המוסלמים שמגיעים לשער שכם לחגיגות הרמדאן
(צילום: גיל יוחנן )
כשהמואזין מתחיל את תפילת הערב, שוררת באזור אווירה של שלווה שנטמעת ברוחניות של החודש הקדוש למוסלמים שצמים מעלות השחר ועד השקיעה. אבל אחרי ארוחת אפטאר לשבירת הצום, צעירים פלסטינים מגיעים למקום כדי להתעמת עם כוחות הביטחון ולפרוק את זעמם באמצעות התגרות בשוטרים וחתירה לאלימות.
בעקבות שרשרת הפיגועים, נערכו במשטרת מחוז ירושלים בכוחות מתוגברים כדי לאפשר מצד אחד לתושבי מזרח ירושלים לחגוג את הרמדאן ללא הפרעה ומצד שני להתמודד מול מעשים אלימים בזירה הנפיצה שעלולים להוביל להסלמה. כבר בערב הראשון לתחילת הרמדאן התפתחו בשער שכם עימותים בין פלסטינים לכוחות הביטחון. כמה ממפירי הסדר נעצרו, שוטר אחד נפגע קל מבקבוק שהושלך לעברו.
אמש נדמה היה שהנוכחות המוגברת של כוחות הביטחון הובילה לכמות קטנה יותר של הפרות סדר. במשטרת מחוז ירושלים אף ציינו בהודעה רשמית כי "קומץ של מפירי סדר ירו זיקוקין, יידו בקבוקים ואבנים לסירוגין לעבר השוטרים". עוד הדגישו במשטרה כי "רוב האנשים במקום לא לקחו חלק פעיל בהפרות סדר אלו. אותו קומץ אלים שבוחר להפר את הסדר, להתפרע ולנהוג באלימות מכל סוג שהיא - פוגע קודם כל בציבור גדול של מתפללים, סוחרים ומבקרים שרובו המכריע חפץ לחגוג את הרמדאן בשלום".
תיעוד מהפרות סדר בשער שכם בתחילת חודש הרמדאן
(צילום: גיל יוחנן, דוברות המשטרה)
לוחמי מג"ב מספרים על הכוננות הגבוהה בשער שכם עם תחילת הרמאדן
(צילום: משה מזרחי)
לולא ההתפרעויות, המציאות בשטח הייתה אמורה להיראות באופן שונה לחלוטין. הדוכנים שפרוסים ליד צרורות הבלונים ועליהם משקה התמרהינדי המסורתי של הרמדאן, היו אמורים ליצור את האווירה האמיתית של החודש החגיגי כמו במדינות אחרות בעולם הערבי. אלא שכבר מהיום הראשון, צעירים רבים מתגודדים כאמור בסביבות השער ומנסים לגרום למתיחות. דווקא במשמר הגבול מסבירים כי השנה התפתח "מנגנון של הכלה" כדי להרגיע את הרוחות.
מאות צעירים מתיישבים תחילה על מדרגות השער, דרוכים ומוכנים לאירועים שכמה מהם בעצמם יחוללו. אחמד, אסיר משוחרר שישב בכלא ארבע שנים, הוא אחד מהם. "שהיהודים ילכו מכאן, למה יש כאן מאות שוטרים? זה החג שלנו, תנו לנו לחגוג", הוא קובע בפסקנות. איברהים, תושב שכונת עיסאוויה בבירה, אמר: "אני הולך להתפלל ואחר כך אנחנו יוצאים החוצה לשבת עם החבר'ה. הם (השוטרים. ע"ח) מתגרים בנו, אנחנו בסך הכול מגיעים לשבת כאן".
מרבית הצעירים שמגיעים לשער שכם כלל לא מתגוררים ממזרח ירושלים. רובם מתגוררים בכפרים הפלסטיניים בעוטף ירושלים, אחרים תושבי יישובים אחרים בישראל. הנפגעים העיקריים מהעימותים הם הסוחרים ובעלי הדוכנים בעיר העתיקה. אחרי שצלחו בקושי רב את משבר הקורונה והשתתקות תנועת התיירות, הם חיכו לרמדאן כדי למצוא פרנסה הולמת יותר.
נאסר ג'עברי, שיוצא כל יום מחברון כדי למכור את הפירות והירוקות שלו לארוחות שבירת הצום, נשאר בעמדה שלו בכניסה לשער שכם. עם תחילת המהומות, ג'עברי נאלץ לעזוב את המקום. "כבעלי דוכנים גם אנחנו סוגרים והולכים הביתה, אחרת הסחורות שלנו נזרקות עלינו". איברהים, בעל דוכן מתוקים בשער שכם, אומר בכעס: "מה שאתם רואים כאן זה לא הגיוני ואין כל הצדקה לזה. אחים ואחיות שלנו, ילדים, זקנים, עוברים כאן על מנת ללכת להתפלל. יש פחד וחשש מהמצב הזה".
מאזן סלאיימה, בעל דוכן משחקים לילדים בשער שכם, נזכר בערגה בתקופות שבהן הסוחרים המתינו לתקופת החגים כדי לעשות קצת יותר כסף. "קומץ קטן של ילדים רודפים אחרי המשטרה, ולאחר מכן המשטרה רודפת אחריהם. בגלל זה אנשים לא מגיעים לירושלים, וזה משפיע עלינו כסוחרים".
בינתיים, במשטרה נערכים כמו בכל יום לעוד ערב של עימותים.
