוחרר מהמילואים רק שלושה חודשים וחצי אחרי תחילת הלחימה - ומחזיק כבר בצו נוסף לעוד חודש וחצי, בצפון הארץ. "זה קשה לחזור הביתה מהמלחמה אחרי תקופה כה ארוכה", סיפר.
"אני משרת במילואים עשרות ימים מדי שנה ב-20 השנים האחרונות, והשתתפתי גם במבצעים כמו צוק איתן, אבל זה השירות הכי ממושך שלי והוא מתנהל בעצימות גדולה. זרקו אותנו פה ליקום אחר, קשה. ראיתי פה חברים שנפגעו והרגשתי את הריחוק מהבית ומהמשפחה, זה מאוד השפיע על איך חייהם של אהוביי ושלי היו ועדיין מתנהלים בימים אלו".
מדבריו של י' ניכר כי איש לא הכין אותו ואת חבריו לחזרה לחיי היומיום, אחרי חודשים של שגרת שטח. "למדתי שהחיים המשיכו ואף אחד לא חיכה לי, בעוד אני עדיין חש שאני ביום ארוך מאוד שהחל ב-7 באוקטובר וממשיך עד עכשיו. יש לי ולחבריי התמודדות כפולה - מצד אחד מי שלא גויס כאילו לא הפסיק את חייו, המשיך בקריירה ולעיתים קודם, ואני צריך לשוב להתמודד עם הדברים הבנאליים של החיים כמו טסט לרכב ובעיות התעסוקה לצד ההתמודדות עם מה שעיניי ראו שם", אמר.
י' ציין כי פוטר מעבודתו. "המעסיק שלי פיטר אותי. בארגון שבו עבדתי אמרו לי: 'אתה לא יכול לתת לנו מענה', נתנו את התפקיד שלי למישהו אחר והוציאו לי מכתב פיטורים. אני מכיר מקרוב עוד סיפורים כאלו".
כעת, כשהוא מתמודד עם הקושי, י' מביט מהצד בכאב על חוק הגיוס החדש ומודה שנושא בשוויון בנטל קשה מאוד עבורו כאיש מילואים: "המדינה דרשה ממני לשאת בנטל כשהחלה המלחמה הארוכה הזו, הכרתי אנשים שלא שבו ממנה בחיים ואחרים שחזרו ממנה שונים. ההחלטה הזו של הממשלה לקדם את הפטור לאנשים מסוימים גורמת לי להרגיש שהיא מפנה לי גב, כאילו הם אומרים לי 'אתה שווה, אבל יש אחרים ששווים יותר'. איזו זכות מוסרית יש לה לקרוא לי שוב למילואים שאליהם כמובן שאתייצב בשנית? איך הם יסתכלו בעיני משפחות הנופלים ובעצם יאמרו להם שהם שווים פחות?"
לדבריו, 7 באוקטובר שינה את הכול בחברה שלנו, ועכשיו כולנו לפי דעתי צריכים להיכנס מתחת לאלונקה. במילואים האלו אני שירתתי עם אנשים בני 60 שהתנדבו, והמלחמה הזו טרם הסתיימה. עצוב לי שהאדם שלידי לא נושא בנטל כי הוא משתייך לקבוצה מסוימת ומקבל פטור אוטומטי, בזמן שאני אמשיך לשלם מחיר אישי וכלכלי. אם לא צריך אותו, למה מאריכים לי את השירות? ואם כן צריך אותו, למה לא פשוט מגייסים אותו?"
התחושות הללו משותפות גם ליהודה לפיאן (37) מתל אביב, המשרת במילואים בצוות הניוד של שריון והיה בעזה במהלך החודשים האחרונים. במשך ארבעה חודשים וחצי הוא היה בצפון, לאחר מכן המשיך לשירות בעזה - וכבר נאמר לו שבחודשים הקרובים יגויס שוב עם יחידתו. "מאז שחזרתי מהמילואים אני די באוויר, צריך להתרגל שוב לחיים שלפני וזה לא קל. אכנס עוד אלף פעמים לעזה אם צריך, אבל אני צריך לדעת מה קורה איתי", אמר.
לפיאן ניסה למצוא את המילים כדי להמחיש את העלבון שהוא מרגיש בנוגע לחוק הגיוס. "להגיד שזו יריקה בפרצוף זה לשון המעטה, יש פה ניצול ציני של הערכים שגדלנו עליהם. בגדוד שלי יש חילונים, מסורתיים וכיפות סרוגות. התחושה היא שהממשלה מנצלת את האהבה שלנו למדינה ויעמיסו עלינו עוד שנים של התנדבות", תקף.
"זה קל מאוד לשבת בכנסת ולהגיד 'ביחד ננצח', אבל איפה הביחד הזה? הפוליטיקאים מתעלמים מאיתנו, אומרים עאלק תודה, אבל יש פה חברה שלמה שלא נוגעים בה. אני באופן אישי אוהב את התורה, לומד אותה אפילו, אבל מה שנעשה פה זה עוול. הגיע הזמן שלימוד תורה לא יהווה תירוץ לאי-גיוס. ראינו את זה עם הגיוס החרדי במלחמה הזו, שזה שקר. הערכים שלי מונעים ממני לאיים באי-הגעה למילואים, אבל התחושה מאוד קשה ומתסכלת", הוסיף.
עידו גלילי (35) מיפו משרת ביחידה של אגף המבצעים, ועושה סבב מילואים שני. "הייתי במילואים מ-7 באוקטובר עד תחילת פברואר. החזרה הייתה קשוחה, המון אתגרים בעבודה, וכמה ששם מפרגנים - הם מרגישים את החוסר שלך. מצד שני אני רב-סרן במילואים שרגיל לשרת חודש בשנה, ומבחינתי זה שהולכים לעלות לנו את המכסות בזמן שיש מגזרים שונים שזה לא בסקלה שלהם, זה מרתיח את הדם", אמר.
הוא סיכם את תחושותיו: "חזרתי מהמילואים ואמרתי שצריך להירגע, אבל כשעולה חוק כזה אסור לתת לזה לקרות. אני מאוד מקווה שנושאי הנטל האמיתיים יצאו לרחוב וישמיעו את קולם. שני המגזרים הנושאים בנטל, החילוני והדתי-לאומי, בסוף יקרסו. יש מחירים בבית ויש צורך אמיתי שאנחנו רואים ברמת המספרים שחסרים לצבא. מה שקורה עכשיו זה המשך לקו הישיר של נתק בין ההנהגה של המדינה לעם. זו לא הייתה הפתעה עבורי, מה שקרה עד עכשיו, יושבים שם פוליטיקאים קטנים".
