נשיא ארה"ב לשעבר ג'ימי קרטר היה בעשורים האחרונים מבקר עקבי וחריף של מדיניות ישראל בשטחים ותומך מובהק בהקמת מדינה פלסטינית. אבל הקלטות נדירות של שיחות שקיים ראש הממשלה המנוח מנחם בגין במהלך שנות ה-80, ונחשפות כאן לציון 111 שנים להולדתו, שופכות אור אחר על עמדתו של הנשיא האמריקני שחתום איתו על הסכם השלום בין ישראל למצרים, שכלל בזמנו קריאה למתן אוטונומיה לפלסטינים ביהודה, שומרון ורצועת עזה.
"ג'ימי קרטר היה נגד מדינה פלסטינית. הוא אמר לנו את זה במפורש בהזדמנויות שונות", מספר בגין באחת ההקלטות ומתייחס לדיונים שסבבו את הסכמי קמפ דיוויד. "קרטר תמיד היה מציין בשיחות איתנו, ולא רק איתי, שהערבים דורשים מדינה פלסטינית רק בפומבי. כשמדברים באופן פרטי, הם אינם מעלים דרישה כזאת. ולכן בשבילי זה חידוש גדול בספר שלו, שבו הוא מדבר במפורש על הצורך במדינה פלסטינית. הוא ודאי יודה בזה". האזינו לקטע המדובר (ההקלטה המלאה בהמשך הכתבה):
בגין על קרטר והמדינה הפלסטינית
(באדיבות מרכז בגין)
1 צפייה בגלריה
פסגת קמפ דיוויד בספטמבר 1978. בגין משחק שחמט עם היועץ לביטחון לאומי של קרטר, זביגינייב בז'יז'ינסקי
(צילום: משה מילנר, לע"מ)
תמלול מתוך השיחות בין מנחם בגין לדן פתיר:
מדובר בהקלטות של שתי שיחות פתוחות ונדירות שניהל בגין עם יועצו לשעבר, העיתונאי דן פתיר, בשנים שאחרי פרישתו מהחיים הפוליטיים, שבמהלכן הסתגר בביתו בירושלים ושמר על שתיקה תקשורתית. השיחות נועדו לתיעוד זיכרונות ונשמרו מאז בארכיון. השיחה הראשונה התקיימה ב-1985, שנתיים בלבד אחרי פרישתו של בגין, והשנייה ב-1989, ושתיהן נמצאות בעיזבונו של פתיר בארכיון מרכז מורשת בגין. הספר שאליו מתייחס בגין הוא ככל הנראה "The blood of Abraham: insights into the Middle East" שפרסם קרטר ב-1985.
"לא חברי אש"ף", עונה בגין בחדות כשהוא נשאל אילו פלסטינים צריכים להיכלל במשלחת לשיחות על האוטונומיה שאמורות היו להתקיים בעקבות קמפ דיוויד. פתיר מקשה עליו: "איך אפשר להוכיח שהם לא חברי אש"ף?" בגין מתעקש: "במפורש לא חברי אש"ף. זה אמרתי עוד הרבה זמן לפני קמפ דיוויד... אם הם צריכים לקבל את האישור של אש"ף, זאת אומרת שהם אנשי אש"ף".
בשיחות הללו מתייחס בגין לכמה סוגיות שמלוות את ישראל מאז, ורלוונטיות במיוחד עבורה בתקופה האחרונה. כך למשל, הוא מביע התנגדות לנציגות מצרית בדמות נספחות צבאית ברצועת עזה, שככל הנראה עלתה על הפרק באותם ימים. "ומה יהיה עם ה-liaison office (משרד הקישור, א"א) בעזה? הרי בכלל לא דובר על כך בקמפ דיוויד".
גם איראן עולה בריאיון, שהתקיים שנים ספורות אחרי המהפכה האיסלאמית ב-1979, שבמסגרתה הודח השאה ידידה של ישראל ואת השלטון תפס אייתוללה חומייני. ההפיכה התרחשה במקביל לשיחות סביב הסכמי קמפ דיוויד, וכשפתיר שואל אם המשבר באיראן עלה במהלך השיחות עם מנהיגי מצרים וארה"ב, עונה בגין: "אפילו לא במילה אחת".
נושא נוסף שעלה בריאיון עסק בהתחייבות לכאורה שנתן בגין להקפאת בנייה ביהודה ושומרון בעקבות הסכם השלום. "מעולם לא הושמעה דרישה מפורשת כזאת", קובע בגין.
בשיחה השנייה מ-1989 מעלה פתיר את סוגיית היחסים של ישראל עם ארה"ב ותוהה לגבי אופן ההתמודדות כשמתעוררים חילוקי דעות בין הממשל בוושינגטון לבין הממשלה בירושלים. אם יש חילוקי דעות עמוקים, האם אתה רואה סכנה של עימות עם ארה"ב, שואל פתיר, ובגין עונה: "לא, לא. זה הוסכם מזמן שבין ידידים יש גם חילוקי דעות והידידות נמשכת, וכך באמת היה. זה הוכח במשך כל השנים. היו לנו חילוקי דעות, למשל באספקת הנשק למדינות ערב מסוימות. אנחנו טענו שזה עלול לסכן את ישראל, את ביטחונה. לעיתים התחשבו בעמדה זאת, לעיתים לא. היו חילוקי דעות... הם לא השפיעו על הידידות היסודית בין שתי הארצות".
להאזנה להקלטה המלאה של השיחות
(באדיבות מרכז בגין )
בנושא הזה מספר מנכ"ל מרכז מורשת בגין, הרצל מקוב, אנקדוטה שעשויה ללמד משהו על אופיו של בגין: "לאחר הביקור של אנואר סאדאת בירושלים התקשר בגין להודות לקרטר אף שהביקור תואם ללא סיוע אמריקני. ידיד יהודי אמריקני, רפובליקני שהתנגד לקרטר הדמוקרטי, שאל אותו מדוע הוא הרעיף עליו את המחמאות האלה, ובגין ענה לו: "לא עולה כסף לתת מחמאות. את האמריקנים נצטרך בהמשך הדרך'. היו לו ויכוחים קשים עם נשיאים אמריקנים, גם עם קרטר וגם עם רונלד רייגן, אבל הוא לא התכופף".
מקוב טוען שמההקלטות הללו ניתן ללמוד על אופיו האקטיביסטי של בגין מבחינה מדינית וביטחונית. "הוא לא חיכה שדברים יקרו אלא הוביל תהליכים משמעותיים", הוא אומר. "רואים את זה בהסכם השלום עם מצרים. כבר בתחילת שלטונו העביר בגין מסרים דרך איראן, שהייתה אז בקשרים טובים איתנו, ודרך רומניה, על רצונו בשלום עם מצרים. גישה פרו-אקטיבית ולא תגובתית.
"גם בתקיפת הכור בעיראק. הוא לא חיכה שהיא תהיה גרעינית אלא יזם תקיפה, בפעולה שנחשבה בשעתו דרמטית כי כלי הטייס לא היו מתוחכמים כמו היום. גם במלחמת שלום הגליל בגין לא היה מוכן למדיניות הכלה כמו שהייתה ב-20 שנה האחרונות. כשדרום לבנון הפכה למקום שיורה קטיושות על הגליל, הוא יצא למלחמה יזומה כדי להפסיק את זה".
