מפגש מרגש עד דמעות נערך אתמול (חמישי) בבית משפחת בלומוביץ, שבנם אור ז״ל נהרג בשבוע שעבר באסון הנמ"ר ההנדסי (נמר"ה) ברפיח יחד עם שבעה לוחמים נוספים. לבית המשפחה האבלה בפרדס חנה-כרכור הגיעו בני משפחתו של רס״ן ווסים מחמוד, מפקד הכוח שנהרג בתקרית.
בני משפחתו של מחמוד הביאו איתם מהכפר בית ג׳אן שבגליל העליון מזכרת גדולה בדמות בול עץ גדול שעליו נכתב - לצד תמונות הלוחמים שנפלו באסון - ״לזכרם של הלוחמים שנפלו במלחמת 'חרבות ברזל' באסון הנמר"ה". בני המשפחה מיררו בבכי במהלך המפגש.
״ווסים גדל על ערכים של אהבת המולדת, נתינה והקרבה", סיפר תאמר, גיסו של ווסים. "הוא היה גיבור, ממש כמו אור ושאר החברים החיילים שנפלו באסון הכבד. כולם אמרו שלווסים המפקד הגיבור יהיה עתיד מובטח בצבא. בתחילת המלחמה הוא נפצע מרסיס והיה צריך לעבור ניתוח, וכמו שהוא חונך הוא אמר 'הרסיס יחכה, הוא לא ילך לשום מקום, ואני אעבור את הניתוח אחרי המלחמה'".
עוד אמר תאמר כי "הרבה פעמים ניסינו בני המשפחה והחברים לנסות לשכנע אותו לקבל טיפול, אבל הוא דבק במטרה ולא רצה להשאיר את החיילים והמפקדים שלו בשדה הקרב. הוא אמר ש'זה לא מסכן את החיים שלי, אני אתמודד עם הרסיס ואשאר במלחמה'". בנוסף לגיס, למפגש הגיעו גם אחיו של ווסים, אדאם, חברים ובני משפחה נוספים, כדי לנחם את רוני וגיל, הוריו של אור בלומוביץ, ואת אחיו טל.
4 צפייה בגלריה
בני משפחתו של ווסים מחמוד. "גדל על ערכים של אהבת המולדת, נתינה והקרבה"
(צילום: גיל נחושתן )
רס״ן ווסים מחמוד היה סגן מפקד פלוגה בגדוד ההנדסה 601 של עוצבת עקבות הברזל 401. "מדובר בלוחם נחוש ואמיץ", הוסיפו בני משפחתו של ווסים. "הוא הקפיד לא לדבר על המלחמה ותמיד הרגיע אותנו, במיוחד את אימו. היום היא הרוסה לחלוטין. הוא היה הלב הפועם שלה שנקטף בטרם עת. ווסים היה אמור לצאת ללימודים כבר במרץ, אבל הוא דחה אותם כי בראש מעייניו היו הצבא והיחידה שלו. הוא תמיד דאג לחיילים שלו, זה היה הדבר הכי חשוב לו, ולכן הגענו לכאן כדי לנחם את בני משפחתו של אור ז״ל שנפל גם כגיבור עם חבריו באסון הנמר"ה״.
במשך קצת יותר משעתיים הם ישבו בסלון משפחת בלומוביץ האבלה, מיררו יחד בבכי, וניחמו רבים שהגיעו לשמוע את סיפור הגבורה. ״כולנו משפחה אחת, כואבים את מותו הטרגי של רס״ן ווסים", אמר גיסו תאמר. "הוא וחייליו שנהרגו באסון היו גיבורים שנפלו בקרב, והשאירו אותנו כואבים עם חוסר גדול בלב והמון געגועים.
"ישבנו עם משפחתו של אור, ניסינו לנחם את בני המשפחה האבלה מעט. זה כאב גדול מאוד לכולנו. היה להם קשר ממש מיוחד. הם סיפרו על בנם שקרא המון ספרי היסטוריה ועל התמונות שאהב, על הרצון להצליח ביחידה קרבית, ועל כך שהיה גאה לשרת ביחידה קרבית כמו ווסים. גם אור דאג תמיד לחייליו ולחברים, בראש ובראשונה, ורס״ן ווסים היה אהוד עליו מאוד. הם וחבריהם שנפלו הם גיבורים, ויהיה לנו עתה קשר מיוחד עם אהבה אמיתית לעד״.
