כוחות השריון והחי"ר שתחת אוגדה 98, שנעו בתחילת השבוע שעבר לחאן יונס, הביטו משמאלם בדרך לעיר הגדולה שבדרום הרצועה וראו את אל-בורייג' ונוסיראת, שתי עיירות שבעבר היו מחנות פליטים. החיילים הביטו גם ימינה - מערבה - והבחינו שהם מדלגים על דיר אל-בלח, עיר גדולה בפני עצמה, שרק בתוכה פועלת חטיבה של חמאס, כזו שממשיכה לשגר רקטות למרכז הארץ ולאזור באר שבע.
התמרון נכנס בסוף השבוע לעיצומו של השלב השני, כשברקע הולכים ומהדהדים תקתוקי שעון הלחימה למהלך הקרקעי, בעיקר מארה"ב. עד סוף דצמבר במקרה הרע, עד סוף ינואר במקרה הטוב. וזה אם הכל ילך כשורה, ללא אירוע טראומטי עוצר מומנטום.
"יש סימני קריסה בחמאס, אבל צריך עוד זמן", אמרו בצה"ל בסוף השבוע, וגם שר הביטחון יואב גלנט ציין ש"חמאס מראה התפרקות". עם זאת, אלו מושגים כלליים, מעורפלים, כחלק מהכנת הקרקע לקרב על הנרטיב הציבורי בישראל, ליום החורפי שבו ייצאו אלפי לוחמי צה"ל מהרצועה וישובו בהמשך לפשיטות מוגבלות לאורך שנת 2024, שתהיה כולה במוד מלחמתי. כל זאת כאמור אם לא יושג קודם הסדר מדיני כלשהו, שיאפשר את העברת המושכות על רצועת עזה לגורם שאינו חמאס.
בשטח עצמו, נדהמים בצבא בכל יום מחדש מהיקפי ההתעצמות של חמאס ברצועת עזה, צבא טרור של ממש שהוקם 50 דקות מתל אביב לאורך 14 השנים האחרונות - מאות אלפי אמצעי לחימה, ממטולי RPG מסוגים שונים שמהווים את הנשק העיקרי בפגיעה בחיילים, דרך משגרי רקטות מתקדמות, רחפני נפץ וכטב"מים תוקפים שיוצרו כהעתק לכטב"ם רוכב שמיים של צה"ל, שנפלו ברצועה בעשור האחרון. וגם: מקלעים, קלצ'ניקובים, רובי צלפים מסוג דרגונוב, מכשירי קשר וטלפוניה קווית-מבצעית, מטעני חבלה תקניים בגדלים שונים - את אלו כבר מזמן צה"ל הפסיק לספור. כמויות אינסופיות של אמצעי לחימה ויכולות צבאיות.
בבית חאנון, שצופה על מושב נתיב העשרה ונמצאת במרחק פצמ"ר משדרות, פועל צה"ל קרקעית מהימים הראשונים של התמרון וצובר הצלחות טקטיות לא מבוטלות. אלא שהסיכונים שם לא נגמרים. רק בסוף השבוע האחרון הגיחו ממסגד בעיירה מחבלים, ומצבורי נשק חדשים התגלו. צה"ל פוגע במפקדים של חמאס ורוב החוליות הללו הן מקומיות וקטנות, אך רק בית חאנון יכולה ללמד שיידרשו חודשים ארוכים לטהר אותה מאויב - ולא מדובר במקום עם כוחות החוד החזקים ביותר של חמאס.
בנוסף, בסריקות אחר מחבלים בשג'אעיה לוחמי חטיבת השריון 188 מצאו מאות אמצעי לחימה ובהם פצמ"רים וטילי RPG - אך גם את ג'יפ ההאמר הצבאי שלקחו מחבלי הנוחבה ממוצב נחל עוז ב-7 באוקטובר. הג'יפ נמצא במצב תקין יחסית והוחזר לשטח ישראל, ישירות למוצב שספג את המתקפה.
"אנחנו אמורים לעבוד בשג'אעיה במשך 10-7 ימים, והגענו כבר ללב שלה, לסמטאות הקסבה והעיר העתיקה ומצליחים שם בכל קרב ומגע עם מחבלים, ויש המון היתקלויות", אמר בשבוע שעבר קצין בכיר מחטיבת גולני. "אבל זו יותר עיירה משכונה (בשג'אעיה, ששולטת בתצפית ובאש על הקיבוצים כפר עזה, נחל עוז וחלק מאופקים, גרו ערב המלחמה כ-80 אלף עזתים לפחות, י"ז) וחמאס שם בה את הגדוד הכי חזק שלו. מחבלים שנולדו וגדלו בשכונה מחוברים אליה ולא יברחו כמו במקומות אחרים. בפועל נצטרך איזה חצי שנה כדי לטהר לגמרי את שג'אעיה ממחבלים ומאמצעי לחימה".
גם באתרים אסטרטגיים של חמאס בצפון הרצועה נרשמה פגיעה משמעותית, אך ספק אם מוחלטת. שעה קלה טרם תחילת הפסקת האש לפני כשבועיים, לוחמי יהל"ם פוצצו חלקים מהבסיס הצבאי התת-קרקעי שחמאס בנה מתחת לבית החולים שיפא. המחבלים שם פעלו מתחת למחלקות של בית החולים, כמו חדר המיון ומחלקת הטראומה, שצה"ל הקפיד שימשיכו לפעול גם בעשרת הימים של הפעולה במקום. האם הפיצוצים הללו נעשו עם המאושפזים, הילדים והרופאים שמעליהם? בוודאי שלא.
"המהלך בשיפא מוצה", השיבו לי בצה"ל בצהרי אותו היום. כדאי לזכור: לבסיס צבאי תת-קרקעי חשוב של חמאס, בין אם קיים באותו "מרובע ביטחוני" - הקריה של חמאס ליד ג'בליה (עיר נוספת בצפון הרצועה שרק בשבוע האחרון צה"ל התחיל לפעול בתוכה) - ובין אם מתחת לבתי חולים אחרים בעיר עזה, הגישה היא מאוד איטית, כדי לא לסכן חיילים. רק איתור פתחי מנהרות, גישה עם דחפורים, שליחת רחפנים מיוחדים ורובוטים מתקדמים לחקירתם ורק אז כלב של עוקץ - לוקחים יומיים-שלושה עד שנותנים אור ירוק לחייל הראשון להיכנס פנימה.
אפילו בחאן יונס עצמה, עיר רחבת ידיים עם בנייה נמוכה יותר מרבי הקומות של העיר עזה, הפעילות הקרקעית רק בראשיתה. העיר כה גדולה - כמיליון תושבים ערב המלחמה, בנוסף למיליון עקורים מהצפון שמצטופפים בפרבריה. במוקדי הפעילות העיקריים של צה"ל בחאן יונס פועלת חטיבת הקומנדו על יחידותיה המובחרות כמו דובדבן ואגוז, שמטרתן, לפי הקצין ששוחח עם כתבים בסוף השבוע, היא לטלטל את מרכזי הכובד של חמאס במקום.
בצפון הרצועה יש אלפי מחבלים של חמאס, שהיו חלק מסודר מגדודי ההגנה שלו, שנטשו את נשקם וברחו כאזרחים "תמימים" דרומה בחסות המוני העקורים. מתוך כ-25 אלף לוחמי חמאס, צה"ל מעריך שהרג כ-6,000 עד כה, בקושי רבע מהסד"כ הרשמי, שלא כולל ארגוני טרור אחרים ופעילים סוררים. כמובן, יש רבים שקשה לדעת אם נהרגו משום שמנהרות רבות הותקפו או הוצפו לפי פרסומים זרים במי ים.
הקצב האיטי והשיטתי של צה"ל בתמרון הקרקעי, אפוא, הוא זה שאיפשר עד כה לחשוף אלפי פירים ומנהרות טרור, לקלף רחוב אחר רחוב במעוזי הטרור ולפגוע בחלקים גדולים של הזרוע הצבאית. בעוד נאומי "השמדת חמאס", "פירקנו את צבא הטרור" ו"הכרענו את סינוואר" נשמעים באופק, כדאי לזכור שחמאס משאיר בכוונה את רוב פעיליו בבונקרים או אומר להם לברוח; שבחטיבות שלמות של חמאס, כמו בדיר אל-בלח, ובמחנות המרכז אל-בורייג' ונוסייראת, התמרון עדיין לא נגע.
בעיר הגדולה רפיח שולטות גם משפחות פשע עשירות שעשו את הונן מההברחות מסיני ובשליטה על ציר פילדלפי שחוצץ בין מצרים, עזה וישראל - ודרכו הוברחו בשנים האחרונות מאות אלפי אמצעי לחימה, באין מפריע, שלל ממלחמת האזרחים בסוריה ובעיראק, ישירות לידי צבא הטרור של חמאס.
באמ"ן יש מי שהתנחם בחודש האחרון שסינוואר כשל בשתיים משאיפותיו בתוכנית המלחמה שזמם בשנים האחרונות; צירוף צבאו של חיזבאללה, איראן, אלפי הפלסטינים שנושאים נשק ביהודה ושומרון ורבבות ערביי ישראל שייצאו לשרוף את רחובות הערים, וגם פירוק החברה הישראלית. במטרתו הראשונה - פלישה רצחנית לישראל והשגת מאות חטופים - הוא הצליח. מאחר שהמלחמה הזו צפויה להימשך בתצורותיה השונות לפחות עוד שנה, איש לא מבטיח שחזונו של סינוואר לא יתגלגל לכדי מציאות.