נתחיל מהסוף: מה שיריב לוין הציג איננה "רפורמה". רפורמה אמורה לפתור בעיה כלשהי, ובדרך כלל היא תוצר של תהליך חשיבה שקול. בפרט כאשר מדובר באופי המשטר הדמוקרטי של מדינת ישראל. איזו בעיה בדיוק ניסה לפתור יריב לוין? מהי החקיקה הדרמטית ששלטון הליכוד ניסה להעביר - ונחסמה בידי בג"ץ? הפתרון שלו לבעיית הדיור? חקיקת חוקה למדינת ישראל? סיפוח השטחים?
הליכוד לא הציע דבר מאלה, ובעצם שום יוזמה גדולה שבית המשפט עלול היה לעמוד בפניה. ואם כבר משתמשים בביטוי רפורמה, מה היה התהליך בדרך אליה? לבד מעיון בנאומים ישנים של לוין בעצמו, צפייה דרוכה בערוץ 14 וקבלת פקודות מלשכת ראש הממשלה, כמובן. הקרב רק מתחיל. מדובר בעמדת פתיחה. סביר להניח שיש בה עז אחת או יותר. אך גם אם נוציא משם כמה בנות צאן, נותר פה דיר שלם של ערעור יסודות המשטר הנוכחי.
מה שאנחנו חוזים בו הוא הסתערות גחמנית, משוללת בושה, על מערכת המשפט. גם ליצור כלל שדורש רוב בלתי אפשרי בבית המשפט כדי לפסול חוק, גם למנות את השופטים, וגם לאפשר לכנסת לעקוף את ההחלטה - וברוב המינימלי לכל קואליציה ישראלית. אם זו הייתה "רפורמה", לוין היה טורח להסביר מה יגן על זכויות מיעוטים בישראל לאחר יישומה. מה יהיו הכלים המשפטיים שיוודאו כי ישראל לא תהפוך לעריצות של רוב, שעלולה להתפתח לסתם עריצות. אם היה רוצה בשינוי מתקן, בריא, שר המשפטים לא היה מדבר רק לחברי מרכז הליכוד ול"ינון-מגלים" ההזויים של הציבור, אלא גם למרכז ולימין המתון, החושש.
לוין העז להיתלות בסנדקו, מנחם בגין. הונאה. ראש הממשלה הראשון מטעם התנועה הלאומית ליברלית קידש את מערכת המשפט, ולא מדובר היה רק באהבת הדין. הוא שימש באופוזיציה שנים רבות, חווה את המנגנון המפא"יניקי שהושתת על רוב חסר מעצורים, והוא ואנשיו קיבלו סעד שוב ושוב מהשופטים. הרשות השופטת הייתה עבור האופוזיציה הימנית, בראשית המדינה, מקלט של צדק. את מקום המקלט הזה רוצים כעת לוין ונתניהו להשמיד - לא רק עבור האופוזיציה הנוכחית משמאל, אלא עבור כל האופוזיציות, לנצח.
השופטים לא אמורים להיבחר "על ידי העם"; הם אמורים לפסוק על פי דין. זה לא אני כתבתי, אלא מנחם בגין: "כלום זה דמוקרטי, שחמישה או שבעה או אחד עשר אנשים, אשר לא נבחרו על ידי העם, יוכלו לבטל על ידי החלטתם הקרויה "פסק דין" החלטה שנתקבלה בצורת חוק על ידי נבחרי העם? זוהי שאלה מדיחת דעת: הדמוקרטיה, המוצגת על ידי מי שהציג את השאלה הזאת, אינו אלא סילוף המושג של שלטון העם, למדנו כי רוב פרלמנטרי נבחר יכול להיות מכשיר בידי קבוצת שליטים ומוסווה לעריצותם".
יש רק שתי בעיות אמיתיות שעומדות בפני השלטון הנוכחי וקשורות לבית המשפט. שתיהן פרסונליות. הראשונה היא שראש הממשלה נתניהו מתמודד עם אישומים חמורים בשחיתות, ואם יורשע עשוי להיגזר עליו עונש מאסר. אתם יכולים להניח שמשפחת נתניהו לא מתייחסת לאפשרות של כלא בקלות דעת. העניין השני הוא אריה דרעי, שהתקדימים שקבע ביהמ"ש בעבר אמורים למנוע ממנו לכהן כשר - גם כיום. דיבורי ה"משילות" החלו לפני שנים רבות, ונתניהו תמיד דחה אותם וגונן על מערכת המשפט. עד שמשפטו שלו נפתח, כמובן.