משדר הבוקר של אולפן ynet
כבר עשרות שנים שהחברה הישראלית עוסקת כמעט ללא הרף בסוגיית השוויון בנטל, אבל ייתכן שדווקא עכשיו, באחת מנקודות השפל של הלכידות בחברה הישראלית, אנחנו ניצבים בפני צומת דרכים היסטורי. זה קורה, כרגיל בישראל, רק "בזכות" עמידה עם הגב אל הקיר: יש צורך בהול למצוא פתרון לחוק גיוס החרדים. לא סתם דרשו הסיעות החרדיות לחוקק במסגרת המהפכה המשפטית גם פסקת התגברות שתנטרל את היכולת של בג"ץ לפסול את חוק הגיוס.
צריך להניח את הדברים על השולחן ולהגיד אותם באופן ברור: כרגע המצב גרוע ביותר מבחינת חלוקת הנטל. 33 אחוז מהגברים מחויבי הגיוס אינם מתגייסים, מחצית מהם חרדים שנשענים על פטור "תורתו אמנותו". אצל הנשים הנתונים מדהימים אף יותר: למעשה כמעט כל מועמדת שנייה לשירות אינה מתגייסת (45 אחוז), כאשר רובן המוחלט מקבלות פטור על בסיס "הצהרת דת", שלעתים קרובות מדי אינה מתיישבת עם המציאות. אלה העובדות, זה המצב וצריך להכיר בו לפני שמתחילים בדיון.
בנוסף, יש טעם להתעכב על המתווה של שר הביטחון הקודם, בני גנץ, "שירות לכל". על פניו, הרעיון שלו היה כמעט אידיאלי וגם בעמודים אלה הובעה בו תמיכה נלהבת. לפי ההצעה, צה"ל יזכה לגייס את מי שהוא רוצה וצריך ויתגמל אותו בהתאם, כשאוכלוסיות כגון החרדים והערבים יתרמו את חלקם באמצעות שירות אזרחי בקהילה. לכאורה, לגנץ הייתה את ממשלת החלומות תחת נפתלי בנט, ללא חרדים ועם תמיכה מקיר לקיר. אלא שהמהלך כשל בגלל לחץ מצד החרדים (עליהם גנץ בנה פוליטית) וגם בגלל מפלגת רע"מ, שהייתה שותפה בקואליציה. בצה"ל הבינו שאין ברירה - השעון המשפטי של בג"ץ המשיך לתקתק, וחייבים לקדם תוכנית אחרת. וזה מה שקרה באגף כוח אדם (אכ"א) של צה"ל בשנה האחרונה.
הרעיון של אכ"א נשען על רעיון דומה של שירות דיפרנציאלי: בעוד לוחמים יקבלו שכר של עד 6,000 שקל בחודשי השירות האחרונים - חיילי מנהלה עודפים ישוחררו לפני הזמן, אך לא לפני שישלימו שירות של שנתיים. הרציונל הוא לבנות מודל שמתחבר למשך ההכשרה של החיילים.
עם כניסתו ללשכת שר הביטחון, יואב גלנט הוסיף קומה נוספת וחשובה, הכוללת דרישה לתגמול משמעותי עבור חיילי המילואים. אחרי הכל, מי שמתנדב לקרבי לא מסיים את מלאכתו בגיל 21, אלא בגיל 40. במקביל, הרמטכ"ל הרצי הלוי קיבל הכרעה אסטרטגית: אם הממשלה לא מסוגלת לקדם תוכנית רחבה, שתכלול מענה לסוגיית החרדים והערבים, עליו לדאוג לצבא.
וכאן נפגשה תוכנית השירות הדיפרנציאלי של צה"ל, שנחשפה ב-ynet וב"ידיעות אחרונות" ביום שישי, עם חוק הגיוס שמקדמת הממשלה. לכאורה, הקרב הוא על גיל הפטור מגיוס, כלומר הגיל שבו צעירים חרדים שלמדו בישיבה יוכלו לצאת לשוק העבודה מבלי לשרת בצבא. אלא שהקרב הזה הוא מסך עשן: את החילונים המושג של "גיל הפטור" לא מעניין, כי ממילא חרדי שלא רוצה להתגייס פשוט לא מתגייס. וכך גם אתמול הקפיד גנץ שלא לבקר את ההנהגה החרדית מתוך שיקולים פוליטיים, כי ככה ממילא לא משיגים שוויון אמיתי בנטל.
מנגד, המשק הישראלי מאוד מתעניין בגיל הפטור, כי ככל שהוא יורד כך אפשר להרוויח יותר ידיים עובדות ומשלמות מיסים. אלא שהרבנים חוששים מגיל פטור נמוך, אשר לשיטתם עלול להוציא אלפים ממעגל הלימוד בישיבות. המפלגות החרדיות לוחצות על כך שבחוק לא יופעלו סנקציות או יופחתו תקציבים בהתאם, ואין בעיה להניח שהם יקבלו בדיוק את מה שהם ירצו: בשביל זה הם הקימו את ממשלת החלומות. וצה"ל? הוא תומך בהצבת גיל הפטור על 23 ולא מעבר לכך.
זאת מפת האינטרסים והעמדות שניצבה ברקע הדיון החשוב שהתקיים אתמול בהובלת ראש הממשלה, כשלצדו כל שחקני המפתח שתוארו לעיל. לכל הגורמים ברור כי פתרון יושג, אבל לא בטוח שהנושאים בנטל יאהבו אותו. מדוע? כי החרדים צפויים לקבל את הסחורה במזומן - פטור משירות. ואילו המשרתים והמשרתות מקבלים אותה באשראי - הבטחות לתוספות שאינן מעוגנות בחוק, כמו גם מחלוקת סביב התגמול המשמעותי הן לסדיר ובמיוחד למערך המילואים. על זה יקום וייפול הדבר כולו.
כך או אחרת, החברה הישראלית אמורה בשלב זה להודות באמת המרה: ישראל תוסיף להיות מדינה שבה אמא אחת תשלח את בנה או בתה לסכן את חיים, ואמא אחרת תשלח את בניה לאוהלה של תורה. לא הצלחנו לתקן את העוול הזה עד היום, וממילא צה"ל לא רוצה ולא צריך כל כך הרבה חרדים. גם ככה אלה שמתגייסים מהווים אתגר מורכב למדי בשל תנאי השירות הנדרשים וכן העלויות שלהם בהשוואה ליתר החיילים. זה כמובן לא אומר שהצבא סוגר את שעריו בפני החרדים: הוא ישמח לקבלם במסלולים ייעודיים, ואולי ללא החובה החוקית תהיה יותר נכונות.
אולי זה לא נוח לשמוע את זה, אבל לחיילים ולחיילות מגיע שנאמר מה כן אפשר ולא רק מה לא. את החיילים בסדיר ובמילואים חייבים לתגמל באופן אפילו יותר משמעותי ממה שצה"ל מציע: שכר גבוה מהרגע הראשון, תוכנית הטבות מס דרמטית, פרויקטים לדיור ותעסוקה ותקציבים צבועים בחקיקה. רק צעדים מהפכניים כאלו יוכיחו שהמדינה רצינית ואחראית כלפי "צבא העם", או ליתר דיוק מה שנשאר ממנו.
