בתחילת השבוע נחת על שולחנו של ראש הממשלה, נפתלי בנט, תיק מודיעין עב כרס. כבר תקופה שבמוסד לתפקידים מיוחדים אוספים בקפדנות עוד ועוד פיסות פאזל, שהבשילו לאחרונה לתמונה כללית מבהילה: משמרות המהפכה האיראניים, שמתחזקים על אדמת טורקיה שורה ארוכה של חוליות טרור רדומות, הורידו לשטח פקודה חד־משמעית – לפעול, בכל דרך, ועכשיו.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
האיראנים, נאמר לראש הממשלה, כבר לא מסתפקים בחוליית טרור אחת, אפילו לא שתיים, שיוציאו לפועל פיגוע מדויק ומורכב נגד גורמים ספציפיים, כמו אנשי עסקים ודיפלומטיים ישראלים, כפי שחשף המוסד בעבר. המדיניות החדשה של משמרות המהפכה היא רחבה הרבה יותר. מדובר על הפעלה של מספר רב של תאי טרור, שמורכבים מכנופיות עבריינים, סוחרי סמים ואיסלאמיסטים אדוקים, רובם ככולם אזרחים טורקים שמשומנים על ידי כסף איראני.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
החוליות הללו לא מקצועיות במיוחד: לא מדובר על מתנקשים שאומנו בקפידה או נערכו לפיגוע במשך תקופה ממושכת, אבל דווקא בגלל זה הן מותירות חותם מודיעני נמוך. בנוסף, ההנחיה שקיבלו החוליות הללו הייתה לפגוע בישראלים באשר הם, ובכל אמצעי. זה כולל חטיפה של משפחה בטיול, פגיעה בנשק קר בישראלי בשופינג, או פיגוע ירי נגד קבוצת ישראלים. "איטס אול אובר דה פלייס", אומר גורם המעורה בפרטים.
בדיונים שערך ראש הממשלה עם ראשי המוסד והמטה לביטחון לאומי (מל"ל), הגיעו הצדדים למסקנה שעבודת הסיכול השקטה שנעשתה עד כה, בזכות שיתוף הפעולה המצוין בין המוסד למקבילו הטורקי MIT, לא מספיקה. בתחילת השבוע התקבלה ההכרעה: צריך בנוסף לצמצם משמעותית את כמות הישראלים המשוטטים לתומם בטורקיה, עם דגש על איסטנבול. רק אחרי דיונים מרתוניים הוציא המל"ל את ההודעה הדרמטית, הקוראת "לישראלים השוהים באיסטנבול לצאת בהקדם האפשרי מהעיר ולישראלים המתכננים לצאת לטורקיה להימנע מהגעה אליה עד להודעה חדשה".
ההודעה, שלה השפעות מרחיקות לכת על מערכת היחסים הרגישה ממילא עם טורקיה, תואמה עם לשכתו של הנשיא ארדואן. באותו יום אף נאם שר החוץ, יאיר לפיד, וביקש להודות לטורקים "על המאמץ שהם משקיעים בהגנה על חיי ישראלים". המשפט הזה היה יותר מאשר פיצוי מילולי לארדואן, שמדינתו הנהנית שוב מנוכחות התייר הישראלי מצטיירת לפתע כקן צרעות איראני; דבריו של לפיד מבטאים הערכה אמיתית לארגוני הביון של טורקיה, שרמת שיתוף הפעולה והתיאום בינם לבין ארגוני הביון הישראליים הגיעה השבוע לשיאים חדשים.
את המודיעין יקר הערך שזורם כעת מטורקיה לישראל אפשר אולי לקשר למבצע אחר של המוסד: מעצרו של מנסור רסולי, איש כוח קודס של משמרות המהפכה, שנעצר ונחקר בידי המוסד בתוך איראן עצמה. לפני כחודש וחצי התפרסמה הודאתו המצולמת של רסולי, שהתנצל בדמעות על חלקו במערך הטרור הבינלאומי של איראן. בחקירתו הודה כיצד נשלח להקים רשת מבצעית בטורקיה, שתתנקש בעובד בקונסוליה הישראלית באיסטנבול וכן בגנרל אמריקני השוהה בגרמניה ובעיתונאי צרפתי.
סביר להניח שקו ישיר מחבר בין המידע שהניב מעצרו של רסולי, לבין התרחשויות השבוע בטורקיה. למעשה, כבר לפני חודש סיכלו המוסד וה־MIT פיגוע נגד ישראלים בטורקיה (כפי שנחשף רק ביום ראשון השבוע), וכבר לפני שבועיים חידד המל"ל את אזהרת המסע לטורקיה. אבל בראשית השבוע, כאמור, החליטו הרשויות בישראל שלא להמר על עבודת הסיכול המודיעיני בלבד או על מסרים מעורפלים לתיירים, ולקרוא בפומבי לישראלים להימנע מלהגיע לטורקיה, לפני שהמצב שם ייצא משליטה.
במהלך הימים האחרונים נעשו פניות ישירות לתיירים ישראלים בטורקיה, שהיה חשש ממשי לגורלם בעקבות התרעות ממוקדות, וחלקם אף חולצו ארצה בזריזות. בנוסף, ביצעו הטורקים שורה של מעצרים של חשודים בטרור מטעם איראן. נכון ליום חמישי אחר הצהריים, המאמץ המודיעיני והמבצעי הכביר הזה מוכיח את עצמו, והכוונות האיראניות מסוכלות, לעת עתה. בכל מקרה, במוסד יודעים לספר שישנן חוליות נוספות הפועלות עדיין מטעם איראן בטורקיה. ייתכן שיחלפו עוד כמה שבועות עד שאזהרת המסע של המל"ל תצומצם או תבוטל כליל.
במוסד מעריכים כי הסרת הכפפות הנוכחית מצד משמרות המהפכה היא תולדה של לחץ, בעקבות הידיעות על מדענים שונים וקצינים במשמרות המהפכה, שמתים לאחרונה בזה אחר זה באופן מסתורי ובקצב חסר תקדים.
הקורבנות האחרונים בשרשרת הם עלי כמאני, קצין בזרוע האווירית של משמרות המהפכה, ומוחמד עבדוס, מדען איראני שעבד בחברת פיתוח לוויינים, טילים בליסטיים וכטב"מים. ביום שני, מעט לפני פרוץ המהומה סביב טורקיה, הודיעו כלי תקשורת באיראן כי השניים הללו מתו במהלך "משימה". למחרת כבר דיווח אתר החדשות האופוזיציוני "איראן אינטרנשיונל", הפועל מלונדון, כי השניים עסקו בפיתוח אמצעי לחימה עבור ארגון הטרור חיזבאללה. שבועיים קודם לכן נהרגו באיראן בנסיבות מסתוריות שני מדענים צעירים, האחד מדען תעופה והשני מדען גרעין, וכמה ימים אחר כך פורסמו ידיעות שבמשטר האיראני חושדים לפחות לגבי אחד מהם כי הוא הורעל בידי ישראל. כל אלה, כמובן, מצטרפים לחיסול שפתח את הגל הנוכחי, של הבכיר במשמרות המהפכה חודאי שנורה בלב טהרן, וזיעזע את הארגון עד עמקי נשמתו. ההצטברות הזו, מעריכים במוסד, מלבה גם זעם ציבורי ותקשורתי באיראן, מביכה את משמרות מהפכה, והכל מיתרגם לדרישת נקמה מיידית בישראל.
טורקיה היא רק אחת האופציות לביצוע נקמה איראנית, אומרים במוסד. האופציה השנייה נמצאת בלבנון. ואכן, רק השבוע אמר הרמטכ"ל אביב כוכבי, בנאומו בוועידה הישראלית הראשונה למוכנות העורף, כי "צריך לומר ביושר: (בעת מלחמה עם לבנון) לא יהיו רק 300 טילים ורקטות ביום. הרבה יותר מכך... הם יגרמו לנזק ברכוש ולנזק בנפש". במילים אחרות: בעוד שחוליות הטרור האיראניות באיסטנבול מאיימות על חיי מספר מצומצם יחסית של תיירים ישראלים בטורקיה, הטילים שמציבה איראן בשטח לבנון מאיימים על חייהם של אלפי ישראלים, בבתיהם כאן.
גם במערכת הביטחון הישראלית חוששים, לפיכך, שהנקמה האיראנית המשמעותית ביותר תגיע בעתיד הלא־רחוק מלבנון, לא מטורקיה. מה שמוביל אותנו מאיסטנבול לדמשק. כן: זה היה שבוע סוער במיוחד במלחמה המתמשכת בין ישראל לאיראן. עוד שבוע סוער במיוחד.
ביום שישי שעבר, לפנות בוקר, פגעו לפחות שש פצצות בנמל התעופה הבינלאומי של דמשק, מדרום־מערב לבירה הסורית. השדה הזה כולל טרמינל מיושן, ולצידו בסיס צבאי לא גדול. ככזה, מתנהל השדה בעזרת שני מסלולי המראה ונחיתה – האחד אזרחי, השני צבאי. בתצלומי הלוויין שפורסמו בתחילת השבוע ניתן לראות בברור ששני המסלולים הללו ניזוקו בהפצצה: בכל אחד מהם נפערו שלושה מכתשים, במרווחים שווים זה מזה. מישהו עשה כאן עבודה אלגנטית.
הסורים טענו כהרגלם כי מדובר בהתקפה ישראלית, והישראלים כהרגלם לא אישרו ולא הכחישו. הריטואל הזה חוזר על עצמו בכל פעם שגורם עלום כלשהו מפציץ את שדה התעופה בדמשק. אלא שבתקיפה ביום שישי היה בכל זאת משהו חריג: בעקבותיה הודיע משרד התחבורה הסורי, לראשונה מאז תחילת התקיפות, כי נמל התעופה הבינלאומי יושבת בשל הנזקים שנגרמו לו, וכי הטיסות יופנו לשדה התעופה בעיר חאלב. בתמונות מהזירה ששודרו בטלוויזיה הסורית נראו משאיות בטון, דחפורים ומכבשים מסתערים על מסלולי האספלט בשדה, במטרה להשמיש אותם במהירות. אך גם ביום חמישי, כשבוע לאחר התקיפה, עדיין עיקר הפעילות בשדה לא חזרה למסלולה.
במערכת הביטחון הישראלית לא מאוד התרגשו מעליית המדרגה בסוריה. שם מדגישים כי גם בעבר הופצץ השדה בדמשק. "רק לפני שלושה שבועות הייתה תקיפה שם", אומר גורם ביטחוני ישראלי, שנזהר מלאשר שהתקיפות נעשו בידי ישראל. "וגם אז פגעו באחד המסלולים". גם בתדריך שהעניק ראש אמ"ן, אלוף אהרון חליוה, לדרג המדיני רק יומיים לפני התקיפה האחרונה, הוא דיווח שאין כרגע שינוי משמעותי בפעילות של צה"ל בסוריה. "נכון, בעבר הותקפו שדות תעופה בסוריה, גם דמשק בינלאומי", מצטרף אלוף (במיל') תמיר הימן, קודמו של חליוה בתפקיד וכיום מנהל המכון למחקרי ביטחון לאומי (inss) באוניברסיטת תל־אביב. "בדרך כלל, כאשר פוגעים במסלולי ההמראה, המטרה היא לייצר בעיה מקומית ולהעביר מסר למשטר הסורי – 'תפסיקו לשתף פעולה עם הטיסות הלוגיסטיות שאיראן מבצעת כדי להעביר אמל"ח לחיזבאללה, אנחנו מודעים למה שקורה שם'. הפעם התקיפה הייתה מסיבית יותר ותקפה גם את המסלול הצבאי וגם את האזרחי, בבחינת 'הגיעו מים עד נפש'".
הפצצה של שדה תעופה בינלאומי – תשתית אזרחית מובהקת, במידה רבה סמל של כל מדינה ריבונית – היא בדרך כלל מהלך שיש לו השלכות מדיניות מרחיקות לכת. אבל בסוריה, מדינה שצולקה בידי מלחמת אזרחים ארוכה ועדיין מתקשה לעמוד על רגליה, אפילו השבתה של סמל ריבוני שכזה עוברת בשקט יחסי. "בכל סיטואציה אחרת, מה שישראל עושה בסוריה כבר מזמן היה הופך למלחמת עולם שלישית", אומר על כך בכיר לשעבר במערכת הביטחון.
בכדי להבין איך הפך שדה התעופה הבינלאומי של דמשק למטרה לגיטימית לתקיפה מהאוויר, יש לחזור אחורה ל־2012: בעקבות מלחמת האזרחים בסוריה ניצלה איראן את הצורך של הנשיא בשאר אל־אסד בסיוע כלכלי, לוגיסטי וצבאי, כדי להתבסס במדינה. מעבר לניסיון – שצלח – להציל את משטרו של אסד מקריסה, משתמשת מאז איראן בסוריה גם כנקודת מעבר לחימוש חיזבאללה הפועל בלבנון. זה הקלף החזק ביותר שיש לאיראנים מול ישראל, למעט פרויקט הגרעין, שהוא אופרה אחרת לגמרי.
"לאיראנים הייתה אסטרטגיה של בניית טבעת אש סביב ישראל", אומר ראש המל"ל לשעבר, יעקב עמידרור. "לבנון בצפון, סוריה ומערב עיראק בצפון־מזרח, וחמאס והג'יהאד האיסלאמי ברצועת עזה". מתוך כל אלה ההצלחה הגדולה ביותר של איראן, אומר עמידרור, הייתה בלבנון. "זו אחת הטעויות האסטרטגיות של מדינת ישראל, שאיפשרה לחיזבאללה להתעצם גם אחרי הנסיגה מלבנון וגם אחרי מלחמת לבנון ב־2006. נוצרה שם מפלצת".
בשנים האחרונות, כך אומר גורם ביטחוני, הצליחה ישראל לעצור במידה מסוימת את מרב נתיבי ההברחה ששימשו להעברת אמל"ח לחיזבאללה דרך סוריה. הנתיב היבשתי, שחולף דרך עיראק ושבו נסעו שיירות של משאיות, נבלם ככל הידוע; גם הנתיב הימי, שכלל העברת ציוד באמצעות ספינות בעיקר לנמל הסורי בלטקיה, נפגע משמעותית לאחר שתי תקיפות גדולות שיוחסו לישראל בדצמבר האחרון. מה שנותר הוא הנתיב האווירי, ששדה התעופה בדמשק מהווה חלק מרכזי ממנו.
אם בעבר הנחיתו האיראנים אמל"ח בסוריה באמצעות טיסות צבאיות, אז לאחרונה לאחר צבר של תקיפות מהאוויר, הם החלו לעשות זאת גם באמצעות טיסות אזרחיות. "סוריה מהווה ציר חיוני ללבנון", אומר ראש אמ"ן לשעבר, הימן. "שדות התעופה בסוריה התחילו להיות, במרוצת השנים, ה'האב הלוגיסטי' של איראן. על מנת לתספק את חיזבאללה, הם משתמשים בשדות התעופה האלה כדי להעביר ציוד. מטיסים אותו, פורקים אותו בשדות התעופה, מעמיסים על כלי רכב ומעבירים בצירים יבשתיים ללבנון. הנתיב הזה בעיקר משמש לציוד קטן יחסית – בין היתר ערכות הסבה לטובת הסבת רקטות לטילים מדיוקים".
כשהוא מתייחס ל"ערכות הסבה", הימן מתכוון למה שזכה בצה"ל לכינוי "פרויקט הדיוק האיראני": מאמץ שהחל ב־2013 ונועד להפוך אלפי רקטות של חיזבאללה לטילים מדויקים, שיוכלו לפגוע במטרות אסטרטגיות בשטח ישראל. הפרויקט הזה נשען על "קיט" שכולל בתוכו רכיבים של מחשב מוטס, ג'י־פי־אס, מערכות היגוי וכנפונים, שהשילוב ביניהם מאפשר לטיל לפגוע במטרה בדיוק של עד 50 מטרים. הקיטים הללו פשוטים להרכבה וניתן להלביש אותם על מגוון רקטות בקטרים שונים. "זה רק עניין של לפרק את הרקטה, להרכיב את המחשב, לשים כנפונים - והרקטה הופכת למדויקת", אומר גורם המעורה בפרטים.
מכיוון שהקיטים הללו קטנים למדי, האיראנים החלו להעביר אותם לאחרונה גם בתאי מטען של טיסות אזרחיות, בניגוד לשיירות ולטיסות הצבאיות ששימשו כנתיבים מרכזיים קודם. "זו פשוט טיסה אזרחית, שיש לה בבטן מטען צבאי", אומר אותו גורם. הכבודה הזו, יש לציין, לא עוברת את התהליך הרגיל בבואה מאיראן לסוריה אלא מוכנסת בדרך אחרת.
השיטה הזו השתכללה עוד יותר לאחרונה. לפני חודש פירסם דובר צה"ל בערבית, כי חלק מההברחות נעשות גם באמצעות כבודת יד או טרולי העולה לתא הנוסעים המטוס, לעיתים גם באמצעות טיסות אזרחיות שמבצעות קונקשן באירופה. על פי הפרסום, מי שמנהל את ציר ההברחות הזה הוא הלבנוני סיד רדא סאפי א־דין, בנו של יושב ראש המועצה המבצעת בחיזבאללה. סאפי א־דין אף נשוי לבתו של קאסם סולימאני, שהיה מפקד כוח קודס של משמרות המהפכה וחוסל ב־2020.
השימוש בטיסות אזרחיות להברחת אמל"ח, מאתגר מן הסתם את ישראל. "המשמעות של סיכול הברחה כזאת היא לתקוף מטוס אזרחי או בן אדם", אומר גורם ביטחוני. לכן, גורמים לשעבר במערכת הביטחון מעריכים שבשל הקושי לפגוע בערכות ההסבה שמעבירה איראן בטיסות האזרחיות לדמשק, היא פונה לתקיפות מהסוג שבוצע ביום שישי האחרון. "יש תפיסה בינלאומית, שנכונה בעיניי, שלא פוגעים בטיסות אזרחיות, כי אז כל העולם יהפוך להיות כאוטי", אומר ראש המל"ל לשעבר עמידרור. "לכן מדינת ישראל מנסה לומר, 'אדון אסד, אתה הריבון במדינה ויש לך אחריות. אם תאפשר לבנדיטים האלה מאיראן לנצל את סוריה, תשלם מחיר'. זה להגיד לאסד, 'אם שדה התעופה הבינלאומי שלך ישמש לחימוש חיזבאללה, לא יהיה לך שדה תעופה בינלאומי'".
אז הצעד הבא הוא להשבית לגמרי את השדה?
"לא צריך. אפשר פעם בשלושה חודשים לתקוע את השדה לכמה ימים. אחרי זה אף אחד כבר לא יטוס לשם יותר".
אגב, האם האיראנים מעבירים אמל"ח גם לשדה הבינלאומי בביירות?
"צריך לקחת בחשבון שכן. אבל נוח יותר לאיראנים לפעול מדמשק. בביירות יש למערכת הזו בעיה של לגיטימציה: מתנגדי חיזבאללה טוענים שחיזבאללה הורס את לבנון, ואם עכשיו יתפסו הברחות גם לשדה בביירות, עוד לבנונים עשויים לפנות נגד הארגון. לנסראללה ולאיראן המצב הזה יהיה מאוד לא נוח. בסוריה זה אחרת".
האם האיתות לאסד נופל על אוזניים קשובות? וגם אם כן, האם אסד מסוגל לעשות משהו כנגד ההשתלטות האיראנית על מדינתו? לדברי גורם ביטחוני, בהערכת אמ"ן לשנת 2022 דובר על כך שנוצרה הזדמנות ל"שנת השתנות" בסוריה. "אסד כבר די ביסס את השלטון שלו בסוריה, ולכן הנוכחות האיראנית פחות חשובה לו", אומר אותו גורם. "זה לא שהוא יעיף אותם פור גוד, בטח לא כשיש משבר כלכלי והוא צריך נפט איראני. אבל כן יש הזדמנות לגרום לו לרצות אותם עוד פחות בשטח שלו. נוצרה הזדמנות לגרום לאיראנים לקפל כמה בסיסים".
ואכן, בתקופה האחרונה נבלמה ההתעצמות האיראנית בשטח סוריה, שהתבססה על מיליציות שיעיות מקומיות. מפעל ההברחות ללבנון, לעומת זאת, ממשיך להתקיים. "ככל שהזמן חלף, ברור יותר ויותר לכל העוסקים בדבר שחזון ההתבססות של סולימאני בסוריה נגוז", אומר הימן.
"ההתבססות האיראנית בסוריה חווה קשיים הולכים וגוברים. יש לאסד יחסים אמביוולנטיים כלפי ההתבססות האיראנית. מחד הם עזרו לו בעבר, ומאידך הוא כל פעם חוטף על דבר שלחלוטין לא קשור בו. ולכן האיתות האגרסיבי הזה על השדה בדמשק פועל פעמיים – פעם אחת טכנית כדי לעצור לתקופה ארוכה יותר את הטיסות האיראניות, ופעם שנייה כדי להבהיר בצורה משמעותית לאסד ש'די זה די'.".
לא כולם מסכימים. ההיסטוריון ד"ר מיכאל מילשטיין, בכיר במרכז משה דיין באוניברסיטת תל־אביב, טוען שמזה 15 שנה גורמים במערכת הביטחון הישראלית מדברים על ניתוק הקשר בין אסד ל"ציר הרשע". "אבל האינטרס הבסיסי של אסד הוא שרידות. ואיראן, עם כל הצרות שהיא עושה לו, היא עדיין אירוע קיומי עבורו", אומר מילשטיין. "הם נותנים לו את היסוד הקיומי הכי בסיסי – פעילות של חיזבאללה בתוך סוריה, שמהווה גורם שנאבק עבור אסד במלחמת האזרחים ותורם לשימור היציבות. האיראנים גם מזרימים כסף, מקדמים פרויקטים אזרחיים. זה לא משהו שאתה יכול לוותר עליו ברגע".
לדברי תת־אלוף (במיל') ד"ר שמעון שפירא, עמית מחקר בכיר במרכז הירושלמי למדיניות ציבורית ולשעבר המזכיר הצבאי לראש הממשלה, "ההנחה שמהלך כזה (הפצצת השדה בדמשק) ישנה את המדיניות של אסד היא לא רצינית. למה אנחנו לא תוקפים תשתיות אזרחיות ואפילו צבאיות בלבנון? כי יש משוואה שנוצרה, על פיה אם נתקוף בלבנון מיד ישוגרו טילים לעבר הצפון. המשטר הסורי לא נמצא במצב שבו הוא מסוגל להגיב, ואנחנו מנצלים את זה כדי להשבית את פעילות השדה בדמשק".
ואם כל זה לא מסובך מספיק, יש עוד גורם שצריך להביא בחשבון. קוראים לו ולדימיר פוטין. הרוסים, כזכור, נמצאים גם הם בסוריה, וגם הם לא אהבו את התקיפה על השדה בדמשק. "מדובר בפעולות בלתי אחראיות שמסכנות את התנועה האווירית ואת חייהם של חפים מפשע", הודיע משרד החוץ הרוסי לאחר התקיפה האחרונה ושלשום כבר זומן השגריר הישראלי לשיחת נזיפה. במהלך החודשים האחרונים הרוסים שבו ועשו "אאוטינג" לישראל ופירטו על תקיפות שלה בשטח סוריה, דבר שהתגבר עם המלחמה באוקראינה.
בחודש שעבר אף שוגר לעבר מטוסי חיל האוויר, לראשונה, טיל נ"מ רוסי מדגם אס־300, במהלך תקיפה בסוריה. "אנחנו כל הזמן בניסוי וטעייה מול הרוסים", מודה גורם ביטחוני.
"ועכשיו המלחמה באוקראינה הפכה אותם ליותר רגישים. אבל בסוף אנחנו לוקחים סיכונים עם המב"מ, זה שווה לנו". ועמידרור מסכם: "אי־אפשר לדעת איפה תתפרץ הרגישות הסורית, הרוסית או האיראנית. אבל כל יום צריך להמשיך לפעול למען האינטרסים של ישראל".
