מה שהפך השבוע למבצע דרמטי בעזה נראה לפני כמה ימים כמו שגרה כמעט מנומנמת. בשעה שלוש בבוקר, ביום שלישי שעבר, הרים אלוף רסאן עליאן, מתאם פעולות הממשלה בשטחים, טלפון לראש אגף המבצעים, אלוף עודד בסיוק. כמה דקות קודם לכן מת בכלא חאדר עדנאן, פעיל ג'יהאד ששבת רעב במשך 86 ימים.
- לא רוצים לפפס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
"אמרתי לו, 'עדנאן מת. לדעתי יהיה ירי, אולי סורר, אולי מעבר'. אבל המטח שנורה בצהריים הפתיע אותי", הוא מספר בכנות, "לא הירי עצמו, אלא העובדה שהוא נעשה בצהריים, בכמות כזו, בגלוי".
ישראל הגיבה אז בתקיפה מתונה של מטרות, אבל עליאן משוכנע שהייתה לכך השפעה על היחסים בתוך רצועת עזה. “ידענו מיד שנגיב כלפי חמאס. גם בגלל ההצהרה שלו על החמ”ל המשותף עם הג’יהאד, למרות שחמאס עצמו לא ירה כלל. אכן תקפנו בתגובה מטרות חמאס, ועכשיו חמאס כועס על הג’יהאד, על ההשתוללות שלו בירי הזה. נכון, חמאס אישר לו לירות, אבל הוא לא התכוון ל-23 רקטות. ועכשיו חמאס חטף על הראש“.
8 צפייה בגלריה
מימין: האלוף יניב עשור, אל”מ יאיר פלאי, אלוף תמיר ידעי, אלוף רסאן עליאן
(צילום: איליה מלניקוב)
אלא שהשבוע העניינים לא רק עלו מדרגה אלא זינקו. בלילה שבין שני לשלישי פתח צה"ל במבצע “מגן וחץ” בעזה, במכת פתיחה אווירית מפתיעה וסיכול ממוקד של שלושה בכירים בארגון הג’יהאד האסלאמי.
“מי שבוחר, בצהרי היום, לבצע ירי של עשרות רקטות לעבר נשים וילדים, צריך לדעת שמדינת ישראל תבוא איתו חשבון במוקדם או במאוחר”, אומר מפקד זרוע היבשה בצה”ל, אלוף תמיר ידעי, “מיותר לציין כי לכל המסוכלים היסטוריה ארוכה של פעילות ואכוונת טרור. כולם הם ארכי-מחבלים עם דם על הידיים”.
עוצמת להבות של תקיפה כזאת או אחרת היא דבר מהותי בשיחה עם שלושה אלופים שגדלו כולם בגולני ולאורך השנים גם פיקדו על החטיבה, שעשתה לה שם של סוס דוהר. הם עצמם הגיעו לצמרת המטכ"ל אחרי שמילאו לאורך הדרך תפקידים שונים, אבל לא מתנתקים לרגע מהזיהוי עם הכומתה החומה.
"כשנכנסתי לתפקיד מח"ט גולני", נזכר ידעי (53), "גבי אשכנזי אמר לי: 'לא חשוב מה עשית עד עכשיו, או מה תעשה הלאה, מעכשיו אתה לעד מח"ט גולני'. ובאמת, לא חשוב מה עשינו, מח"ט גולני זו הפסגה".
"עשינו", אומר ידעי, כי הוא לא נמצא לבדו בחדר שבו אנו יושבים בקריה בתל-אביב. לצידו יושבים גם אלוף עליאן (51) וגם האלוף השלישי של החטיבה במטכ"ל, ראש אגף כוח אדם בצה"ל אלוף יניב עשור (50) - שלא מעט גבות הורמו בשבוע שעבר, לאחר שלמרות רזומה כמו שלו הוא לא נכלל בסבב הקידומים האחרון ולא מונה לאלוף פיקוד דרום.
שלושתם היו מפקדי גולני, חטיבת החי"ר הראשונה בצה"ל, שכמו מדינת ישראל חגגה לאחרונה 75 שנים להקמתה.
זו גם הסיבה לכינוס המפגש הזה. לכך ששלושה מהאלופים העסוקים ביותר במטכ"ל, לצד מפקד החטיבה הנוכחי, אלוף משנה יאיר פלאי (43), התפנו לזמן קצר מהעשייה הביטחונית. עם יריית הפתיחה של מגן וחץ, ערב ירידת הכתבה לדפוס, לא יהיו פסקי זמן.
פלאי: "החיילים שהשתתפו במרד שמו את הנשק שלהם והלכו. חלק אמרו שעשו את זה בגלל חברים שלהם לפלוגה שהושעו, חלק אמרו שבגלל מפקדים אטומים. זה לא משנה. דבר כזה לא צריך לקרות. לא לוקחים את החוק לידיים בלי לדבר, בלי לנסות לפתור את זה. לקחת את הרגליים וללכת? אצלנו זה לא יהיה"
יש בכלל מקום להפעלת כוח יבשתי במלחמה הבאה?
"מלחמת רוסיה-אוקראינה היא התשובה", משיב ידעי, מפקד זרוע היבשה. "תראו כמה אש נורתה על קייב וההכרעה לא נראית באופק. אף מלחמה לא הוכרעה מבלי שהתבצע תמרון משמעותי. במצב הנוכחי שלציר יש שני מרכזי כובד: איראן ולבנון, היבשה צריכה לדעת להכריע כל אויב במעגל ראשון. ובאופן כללי בשכונה האלימה בה אנו חיים אנחנו מחויבים ביכולת יבשתית אמינה ומשמעותית”.
בלי מחיר?
"במלחמת ששת הימים שהייתה לכל הדעות מלחמה מוצלחת היו 780 חללים. שלא לדבר על מלחמת יום כיפור. היום קיימת מחשבה שניתן להשיג הישג גבוה בזמן קצר ובמחיר נמוך, להערכתי אנחנו צריכים לשאוף לכך אבל אל מול האויב הנוכחי זו משימה מורכבת מאוד. גם היום קח את חטיבת גולני, שים לה כל נקודה במזרח התיכון ואין שום כוח שיודע לעצור אותה. כן, יהיה מורכב יותר, אבל אם תהיה לך בחירה אני מציע לך להיות בצד שלנו. אחרי מלחמת לבנון השנייה (שבה ידעי היה מח"ט גולני - י”י, ר”ו) כולם התבכיינו. אני אמרתי, 'אחלה מלחמה'. אמרו לי: 'מה?' אני ראיתי איך נשארה בינת ג'בל. איך נשאר אזור שקיף א-נימל. איבדנו שם לוחמים, אבל פירקו את העיירה לחתיכות. אנשים שם מאוד לא צמאים לזה שוב".
השיח הוא, כמו שגם אלוף (מיל') יצחק בריק אומר, שישראל לא מוכנה למלחמה.
"תמתנו את השיח. אני שומע הרבה תיאורים לא אחראיים של המציאות. האדרה של הצד השני והערכת חסר ליכולות צה"ל. לישראל יש תשובות מעולות. צריך לעשות תיאום ציפיות: כן, האתגר משמעותי. כן, יהיה מורכב יותר. אבל שם תהיה קטסטרופה. הרי אם עומדים לכלותנו בקלות, למה לא עושים את זה כבר?
"יש לנו מודיעין ברמה גבוהה מאוד היום. איך פגעו מכל השיירה דווקא במשאית מספר 8 כי ידעו מה יש בה? או מכל הבסיס דווקא בחדר הזה שהוא ישב בו? זה מכניס את האויב לאימה. אם צה"ל יודע את זה, מה הוא עוד יכול לעשות? את אלוף במיל' בריק אני מכבד. האיש גיבור ישראל. יחד עם זאת פערים היו ויהיו, והשאלה היא האם אתה עושה את הדברים הנכונים במסגרת המשאבים, האילוצים והמגבלות. אני סבור שראשית אנחנו עושים את הדברים הנכונים ולצה”ל יש יכולות משובחות. אולי יש פחות פלטפורמות, אבל כל פלטרפורמה היא עם יכולות אחרות ומתקדמות מאוד מבעבר, התקפית והגנתית".
ומה עם מוכנות מערך המילואים?
"אכן בחלק מהמקומות פתחנו פער גדול מדי בין הסדיר למילואים ואת זה נכון לתקן. אבל אני רוצה להגיד דבר אחד - את המלחמה הבאה ינצחו הלוחמים והמפקדים, תנצח רוח הלחימה, מידת הלכידות והאמונה בצדקת הדרך. במלחמה אפשר להיות עם יותר טנק או פחות מטוס. זה לא יקבע את הניצחון הבא".
על האווירה החגיגית מעיב אירוע שהתרחש ימים בודדים קודם לכן. פלוגה שלמה מגדוד 51 של גולני הותירה מאחור את הנשק ועזבה את האימון שבו הייתה בבסיס צאלים שבדרום, במחאה על החלפת המ"פ שלה במ"פ אחר - שצמח בחטיבת הצנחנים. הלוחמים חזרו באותו ערב לבסיס ונשפטו לעונשים קלים של ריתוק, מאסר על תנאי, והשעיה קצרה מפעילות מבצעית.
התרככו בגולני? בגולני של פעם הם לא היו יוצאים בעונש של פחות מ-65 יום בכלא על מרד.
עשור: "מי ששפט אותם היה מח"ט שריון".
אל"מ פלאי, המח"ט הנוכחי, ממהר להסביר: "מה שהציבור הרחב, וגם הרוב המוחלט בתוך הצבא לא יודע, זה שהפלוגה הזו הוכשרה בגולני, אבל הועברה לשריון. אין לגולני כיום שום קשר פיקודי אליה. אבל בתקשורת יכתבו על מרד של פלוגת שריון? מרד בגולני זה הרבה יותר חזק. אם דבר כזה היה קורה בגולני הענישה הייתה חמורה הרבה יותר. תאמינו לי שאין שום התרככות בגולני. הענישה לא פחתה".
תא''ל (במיל') צ'יקו תמיר: "גולני היא סוס מרוץ, סוס פרא. במלחמה הם משאירים הכי הרבה אויבים הרוגים. הם לא רקדניות בלט. אתה מאמן אותם לאגרסיביות. הופך אותם למכונות הרג"
"המרד הזה הוא חמור מאוד ואין לזה מקום, אסור שישתמע אחרת", אומר ידעי. "אבל אירועי המרד בעבר בגדודים היו אירועי מרד אלימים. אירועים שכללו למשל הרס מוחלט של המאהל. מעשי המרד היו בעיקר על סוגיה של נורמות וערכים. תופעות של ותיקות-צעירות, שהמפקדים נלחמו בהן. בסיטואציה הנוכחית, של הפלוגה הזו, לנו, לי כמפקד הזרוע היום, יש חלק. אלה לוחמים שבאים לעשות מסלול בגולני ואז הולכים לחטיבה 7 של שריון. זו הפלוגה הראשונה שבה זה נעשה, ויש עדיין פערי ארגון, זהות ושייכות. בסוף, במרד הזה, הלוחמים רצו להגיד - 'יש לנו בעיה, טפל בנו'. המרד הזה הוא סיפור שונה מהמקרים של אז שהיו מסתיימים ב-56 ימי מאסר. אנחנו כלוחמים צעירים ואחר כך כמפקדים גדלנו על זה - מרד זה 56 יום בכלא.
"כשהייתי מג"ד והיה מרד באחת הפלוגות", הוא צוחק, "כינסנו את כולם במגרש הכדורסל בבסיס ונכנסו אליי אחד אחד להישפט. כמג"ד אתה לא מוסמך לשפוט ל-56 יום. אז כל מי שנכנס קיבל 28 ימי מאסר בפועל ועוד 28 על תנאי. ברגע שהוא יצא, רס"ר הבסיס חיכה בחוץ ותפס אותו על חוסר תגיות, גילוח, גומיות, לא חשוב מה - והפעלנו לו את התנאי. יצא 56".
בימים אלה, אחרי שסיימה קו רצוף פעילות מבצעית, עולה חטיבת גולני לאימון. "בשיחת הסיכום שעשיתי לפני האימון למפקדים ולמ"כים של החטיבה, דיברנו על המרד בצאלים", אומר המח"ט, פלאי. "הבהרתי שאצלנו אירועים כאלה לא יסתיימו כך".
פלאי עמד במילתו. זמן קצר לאחר המפגש עזבו שמונה לוחמים מגדוד 12 של גולני את יחידתם, כמחאה על חקירת מצ"ח נגד ארבעה מחבריהם למחלקה. הם שבו לבסיס כעבור זמן קצר, אך נשפטו על ידי המח"ט לתקופת מאסר ממושכת בכלא הצבאי.
"היו שמונה חבר'ה, מגדוד 12. הם שמו את הנשק שלהם והלכו", אומר פלאי, "חלק אמרו שעשו את זה בגלל חברים שלהם לפלוגה שהושעו, חלק אמרו שבגלל מפקדים אטומים. זה לא משנה. דבר כזה לא צריך לקרות. לא לוקחים את החוק לידיים בלי לדבר, בלי לנסות לפתור את זה. לקחת את הרגליים וללכת? אצלנו זה לא יהיה".
הלוחמים שעזבו כמה ימים קודם בצאלים קיבלו עונשים זניחים. אתה החמרת מאוד עם הלוחמים שלך.
"האירוע הקודם היה קצת שונה. שם היו טעויות גם של המערכת, של הצבא. אבל זה ששוב קמו והלכו הביתה - ידעתי שחייב לעבור פה מסר. שיהיה ברור: כולם טובי בנינו. חיילים מצוינים שבחרו להתגייס לשירות קרבי. אבל יש לי אחריות ל-4,500 לוחמי החטיבה, אולי יותר מ-7,000 עם המילואים, להגדיר מה הקווים האדומים".
במהלך השיחה נפתחת הדלת ומח"ט אגדי נוסף של גולני ניצב בפתח: תת-אלוף (במיל') משה (צ'יקו) תמיר, שעבר במקרה במקום ומצטרף מיד לחבריו. "אם אין מרד, אין גולני", אומר תמיר. כמו ידעי, גם הוא זכה ל"חפיפה" מגבי אשכנזי, אחת הדמויות הכי מזוהות עם גולני. "כשקיבלתי את החטיבה אשכנזי אמר לי: 'זה סוס פרא. זה תלוי בך אם תהפוך אותו לסוס ועגלה'. גולני היא סוס מרוץ, סוס פרא. במלחמה הם משאירים הכי הרבה אויבים הרוגים. הם לא רקדניות בלט. אתה מאמן אותם לאגרסיביות. הופך אותם למכונות הרג. לא קל לאזן ולשלוט בזה בשגרה. זו מהות החטיבה - ביום פקודה. בבופור, בחרמון. כמה יחידות בעולם, לא רק בצה"ל אלא בעולם כולו, היו סופגות כזו כמות נפגעים ועדיין עומדות במשימה? אנחנו לא יחידה התנדבותית. לא ממיינים. זה לא חתך האוכלוסייה של הקומנדו וצנחנים".
"גולני זה רוטווילר", מחזק אותו ידעי. "לפעמים הוא נושך את השכנה או את הילד, אבל במלחמה אתה רוצה איתך רוטווילר".
בעיות המשמעת בחטיבה לא עוצרות רק במרד. השבוע הגישה הפרקליטות הצבאית כתב אישום נגד לוחם בגדוד 51 של גולני, שמייחס לו תקיפה, התעללות בנסיבות מחמירות, איומים ועבירות נוספות.
על פי כתב האישום, ב-19 באפריל השנה, פלוגה מגדוד 51 נכנסה לסיור לא מאושר בכפר חג'ה. במהלך הסיור, אחד הפלסטינים ביצע תנועה מגונה כלפי הלוחמים וצילם זאת לחשבון הטיקטוק שלו. המ"כ, לוחם בדרגת סמ”ר, העלה את הפלסטיני לג'יפ ויחד עם עוד שלושה מלוחמי הגדוד לקח אותו לוואדי קנה. שם ערכו הארבעה לפלסטיני שיחת אזהרה אגרסיבית במיוחד, שלטענתו כללה מכות, איומים בנשק ואזהרות מילוליות לבל יעז לחזור על מעשיו. לטענתו, הלוחמים הותירו אותו חבול וכאוב בוואדי הנטוש.
הלוחמים לא דיווחו על האירוע, שנודע למפקדיהם רק לאחר שהפלסטיני הגיש תלונה. התביעה הצבאית מגבשת כתבי אישום גם נגד שלושת הלוחמים הנוספים.
ומלבד הסערות הפנימיות של החטיבה, ישנה גם הסערה הגדולה בחוץ. גם בחדרים של הגולנצ'יקים אי-אפשר להתעלם בחודשים האחרונים ממחאת המילואימניקים שאמרו כי לא יתייצבו לשירות אם חוקי המהפכה המשפטית יעברו, וטילטלו את צה"ל ואת המדינה כולה.
איך אתם רואים את מה שקרה למשל בטייסת 69, שם הודיעו הטייסים כי לא יתייצבו למילואים כחלק מהמחאה?
עשור: "כמפקד שגדל במערך היבשה, רק כשהגעתי לתפקיד ראש חטיבת מבצעים הבנתי מה זה מילואים של טייס קרב. הבן אדם, יום בשבוע, כל החיים, מגיע וטס. זה יכול להיות לעומק סוריה, ואז הוא חוזר, עושה תחקיר ונוסע לעבודה. יש לי את כל ההערכה לאנשים האלה. אנשים נפלאים שאוהבים את המדינה ומסורים לה. כל מי שאמרו עליהם מילות גנאי זה היה לא ראוי, לא במקום והם החטיאו בענק. אבל, יש שיר של עוזי חיטמן, ששמעתי אותו במיוחד עכשיו לקראת יום העצמאות - 'בארץ הזאת'. וקראתי את המילים, ואני ממש מזדהה איתן. הוא כתב שם בין השאר: 'גם אני הגנתי על הארץ הזו, אם הסכמתי או לא הלכתי איתה'.
זה כל הסיפור בעיניי. אם הסכמתי או לא, אני הולך עם הארץ ואני ממשיך להגן עליה. זו לא פעם ראשונה שיש מחלוקת. היו מחלוקות באינתיפאדה הראשונה, בלבנון הראשונה, בלבנון השנייה. אבל הן צריכות להישאר מחוץ לשער הצבא. ביטחון המדינה גדול ממני. זה מה שאני מצפה. יש הרי פקודות ברורות מה חוקי או מה בלתי חוקי בעליל, ורק לזה צריך להתייחס".
ידעי: "הטייסים האלה הם טובי אנשינו. טופס ההתנדבות שלהם, עד גיל 50, כל שבוע, הוא הסכם דרקוני. ובשורה התחתונה - לא היה אף אחד שקיבל פקודה ולא הגיע. דחפו את המושג סרבנות. ברור שהיינו מעדיפים שהשיח הזה בכלל לא יתקיים. אבל הוא התקיים. אז מה עושים? אפשר להכות חזרה, ואז במקום 50 יהיו 200 וזה יעצים את ההתנגשות. ואפשר לצמצם את האירוע. כשיש לך אחריות, ומחר אתה יכול לעמוד מול עימות רב-זירתי, אתה רוצה לעשות את זה עם מאות טייסים פחות? כפרשן, או כאיש צבא לשעבר, אתה יכול להגיד הכול. אבל לא כשאתה זה שחתום על הגנת ישראל. אז אתה צריך לעשות הכול כדי לא להגיע לשם. ולכן בעיניי הצבא, והרמטכ"ל בראשו, עשו בדיוק את מה שהיה נכון לעשות. הרי בפועל, כל האמירות היו רק אם ואם. אז אם אני שוטר ומישהו יגיד לי, 'מחר אני אסע במהירות של 150 קמ"ש', אני צריך לתת לו מראש קנס על הכוונות או המחשבות?
"גם אליי, כמפקד זרוע היבשה, היו יחידות מילואים ששלחו מכתבים של אם ואם. הקשבנו, טיפלנו פרטנית היכן שנדרש. אני לא חושב שצריך להתנפץ על כל מניפולציה שמניחים לפתחנו. מבחינתי הקו האדום הוא הסרבנות. היכן שתהיה סרבנות לא תהיה פשרה, יהיה המחיר אשר יהיה".
ואפשרות של תגובת נגד, כמו סירוב לפינוי יישובים, לא הדאיגה אתכם?
"גם בלבנון הראשונה, היינו יוצאים הביתה ורואים בתל־אביב את ההפגנות נגד המלחמה. וביום ראשון חוזרים לעומק ביירות. וגם בהתנתקות היו לוחמים ומפקדים שלא בהכרח הזדהו עם המשימה. זו הממלכתיות - לפעמים כדי להמשיך לקיים את המפעל הציוני המדהים שנבנה פה ולכונן אתוס משותף אתה לא רק נדרש להקריב את חייך אלא לעיתים נדרש להתפשר על האמונה ומארג הערכים האישי שלך. אתה צריך להחליט האם אתה מחדד עמדות כל היום, או דווקא מעגל את פינות השולחן כדי שכולם יוכלו לשבת סביבו".
כפי שנחשף ב"ידיעות אחרונות", לאחרונה אישר שר הביטחון, יואב גלנט, את מודל השירות החדש שגיבשו והציגו בפניו הרמטכ"ל רב-אלוף הרצי הלוי וראש אכ"א, אלוף עשור. המודל החדש כולל בין היתר שחרור מוקדם לחיילים בתפקידים שאינם דורשים הכשרה ארוכה, תגמול מוגדל ללוחמים החל מהשנה השלישית לשירותם, והורדת גיל הפטור מגיוס לחרדים מ־26 ל־23 – מה שיכול לפתור את סוגיית חוק הגיוס שבמחלוקת.
המתנגדים למודל אומרים שצה"ל כבר לא יהיה צבא העם.
עשור: "צבא העם, בטעות, יש מי שמסמנים אותו רק ככן או לא גיוס חרדים. אבל בסוף, צבא העם זה צבא העם היהודי. זו העובדה שמ-69 קהילות ברחבי העולם באים להתגייס כאן. מאז שהוטבע הביטוי צבא העם, העם השתנה, החברה השתנתה, המדינה השתנתה. צבא העם כיום הוא ההזדהות, הסנטימנט, למה באים לפה. צבא העם הוא הרבה יותר עמוק מרק גיוס או אי־גיוס חרדים.
"צבא העם היום הוא שאלת האתוס הלאומי. איך אני לוקח את הילדים של היום מהאינסטוש, ומכניס בהם ערכים של חירוף נפש, של הקרבה? המב"מ (המערכה בין המלחמות) 'מרדים', 'מטשטש'. אתה פוגע באויב ודוחה ומרחיק את העימות, אבל לא נגמר עידן המלחמות. להחדיר ערכים של גבורה ושל הקרבה ללא תנאים, זה יותר קשה בחברת שפע. האתגר שלנו כמפקדים הוא איך לבנות ולשמר את הנכונות הזו להקרבה.
8 צפייה בגלריה
האלוף עשור: ''האם הורדת גיל הפטור ל-23 כל כך משנה? התשובה היא חד-משמעית לא''
(צילום: ירון ברנר)
"צבא מקצועי זה לא פתרון. מה, אני אתן ללוחם כסף? זה יגרום לו לחרף את נפשו? למען כסף? הרי ברגע האמת הוא לא יסתער. הבאלאנס במודל הזה הוא שמה שהלוחמים יקבלו בשנה השלישית לא יהפוך להיות שכר. אלה יהיו דמי קיום מוגדלים. כי צבא העם זה סנטימנט. הזדהות. זיקה עם הארגון, לא רק בחובה גם במילואים. במלחמת לבנון השנייה, כשיצאנו מהקרב הקשה בבינת ג'בל, אחרי שאיבדנו שמונה מהלוחמים, שלחו את הגדוד למלון בעכו. המשפחות הגיעו לבקר אותם שם. אני חששתי שההורים ירצו לקחת את הילדים הביתה. אבל קרה ההפך: ההורים ניגשו אליי, חיזקו אותי, אמרו לי 'כל הכבוד, תמשיכו'".
השחרור המוקדם של חלק מהחיילים, לצד הורדת גיל הפטור מגיוס לחרדים לא יפגעו בצה"ל?
"כשהדמוגרפיה תגדל היא תייצר יותר אבטלה סמויה, או ספים נמוכים יותר לשחרור. לכן האיזון בין שירות של 24 ל-32 חודש הוא חשוב. את התגמול ללוחמים, המטרה היא לגרור למילואים גם. לגבי החרדים, היום על פי החוק הפטור מגיוס ניתן להם בגיל 26. האם הורדת הגיל הזה ל־23 כל כך משנה? התשובה היא חד-משמעית לא. על פי החוק ממילא צו גיוס יוצא לכולם. כולל לחרדים. ואנחנו רוצים את החרדים בצבא ורוצים לבנות להם אופציות טובות לשירות. אבל אם המדינה רוצה לשנות את החוק ולהוריד את גיל הפטור ל-23, זה לא דרמטי מבחינתי".
העובדה שעשור, שגדל בנגב וצמח בחטיבת גולני, התיישב על כס ראש אכ"א, הביאה איתה לא מעט שינויים משמעותיים.
"כראש אכ"א הצבתי לעצמי שני יעדים", הוא אומר. "צבא שמנצח מלחמה ותפקידים חברתיים-לאומיים. כמו בגולני, אני רוצה להביא בכל צה"ל שוויון הזדמנויות. זה מגביר את המוטיבציה וההזדהות ומחזק את צבא העם. לא רוצה יותר יחידות הומוגניות של חבר מביא חבר. נסגרו הסיפורים של יחידות שאפשר להגיע אליהן רק עם המלצה. אני רוצה יחידות מגוונות. ארגונים עם גיוון - החוסן שלהם גדול יותר. לא כולם חושבים אותו דבר, יש איזון. זה מרחב בריא ונכון שמפרה את המחשבה. התפקיד כמח"ט גולני מלמד אותך על חשיבות השוויון הזה. סרן אלכס שוורצמן ז"ל (סגן מפקד פלוגה בגדוד 51 של גולני שנפל בקרב בינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה - י"י, ר"ו) היה מ"מ מעולה. לא רצו להוציא אותו לקצונה בגלל שהוא עלה מאוקראינה והעברית שלו לא הייתה טובה מספיק. אני התעקשתי שהוא תותח ושהוא ייצא לקורס קצינים. כשהגעתי לתפקיד ראש אכ"א גיליתי שאת שליש מהצברים - ילידי הארץ - לא מוציאים לקורס קצינים בגלל עברית לא טובה. התחלתי לבדוק: בחנתם את המנהיגות שלהם? את הכריזמה? את החוסן? הרי יכול להיות מישהו שידבר עברית יפה כמו של אבשלום קור, אבל אף אחד לא ילך אחריו. תנו למג"ד להחליט מי מתאים להיות קצין".
גם את מושג הקב"א – קבוצת איכות – המסורתי ביטלת.
"הכרתי מישהו שהגיע מקבוצת האיכות הכי נמוכה, אבל בקרב האיש היה גיבור. אז מה הנוסחה הסודית? מה זה המושג הזה קב"א, שאנשים נושאים אותו כל החיים כמשקולת? אמרתי: 'בואו נוותר על המושג הזה, קבוצת איכות'. ביקשתי שיעשו יום מא"ה (מיון, איתור, התאמה) גם לבנים ולא רק לבנות, ויתחשבו בזה. גם בדפ"ר (דירוג פסיכוטכני ראשוני) טיפלנו. כראש אכ"א גיליתי שבמבחני הדפ"ר יש מאגר של 400 שאלות, שלא שונו מעולם. הבנתי שיש גם אפליקציה - 'דפ"ר 90' - שקונים בכסף והיא מכינה אותך למבחן. כך שמי שידו משגת יכול להתכונן ולקבל דפ"ר גבוה יותר ולהגיע לתפקיד נחשק יותר. הנחיתי לקנות שאלות חדשות, כמו בפסיכומטרי, שתמיד יתחלפו. והנחיתי לפתח לומדה מיוחדת לשאלות האלה, שתהיה בחינם באתר למתגייסים. פתאום כבר כולם יכולים להגיע לדפ"ר גבוה".
גם את המיונים ליחידות המבוקשות דאג עשור להעביר גם לפריפריה, ולא לקיים אותם רק במרכז. "אני מחפש את הכישורים. את האדם הנכון במקום הנכון, ולא חשוב מאיפה הוא בא. אני צריך את זה שיידע לפצח את הקוד ויפרוץ לי למחשב של באבו-באבו באיראן. אני לא יכול לשים מישהו בקורס טיס כי הוא צנעני, או מישהו בגולני כי הוא עשור. אבל אני יכול לעשות את המקסימום כדי שיהיה להם שוויון הזדמנויות".
אבל הנתונים מדברים בעד עצמם. עדיין ליחידות הטכנולוגיות הנחשבות של צה"ל, שמהן אפשר לצאת לתפקידים מבטיחים בעולם ההייטק, מגיעים הרבה יותר מהיישובים החזקים והמבוססים.
ידעי מקדים את עשור ומשיב: "יש כאלה שאומרים שזה בכלל לא תפקיד הצבא. 'אתה כצבא' - הם אומרים - 'תגן ותילחם. ממתי אתה אחראי על חינוך בדימונה, בירוחם, או בקריית־שמונה?' אני רואה מה עשור עושה. ביטל את הקב"א, שינה את המיונים, הביא את הפריפריה פנימה ובנה להם תוכניות תגבור ברשויות המקומיות. הוא עושה הכול. אבל מה ייצא מזה? אז הוא יעלה את אחוז המשרתים מהפריפריה ביחידות האלה בשלושה-חמישה אחוזים. הוא יפתח עוד כיתת 'גשרים' או 'עתידים' עם עוד 20 תלמידים. זה מאוד יפה. מאוד חשוב. הוא ממש שליח מצווה. אבל מי שצריכה לקחת על זה אחריות זו המדינה. רק זה יביא שינוי אמיתי. אי-אפשר לבקש מהצבא לתקן את חוליי החברה הישראלית שנוצרו לאורך כל השנים. למדינה יש אחריות והיא צריכה לפעול".
כל הארבעה, שלושת האלופים והמח"ט הנוכחי, גדלו בחטיבה החומה. ידעי ועליאן אף נפצעו במהלך שירותם בה. ידעי נפצע בשנת 1999, כשהיה מג"ד 13 בחטיבה, בהיתקלות עם מחבלי חמאס בחברון. כשהחלים מהפציעה קיבל את הפיקוד על יחידת אגוז והוביל אותה במבצע חומת מגן בכיבוש המוקטעה ברמאללה.
עליאן, שהיה המח"ט הדרוזי הראשון של גולני, הוביל אותה במבצע צוק איתן ונפצע מרסיסים בראשו ובפניו בקרב בשכונת סג'עייה בעזה. זמן קצר לאחר שטופל בבית החולים, כשסימני הפציעה עדיין ניכרים עליו היטב, שב עליאן לשטח להוביל את לוחמיו. "למזלי העין לא נפגעה", הוא אומר. "בראש עדיין נשארו לי כמה מהרסיסים".
החברות ביניהם הדוקה. זה ניכר למרחוק. בשפת הגוף, בשפה הלא-רשמית, בקודים הפנימיים ביניהם. חברות שנצרבה בשנים ארוכות של שירות משותף, בתנאים לא קלים, ותחת סיכון רב. לאורך השנים בחטיבה הצטלבה דרכם של השלושה לא אחת. בשנת 2006, במלחמת לבנון השנייה, היה ידעי מח"ט גולני, עליאן היה סגנו, ועשור שימש כמג"ד 51. כשעשור סיים את הפיקוד על החטיבה, מי שהחליף אותו היה לא אחר מאשר עליאן.
במה שונים הלוחמים של גולני היום לעומת התקופה שלכם כלוחמים?
עשור: "כלוחמים צעירים, בתקופת לבנון, אפשרות הנפילה הייתה חלק מהשיח. בסיום כל אימון, לפני העלייה ללבנון הייתה לנו מעין מסיבה כזו בנהריה. אני זוכר שהיינו אומרים אחד לשני, 'תסתכל, נראה מי יחזור'".
פלאי: "החטיבה סיימה עכשיו שבעה חודשים באיו"ש. זה היה מאוד אינטנסיבי, הלוחמים היו מאוד מאותגרים, אבל לבנון זה לא".
ידעי: "היום המציאות הביטחונית טובה יותר. זו לא התקופה של רצועת הביטחון, בה בכל שנה היינו עם מספר דו ספרתי של חללים ועשרות פצועים. החיכוך והניסיון המבצעי נמוכים מבעבר. גם בשנה האחרונה, על אף המורכבות שלה, עדיין גוב האריות הוא לא האתגר שהציב לנו חיזבאללה. ואחרי הכול אני לא חושב שהם פחות טובים מאשר אנחנו היינו. מה שבטוח הם שונים, ואנחנו צריכים למצות את הכישורים הייחודיים שלהם. אני לגמרי סומך עליהם".
פלאי: "אבל זה לא כמו לגור שלושה חודשים בתוך מוצב".
עליאן: "כמ"פ בלבנון הייתה לך עצמאות מאוד גבוהה. הסמכת וחנכת ותיחקרת ועשית".
עשור: "מ"מ היה יוצא למארב לבד, עם טנק ונגמ"חון. היו לנו מילות דיווח בקשר על כל נקודה שהגענו אליה, כדי שיידעו איפה אנחנו נמצאים. עם הטכנולוגיה של היום, אתה מלווה לכל מקום עם רחפן, עם מסוק".
פלאי: "היום, מבחינת השליטה, המ"מ בשטח יכול בזמן אמת לקבל הוראות ישירות מהרמטכ"ל. הטכנולוגיה קיצרה את הטווח הזה".
עשור: "כמ"פים היינו עושים תחרויות בינינו מי יוצא פחות הביתה מלבנון. היינו יוצאים ארבע-שש פעמים בארבעה חודשים".
ידעי: "ותמיד כשהיינו עולים ללבנון היינו בודקים כמה מארבים עשו הצנחנים בקו. עשו 100? אנחנו נעשה 101. אפילו מארב על כלום, העיקר אחד יותר".
עליאן: "היינו שוכבים במארבים לילה-לילה ולא קמים עד שנתקלים".
פלאי: "בקו שסיימנו עכשיו באיו"ש, סיירת גולני שכבה 59 לילות בצומת ג'ית. זה חריג, אבל הם חיכו שם כל לילה לחוליה הזו. וכשהיא הגיעה הם הרגו שלושה מחבלים ותפסו אחד".
ידעי: "אז גם הסתפקנו במועט. היה קמפיין 'ישראל מתייבשת'. ארז (המג"ד, ארז גרשטיין ז"ל, לימים תת־אלוף שנפל בהתפוצצות מטען בלבנון) החליט - מתקלחים פעם בשבוע. זה נראה לנו תקין. רלוונטי. היום אתם יכולים לתאר לעצמכם הנחיה כזו?"
עליאן: "החטיבה הוכיחה את עצמה לאורך דורות שונים. בכל פעם באותו דור, כשנדרש מהם לעשות - הם עשו את זה. הלחימה בלבנון, חומת מגן, לבנון השנייה, עופרת יצוקה, צוק איתן. הרי אלה לא אותם אנשים, ובכל זאת תמיד עושים את זה הכי טוב. זו האיכות של לוחמי החטיבה, בשילוב עם ההכשרה שכיום מדויקת הרבה יותר".
עשור: "גולני היא סמל בחברה הישראלית. צבא, חברה, רוח קרב. למי שממונה למח"ט יש את תחושת האחריות הזו. גולני נתפסה כחטיבת העם כי היא תמיד אמרה: אני לא ממיינת, אני לוקחת את כולם והכול תלוי בכוח הרצון. לא חשוב מי אתה ומאיפה באת".
ידעי: "אנחנו מעולם לא ראינו חיסרון בזה שכולם מגיעים ולא חשוב מי הם או מה מצבם הכלכלי. נהפוך הוא, על זאת הייתה גאוותנו. כולם כאן, בלי מיונים. מספיק להסתכל עלינו - רסאן משפרעם, עשור ממושב עולים בדרום, פלאי מרמת הגולן ואני מכפר-סבא. זה בול החטיבה".
עליאן: "אני זוכר שכבר כשהתגייסתי לגולני, השיח סביבה היה שאם אתה טוב ויש לך מוטיבציה, אתה תגיע ותתקדם בזכות עצמך. ואני ההוכחה. הפכתי להיות מח"ט גולני. אומרים לך: 'אתה הולך לפקד על המותג הכי חם', ואתה מבין שאתה צריך לשמור עליו ולייצג אותו".
ידעי: "בגולני, מה שאתה רואה זה מה שיש. הכול על השולחן. כשעשיתי את אירועי חגיגות ה־60 לחטיבה, הבאתי את ראשוני המח"טים של החטיבה לבא"ח החדש. הם סיפרו שבזמנם היו יוצאים 54 מתגייסים באוטובוס מתל השומר, ולבסיס החטיבה בשרגא או בסנט ג'ין (באזור עכו־נהריה) היו מגיעים רק 17־18. בכל רמזור היו שוברים את חלונות האוטובוס וקופצים החוצה. מאז עבדו קשה מאוד כדי למצב אותה כחטיבה מספר 1. היום, במחזור גיוס אחד, יכולים למלא ארבע פעמים את החטיבה".
פלאי: "30 אחוז מבוגרי המכינות הקדם-צבאיות ושנת השירות רוצים גולני".
גם את פלאי, שצעיר מהם בגילו, ליוו השלושה לאורך שירותו. "הייתי סגן מפקד פלוגה בגדוד 51 והשתחררתי מצה"ל", הוא מספר. "עשור החזיר אותי לצבא, והשאיר אותי עוד שמונה חודשים כסמ"פ. אחר כך את כל תפקידי המ"פ עשיתי תחת תמיר שהיה מח"ט, ובאגוז הייתי מפל"ג לוחמים תחת עשור. בצוק איתן הייתי קצין אג"מ של גולני, כשרסאן היה המח"ט. הייתי לצידו ונפצעתי איתו באירוע הפציעה שלו, אבל לי לקח יומיים להבין שנפצעתי, אז זה לא נחשב", הוא צוחק.
לפלאי סיפור משפחתי מרתק. סבו וסבתו מצד אביו היו שניהם לוחמי לח"י אמיצים. הוריו היו ממקימי מושב קשת ברמת הגולן. אחיו הצעיר, עמישב, נפצע קשה מאוד כלוחם בסיירת גבעתי. "הם היו בפעולת מעצר של מחבל במחנה הפליטים נוסראת בעזה", מתאר פלאי. "הוא זיהה את המחבל שעמד בינו לבין חברו, ולא יכול היה לירות בו מחשש שיפגע בחבר. אז הוא התקרב עד למחבל, הצמיד לו קנה לגב וירה בו. המחבל, תוך כדי נפילתו, הסתובב בעודו יורה ואחי ספג צרור של שבעה כדורים". האח עבר שיקום ממושך בתל השומר ונותר משותק בפלג גופו התחתון.
"מח"ט גולני זה תפקיד חצי לאומי", מסכם פלאי, "אתה שגריר. אתה מייצג משהו. זה לא מח"ט מנשה. הייתי בתפקיד הזה, הייתי אחראי על ג'נין וטולכרם. היה מעניין, לא נחנו לרגע. אבל זה לא גולני. בגולני יש את המסורת. כל מח"ט עבר יש לו מה להגיד. בכל זאת, החטיבה הכי ותיקה, עם הכי הרבה קרבות מפוארים, הכי הרבה חללים, הכי הרבה בהכול, בלי לזלזל בבני דודינו סמוקי הכומתה".
