מהר מהצפוי נקלעה ממשלת נתניהו השישית לטלטלה פוליטית שאיש ממרכיביה לא יכול היה לצפות מראש את עוצמתה. סוגיית כשירותו של אריה דרעי לכהונת שר ריחפה אמנם כעננה גדולה מיום השבעת הממשלה, ומטבע הדברים הובילה להיערכות למגוון תרחישים, אבל אף אחד מהם לא היה זה.
ביום רביעי ב-16:01 עוד תדרכו בקואליציה שהפתרון הוא האצת החקיקה לביטול "עילת הסבירות" כתשובה לפסיקת בג"ץ, אבל ככל שחלפו הדקות ואנשיה העמיקו בפסק הדין, התברר שזה לא יעזור לדרעי לחזור למשרדי הבריאות והפנים. העובדה שחמישה שופטים הציפו את עילת ה"השתק השיפוטי", במסגרתה בעל דין שטען טענה בהליך משפטי אחד וטענתו התקבלה לא יוכל לטעון טענה מנוגדת בהליך אחר - הותירה את ראשי הקואליציה בסוג של תדהמה. מאז שידר דרעי לכולם שלא יחכו ממנו לתשובות, כי הוא זקוק לזמן מחשבה. המצב דומה אצל נתניהו ולוין.
דרעי מגיב על החלטת בג"ץ
(צילום: דוברות ש"ס)
כדי להבין מה יקרה עכשיו דרושים, מתברר, לא רק המוחות המשפטיים המבריקים ביותר, שיסייעו לקואליציה למצוא פתרון יצירתי, אלא גם מומחים מתחום הפסיכולוגיה. הם אולי יוכלו לפענח את הלך רוחו של דרעי, שעוד מריץ לאחור את האירוע שלשיטתו ייתכן שהשפיע על מצבו - ולא היה בשליטתו.
הרגע שבו הודיע שר המשפטים יריב לוין שהוא מכנס מסיבת עיתונאים יצר אירוע עוד לפני שכונסה. לוין אינו פוליטיקאי של הצהרות גדולות, וכשהודיע מראש, הבינו כולם שיש בקנה פצצה בסדר גודל אחר. העיסוק ברפורמה העמוקה של לוין היה רחב מן הסתם, אבל גם העיסוק בתזמון, שהיה הימור גדול והתפרש כמו ניסיון להלך אימים על השופטים, שעות ספורות לפני הדיון המכריע בסוגיית דרעי. יו"ר ש"ס, אומרים יודעי דבר, שמע על קיומה של מסיבת העיתונאים כאחד האדם. ככל שהתבררו הפרטים, צלצל דרעי ללוין כמה פעמים. לוין לא ענה.
בשורה התחתונה - התוכנית פורסמה, יריית הפתיחה להתנגשות הצפויה בין שופטי העליון למערכת הפוליטית נורתה, והיתר היסטוריה (שעוד נכתבת).
בכיר באופוזיציה: "בכל אֵבֶל יש ציר מאוד חכם ומדויק לכל אדם. הרגע שבו מתרחשת הטרגדיה, ימי השבעה לטובת ניחום והתחזקות, 30 יום שאחריהם מחלחלת הבנה של המצב החדש, ושנת האבל הראשונה המהווה התמודדות אמיתית. זה בעצם מצבה של האופוזיציה, שיצאה לשנת ההתמודדות שלה"
נתניהו מגיע לבית של דרעי
(צילום: גיל יוחנן, גלעד כהן)
רוב מרכיבי הקואליציה נושאים עכשיו עיניים לדרעי, ולא רק בגלל מצבו המשפטי הסבוך. בעיקר כדי להבין אם ועד כמה הוא כועס על התנהלות הליכוד בימים הרגישים כל-כך עבורו. בצוות הקרוב למנהיג ש"ס חוזרים ואומרים שנתניהו והליכוד נאמנים לו מאוד. אבל יש בין הלוחשים על אוזנו גם פרשנות אחרת: ייתכן שנתניהו משחק במשחק כפול. זה שלמראית עין וזה שבמציאות.
נתניהו, הם אומרים, מזהה שהסנטימנט הליכודי לא בדיוק הולך עם דרעי, וקמפיין "הוא זכאי" מ-1999 לא יקום עכשיו לתחייה בחסות הליכודניקים. בכלל, רבים מהם שמאמינים בכל ליבם ברפורמות עמוקות ומרחיקות לכת במשפט, לא רוצים להשעין אותן על תיק אריה דרעי. לא יו"ר ש"ס יניף את הדגל לשינויים המתבקשים לתפיסתם.
במרחב המצומצם הזה נדרש נתניהו לתמרן: להוכיח נאמנות בלתי מתפשרת כלפי דרעי, שותפו הבכיר, כדי לשמור על שלמות הממשלה, ומצד שני לעצור כל מה שייראה כ"התאבדות" על פתרון בנושא כה שנוי במחלוקת. זו גם הסיבה שהוא לא ממהר לדבר על ממשלת חילופים מהסוג שיצר עבור גנץ.
בשותפות עם דרעי, נתניהו נהנה מכך שדרעי הוא הפוליטיקאי האחרון בהרכב הקואליציוני הנוכחי, שכולל אנשים אידיאולוגיים ומגזריים שהפוליטיקה לא מעניינת אותם. אבל זה גם החיסרון עבור נתניהו. פוליטיקאי כמו דרעי יידע להריח מרחוק אם מורחים אותו, ואז - התסבוכת של פסק הדין תהיה בקושי הפרומו.
ההפתעה של לפיד
ארבעה ימים חלפו מאז הביקורת הנוקבת שחטף ראש האופוזיציה יאיר לפיד, עד הרגע שפרסם הודעה שקוראת לכולם להגיע להפגנה והוסיף את הכותרת: כן, גם אני אהיה. בימים שבהם משהו רע עובר על האופוזיציה שלא מצליחה להתגבש, ההפגנות שאליהן הצטרפו אזרחים רבים נותנות רוח גבית לפוליטיקאים במקום להיפך.
"בכל אֵבֶל יש ציר מאוד חכם ומדויק לכל אדם", ניתח השבוע אחד הבכירים מאוד באופוזיציה. "הרגע שבו מתרחשת הטרגדיה, ימי השבעה לטובת ניחום והתחזקות, 30 יום שאחריהם מחלחלת הבנה של המצב החדש, ושנת האבל הראשונה המהווה התמודדות אמיתית. זה בעצם מצבה של האופוזיציה, שיצאה לשנת ההתמודדות שלה".
וכשמדברים על התמודדות, מדברים באותה נשימה גם על אפשרויות שעד לא מזמן נראו דמיוניות. האם למשל יימצא שחקן מגוש המרכז-שמאל שייכנס לממשלה וירגיע את מה שנתפס כהשתוללות? באופוזיציה יש מי שמשוכנעים שנתניהו מאפשר עכשיו התבטאויות משולחות רסן ויוזמות קיצוניות כדי להסלים את האירוע למקסימום, להגיע לנקודת קיצון - וליצור בכך את התנאים שמישהו משחקני המרכז יצטרף כדי להוריד את הלהבות, גנץ או לפיד.
לפיד על השותפות עם הליכוד
(צילום: אבי חי)
השבוע, בריאיון באולפן ynet, נשאל לפיד על האופק הפוליטי שהוא מציע למצביעיו. תגובתו הייתה מפתיעה מאוד: "אם אתם שואלים מי השותפה הטבעית שלי", אמר, "התשובה היא שיש מפלגה כזאת וקוראים לה הליכוד. תמיד הייתה". אף אחד מאלה שמנהלים איתו את המאבק כתף אל כתף לא הוזכר, ויש הטוענים שלא במקרה. גורם פוליטי ציטט השבוע את לפיד כמי שאומר שוב שלא ישב עם נתניהו תחת כתבי אישום. אבל מה יקרה אם לא יהיו? כמו לפיד, השאלה הזאת רלוונטית גם לגנץ.
