צעדת הגאווה במצפה רמון
(צילום: רועי עידן )
תחת אבטחה משטרתית כבדה נערך היום (שישי) מצעד הגאווה במצפה רמון. על-רקע המחלוקת הקשה בין הציבור החילוני לזה הדתי, הגיעו מאות בני אדם לאירוע השנתי של קהילת הלהט"ב ביישוב הדרומי. "כל הקהילה סובלת מגל הולך ועולה של אפליה ודיכוי", אמר ירין אשכנזי שעשה את הדרך הארוכה מעיר מגוריו נתניה למצפה רמון. המצעד עבר בשקט יחסי, פרט לכמה מפגינים בודדים שהביעו את מחאתם - לא נרשמו אירועים חריגים.
הציבור החילוני סבור שמיום הגעת הגרעין התורני ליישוב החלו הבעיות, ואילו הדתיים סבורים כי הן הגיחו לעולם עם תחילת מסורת המצעד. לפני קיום האירוע, דגלי גאווה נתלשו והתושבים היו עדים לכך שמרקם החיים העדין שבנו לאורך שנים מתפורר. בכמה מקומות ביישוב נתלו שלטים שעליהם נכתב: "די לכפייה להט"בית". יו"ר העבודה ח"כ מרב מיכאלי הגיעה לתמוך בצועדים.
אדם אור, תושב מצפה רמון, פתח את האירוע לפני תחילת הצעדה. "גדלתי כילדה שקטה, דמיינתי איך אסיים את הלימודים ואברח. חייתי בניכור מעצמי וההשתקפות שלי במראה", סיפר אור. "למרות הצהרות טרנסופוביות, שלטים פוגעניים ושריפת דגלים, המצעד הוא גאווה על עצמנו אבל גם מאבק על עצמנו".
אור אמר עוד: "צעדו למען אותם ילדים וילדות שקטות שלא יודעות שיש עוד כמותן. צעדו למען בני האדם שמזהירים מפניהם בראיונות בטלוויזיה. על כל פעולת שנאה תאהבו יותר, על כל ניסיון השתקה צעקו יותר".
מיכאלה שמואלי (15), שהתגוררה במצפה רמון בשבע השנים הראשונות לחייה ועברה עם משפחתה ליישוב קדימה-צורן, הגיעה לצעדה עם אמה. "גדלתי פה וחשוב לי שכולם יוכלו לחיות יחד", אמרה הנערה. "כמישהי מהנוער הגאה, חשוב לי לבוא ולתמוך. חבל שלא כולם יכולים לחיות פה ביחד, אבל אפשר להגיע לזה אם כולם ירצו. השנאה כאן היא דבר נורא".
ירין אזולאי, שהגיע כאמור לצעדה מנתניה, הוסיף: "היה חשוב לי לבוא, עד לאחרונה מצפה רמון היה נחשב למקום ליברלי לכל הדעות. באתי להפגין נוכחות".
מלחמת הגאווה של מצפה רמון
(צילום: רועי עידן)
לקראת האירוע הססגוני החלה ביישוב מלחמת שלטים. היו שתלו שלט גאווה בכניסה לבית ומצאו אותו קרוע. הציבור הדתי תלה שלטים שעליהם נכתב "די לכפייה להט"בית", "עם אחד - משפחה אחת" ו-"דגל אחד משפחה אחת". רחוב מעלה דקלים במצפה רמון כבר זכה לכינוי "רחוב הדגלים". בכל בניין דגל, לכל צד.
מיכל רומי, יוזמת המצעד ביישוב, אמרה: "מצפה רמון משנה את פניה". הכול החל ביוני 2021, אז פרסם ראש המועצה רוני מרום מכתב, ובו הדגיש: "אינני מכיר בדגל הלהט"ב ואינני מוכן לכנותם 'קהילה'. עליהם להבין שהם יוצאים מהכלל, וככאלה - לא נוכל כחברה להכילם".
המכתב של ראש המועצה הספיק להצית את האש. מצעד הגאווה הפך לצורך. "זה לא קרה ביום אחד אלא תהליך", סיפרה רומי. "אם אני צריכה לסמן את הנקודה שבה זה התחיל, זה עם המעבר של הגרעין התורני, של הרב צבי קוסטינר תלמידו של הרב צבי טאו. שם החל השינוי במצפה רמון. לא תכננתי שיהיה מצעד ראשון. ראש המועצה מרום ממש מנע מאיתנו לקיים אירועים ומעגלי שיח. הדעה שלו, הנחרצות שלו הייתה קרקע פורייה להתנהלות הגרעין התורני במצפה רמון".
בציבור הדתי יש מי שמשווה בין מצעד הגאווה לאצבע בתוך העין. אוראל גלייטמן, שהגיעה ליישוב לפני ארבע שנים עם בעלה, רוצה שהקהילה הלהט"בית תמצא דרך אחרת להביע את עצמה. "אולי הם מרגישים מקופחים בחברה הכללית, בסוף אני חושבת שזה לא מייצג את כל הציבור במצפה", אמרה גלייטמן. "בעלי היה בצבא בשירות ארוך ולמד פה בישיבה לפני ורצה לחזור ללמוד. אז באנו. ראיתי כמה המקום בונה אותו רוחנית וזה קסם לו.
"יש פה קצב חיים שאין בשום מקום אחר, זה מקום מדהים לגדל בו ילדים. בסוף אני חושבת שזה לגיטימי שכל אחד יביע את הדעה שלו. מצעד שמה שיש במרכז שלו זה הנטייה המינית שלך נשמע לי מוזר. המצעד בשנה שעברה עבר דרך הבית שלי והזדעזעתי מההתנהלות. הילדים יכולים לראות ולשמוע. זה קול של אנשים וזה בסדר ולגיטימי, אבל אולי יש דרכים אחרות לעשות את זה".
