הוויכוח הציבורי המתעורר על פסקת ההתגברות הוא דיון בשאלה: מי קובע? האם בג"ץ יכול לבטל חקיקה ללא תגובה של נבחרי הציבור בכנסת? או שמא לכנסת יש את זכות המילה האחרונה? במשך 50 שנותיה הראשונות של מדינת ישראל התשובה לשאלות הללו הייתה ברורה: מי שמחליטה זו הכנסת. נקודה. ככה זה בדמוקרטיה. לבית המשפט יש תפקיד חשוב, אבל הכנסת – שנבחרה על ידי הריבון ומייצגת אותו - מכריעה כל עוד אין חוקה. באותם ימים הגנו שופטי בג"ץ על זכויות אבל לא יכלו לבטל חוקים. היה מובן מאליו שהמחוקק לא העניק להם סמכות כזאת, ושאין לישראל חוקה.
אבל בשנת 1995 שינו שופטי העליון את שיטת הממשל בישראל, במה שכונה לימים "המהפכה החוקתית". המחטף נקרא כך משום שהם החליטו על דעת עצמם לייחס לבית המשפט סמכות לפסול חקיקה, כשהכריזו על חוקי היסוד כחוקה. כתוצאה מכך הופר האיזון בין הרשויות, ובית המשפט העליון הפך לרשות השלטונית החזקה ביותר.
השופטים ביצעו את המהפכה החוקתית על דעת עצמם, הכפיפו את הכנסת להחלטותיהם והתוצאה הייתה מתח בין הציבור ונבחריו לבין בג"ץ. המתח גבר כשהשופטים חידשו בפסיקותיהם זכויות מוגנות שלא נזכרו בחוקי היסוד ופסלו חקיקה מכוחם (לאחרונה הם החליטו שבסמכותם לפסול אפילו חוקי יסוד). בהחלטות האלה הבהירו השופטים שהם לא רק פוסקים על פי החוק ועל פי חוקי היסוד, אלא שהם קובעים מהו החוק ומהם חוקי היסוד - תפקיד שבדמוקרטיות מתוקנות שמור לנבחרי הציבור.
מטרת הדרישה לחוקק את פסקת ההתגברות היא להשיב את המצב לקדמותו ולתקן את חוסר האיזון; להשיב לנבחרי הציבור את זכות המילה האחרונה. הכנסת היא זאת שקובעת, היא זאת שחוקקה את "חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו", והיא זאת שיכולה להחריג חוקים מסמכותו ברוב רגיל. הפה שאסר הוא הפה שהתיר.
(צילום: שמיר אלבז, אסף חן)
אגב, כבר קיימת פסקת התגברות בישראל. כאשר התעורר משבר פוליטי ב-1993 הוביל ראש הממשלה דאז יצחק רבין פסקת התגברות על "חוק יסוד: חופש העיסוק", מחשש לפרישת ש"ס מהממשלה בשל ייבוא בשר לא כשר. השמיים לא נפלו. החוק עבר בתמיכת שופטי העליון ואיתם אפילו הקצוות השמאליים של ממשלת רבין.
פסקת ההתגברות כשלעצמה אינה פתרון קסם והיא עלולה להגביר את הלגיטימציה של בית המשפט לפסול דברי חקיקה. בימים אלה נשמעות הצעות הרסניות לפסקת התגברות ברוב מיוחס, שנועדו למנוע יכולת להפעיל את הסעיף, ומבקשות ליצור שינוי קוסמטי שאינו ממשי. אולם יש לפסקה תפקיד חשוב כחלק ממכלול הסדרים - כמו דרישה להרכב מלא של שופטי בית המשפט, רוב מיוחד בדיונים לפסילת חוקים, ורכיבים מוסדיים נוספים שיבטיחו את השבת האיזון ליחסי הרשויות. פסקת התגברות איננה מטרה כשלעצמה - המטרה היא לאזן מחדש את יחסי הרשויות ולהשיב לריבון את יכולת ההכרעה.
עו"ד אהרן גרברצילום: פורום קהלתהמתנגדים לפסקת ההתגברות חוששים מהשבת כוח ההכרעה לכנסת, שעלולה לפעול בדורסנות ולפגוע בזכויות המיעוטים. האם החשש מוצדק? מדינת ישראל התנהלה כדמוקרטיה תוססת ומגוונת עוד לפני שהמהפכה החוקתית באה לעולם, וגם היום המודל הבריטי שממנו ירשנו את שיטת המשפט ממשיך להתנהל ללא חוקה. הכנסת וחבריה מחויבים לשמירה על זכויות לא פחות מאשר שופטי העליון. ההבדל הוא שהם נושאים באחריות והציבור יכול להימנע מבחירתם במידה שהמדיניות שלהם תהיה פסולה לטעמו.
הניסיון ארוך השנים לצייר את נבחרי הציבור כאויבי העם ולהעדיף הכרעה של המיעוט מחשש לעריצות הרוב אינו דמוקרטי. במשך שנים ארוכות חזרו שופטים ומשפטנים על הטענה שלפיה המחוקק יכול תמיד לחוקק מחדש ולשנות את חוקי היסוד במידה שהוא מתנגד למצב שנוצר לאחר המהפכה החוקתית. כעת הגיע הזמן לכך.
- עו"ד אהרן גרבר הוא סגן ראש המחלקה המשפטית בפורום קהלת
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
