(צילום: נויל האריס)
מזכ"לית הסתדרות המורים יפה בן דויד מובילה כבר שש שנים את ארגון העובדות הגדול ביותר בישראל: מתוך 100% מורים, 86% הן נשים. מאז פרצה הקורונה היא עמדה בעין הסערה של מאבקים נגד הממשלה על תנאי העבודה של עובדי ההוראה בתקופת מגפה. בשיחה במסגרת ועידת הנשים של המדינה של ynet, "ידיעות אחרונות" ו"לאשה" לרגל יום האישה הבינלאומי היא מספרת על ההתמודדות של המורות בתקופה הלא-פשוטה, על היחסים עם שרת החינוך יפעת שאשא ביטון - וגם מתייחסת לחיקוי שלה בטלוויזיה.
אנשים בכלל והמורות בפרט, מוצאות שוק תעסוקה אחר לגמרי אחרי הקורונה. הנשים, שהן עובדות הוראה, נפגעו כמו חברותיהן הנשים בשאר תחומי העיסוק. איך זה נראה היום ביום שאחרי הקורונה?
"אין ספק שהקורונה השפיעה רבות וגם קשות, בפרט בכל מי עוסק במקצוע נשי, בפרט בעובדות הוראה, מאחר שעובדות הוראה, נשות החינוך שלנו, היו צריכות לג'נגל גם עם הילדים שהיו בבית וגם עם התלמידים דרך הזום".
ואנחנו רואות גם תופעה של עזיבה. אנחנו קוראים לזה נשירת מורים או שחיקת מורים. הפעם אנחנו רואים את זה במספרים גדולים, נכון?
"כן, אין ספק. העזיבה או הנטישה הייתה גם בעבר, אבל הקורונה פשוט העמיקה והחריפה את זה מאחר שגם נשות החינוך גם היו מאוד מתוסכלות בגלל המצב. נשות חינוך משקיעות במסירות רבה, ותמיד היה להן את הפתרונות לרוב המצוקות, היה להן מענה. פה הן פשוט היו לבד מול המערכה הזאת וזה לא פשוט. הן היו צריכות להיות העובדות הסוציאליות של הילדים, הן היו צריכות להיות הפסיכולוגיות, הן היו צריכות להיות גם המורות - המעמסה הייתה כבדה מאוד כשבאמת זה שחק אותן, ובאמת לעולם לא עזבו או נטשו באמצע. אחרי הקורונה הן באו ואמרו 'זהו, אנחנו לא יכולות להישאר'. זה פשוט נתן להן שחיקה גדולה מאוד".
איך תמשכי גננות? איך תמשכי עובדות הוראה טובות? איך תביאי מנהלות למערכת שהיא לא אטרקטיבית בעליל?
"יש שני דברים שצריך לעשות. א' השכר חייב לעלות ולעלות בצורה משמעותית. כי באמת, ברוב השנים לקחו את נשות החינוך כדבר מובן מאליו, ניצלו את המסירות שלהן, ניצלו את זה שהן ראו בזה שליחות ואידיאל, אבל צריכים מישהו לפרנס את המשפחה והם צריכים גם לכלכל את המשפחות שלהם בכבוד, והיום אנחנו רואים שיוקר המחיה עולה ואי אפשר להסתדר עם השכר העלוב באמת של נשות החינוך. הפן השני הוא היחס של הציבור כלפי נשות החינוך. אני זוכרת שלפחות בתקופה שאני לימדתי ובתקופה שלמדתי כתלמידה הערכנו מאוד, ההורים שלנו העריצו את נשות החינוך. אין דבר כזה שהמורה אמרה משהו ואנחנו נוכל להגיד אחרת. היה כבוד, היה מעמד מאוד מאוד חזק. הייתה גם סמכות הורית".
ברמה האישית, גם עליך עברו תהפוכות ושינויים. התחלת את הקורונה עם שר חינוך אחד, סיימת את הקורונה עם שרת חינוך אחרת ואני תוהה האם את מרגישה את ההבדלים. איך זה לעבוד מול שר גבר, והיום מול שרה אישה? יש הבדל?
"אני חייבת לומר שהיו לי יחסים מאוד טובים גם עם יואב גלנט כשר חינוך. יש לי יחסים טובים ומצוינים גם עם שרת החינוך ד"ר יפעת שאשא ביטון. אבל אני חושבת שהשינוי שהוא מעולה אגב ואני מקווה שגם ייתן את אותותיו בקרוב, זה שסוף סוף הגיעה מנכ"לית, דלית שטאובר, למשרד החינוך. היא אשת חינוך מהשטח, אישה מקצועית, מבינת עניין. ברגע שאתה מביא אשת מקצוע, אשת חינוך, היא באה מהשדה החינוכי, אז השיח הוא אחר, אז אתה לא צריך כל היום לבוא ולהסביר לה כמה הדברים הם מסובכים".
כי היא אשת מקצוע או כי היא אשת?
"א' כי היא אשת מקצוע. וגם כי היא אישה. אין מה לעשות, יסלחו לי הגברים, אבל נשים התברכו בהרבה תכונות שלגברים אין. אין לנו משחקי אגו וכבוד. הדבר השני זה האינטליגנציה הרגשית, הנשית, היא מאוד מפותחת אצל הנשים".
איפה את מרגישה אותה עכשיו בתקשורת שלך עם שרת חינוך ומנכ"לית?
"כי כשאני באה ומדברת על המצוקות או על כל הקשיים שיש היום במערכת החינוך ומה נשות ההוראות עוברות, הן מבינות. לא צריך לבוא ולהסביר להן שוב. קדימה, קלטו, הלאה, עוברים לדבר הבא. אתה לא מבזבז הרבה זמן יקר.
הגברים אולי לא תמיד מבינים.
"כי הם לא עושים את זה".
איך את מרגישה עם החיקוי ב"ארץ נהדרת"?
"קודם כל, זו תוכנית סאטירית. אני גם מסתכלת ולפעמים מחייכת. נכון שזה דברים בהגזמה אבל בסך הכל תום יער (החקיינית), אני מאחלת לה מזל טוב ושתגדל את בנה בנחת, וכשהילד שלה ייכנס למסגרות של מוסדות החינוך אז שנראה נשות הוראה שמתפרנסות בכבוד, שהמעמד שלהן מתחזק, שהשכר שלהן עלה".
