נהג לא נתפס בדרך כלל כתפקיד נחשק במיוחד בצה"ל, אבל באוגדת הקומנדו המצב שונה. למעשה, מדובר שם בג'וב משמעותי ביותר, מסוכן מאוד, שעד לאחרונה לא תפס כותרות. מבצע החילוץ להשבתם של החטופים פרננדו מרמן ולואיס הר עורר סקרנות רבה, ונהגי יחידת הניוד – שהיו אחראים על הובלת הכוח בצורה חשאית אל היעד ולאחר מכן בנסיגה אל המסוק - הסכימו לצאת מעט מהצללים.
ניוד 5515 של אוגדה 98, יחידת עילית של נהגים מובחרים, מסוגלת להוביל לוחמים לכל מקום, בכל תנאי שטח ומזג אוויר. הם עושים זאת כבר יותר מ-35 שנה, אבל כאמור רק במלחמה בעזה זכו לעניין ציבורי. עוד לפני זה הלוחמים-נהגים לקחו חלק במבצעים רבים של יחידות מיוחדות, ימ"מ, שב"כ, ימ"ס ודובדבן, בפעילות השוטפת באיו"ש, וקיבלו צל"ש רמטכ"ל ושלושה צל"שי אלוף על פעולות שביצעו.
"לא היינו בכותרות מתוך בחירה", אומר סגן-אלוף מ', מפקד היחידה, "אנחנו עושים בכל שנה מאות מבצעים, בין שזה בגזרות מדינת ישראל ובין שזה במקומות רחוקים יותר, ואף אחד לא שמע עליהם. אחרי הפרסום ראיתי מה זה עושה לאנשים ביחידה, בעיקר לאנשי המילואים, שחלקם כבר 25 או 30 שנה לוקחים חלק במבצעים הכי מפוארים. הם עושים בין 80 ל-120 ימי מילואים בשנה, ורק עכשיו קיבלו איזושהי הכרה. זה חשוב בעיקר עבור המשפחות שלהם שחוות מלחמה מהעורף כמעט חמישה חודשים לבד בבית. בני המשפחה לא רואים את היקרים להם, ופתאום מבינים איזה תפקיד משמעותי יש להם".
בלי פאנצ'רים
הייעוד העיקרי של היחידה הוא לנייד כוח לוחמים אל יעד שבו הוא נדרש לבצע פעולה מסוימת, ובחזרה ממנו. האירוע כולל תכנון, לרבות בחירת ציר תנועה, בחירת כלי הרכב המתאים למשימה, ניווט, וכמובן הנהיגה עצמה, שמתבצעת כמעט תמיד באזורים מאוימים בירי, טילי נ"ט ומטענים, ובתנאי שטח קשים. הפעילות נעשית גם בלילה, בסיוע אמצעי ראייה. האחריות על הנהג אדירה, שכן כל טעות קטנה, אפילו פאנצ'ר בגלגל, עלולה למנוע ביצוע של המשימה במקרה הקל, ועד התהפכות או תאונה עם נפגעים.
"המשימות שנדרשות מיחידת הניוד הן במקומות מרחוקים שבהם אף אחד לא יכול לעזור לך", אומר סא"ל מ', "הנהג הוא הדמות המקצועית הבלעדית שם, והוא צריך לדעת לתפעל את הרכב בצורה מושלמת, וגם לסדר ולתקן כל תקלה או חילוץ. הוא זה שצריך לתת את הפתרון בשטח, ולא להיות הבעיה".
בהתאם לכך, מסלול ההכשרה של נהגים, שמתבצע בפלגת ההדרכה הפנימית של היחידה, הוא מהמקצועיים ביותר בצבא. מדובר במסלול מורכב ממרבית מקצועות הלחימה האחרים. אורכו יותר מחצי שנה, לא כולל את מסלול לוחם באחת מיחידות הקומנדו (מגלן, אגוז ודובדבן), שממנו מגיעים כל נהגי הניוד.
הלוחמים מוכשרים בהתמודדות עם נהיגה בכל שטח אפשרי, ביום וגם בלילה, בתנועה בשיירה, במרווחים של מטרים בודדים בין רכב לרכב. תורת לחימה זו מחייבת היכרות אינטימית בין הנהגים ואמון מוחלט. היחידה המבצעית של 5515 שותפה בכל שנה ביותר מ-200 מבצעים. בכל זמן, 24/7, היא מחזיקה צוותים בכוננות. ב-7 באוקטובר הצוות של רב-סרן ל', מפקד הפלגה המבצעית, התייצב כבר ב-7:30 בשדרות והיה מהראשונים להגיע לגזרה עם רכבים ממוגני ירי.
הקפיצה הזריזה אפשרה להם להתחיל בשלב מוקדם בפעולות בלימה, ביחד עם לוחמי ימ"מ ושב"כ, ולאחר מכן גם לחלץ אזרחים רבים מהיישובים בעוטף עזה. באותה שבת נהרג חברו הטוב של רס"ן ל', רס"ן אור יוסף רן (אורוש), בהיתקלות עם מחבלים בכפר עזה. אורוש, בוגר יחידת הניוד, נבחר להקים את יחידת הניוד בדובדבן והיה אמור להחליף את ל' בקיץ כמפקד הפלגה המבצעית.
"אורוש מסמל יותר מכל את יחידת הניוד", מספר רס"ן ל', "מאיש האדמה שהוא, החבר שהוא ועד המקצוען שהוא. איך הוא מתפעל את הרכב, איך הוא יודע לתקן כל דבר, הרצון שלו תמיד לעזור לכולם, היצירתיות שלו, הוא תמיד חשב מחוץ לקופסה. האובדן שלו מאוד קשה לי באופן אישי, אני עדיין לא מעכל, משום שאני עסוק מאז אותה שבת בעשייה. יש פה עדיין לחימה, יש עדיין אנשים שלא חזרו הביתה. אני בעיקר מנסה לחשוב מה אורוש היה עושה בכל מיני דילמות מבצעיות. כנראה שהוא עוזר לי מלמעלה לחשוב נכון".
יותר מארבעה חודשים לאחר אותה שבת, רס"ן ל' יהיה זה שיוביל את המבצע המפורסם ברפיח לשחרור החטופים, שבו גם כאמור נחשפה היחידה לראשונה. "זה היה מבצע מסוג אחר לגמרי ממה שאנחנו מורגלים", הוא אומר, "אי-אפשר היה להיכשל בו. צריך לרדת לפרטים הכי קטנים, לחשוב על כל מה שעלול להשתבש ועל פתרונות מחוץ לקופסה. בנוסף, יש תיאום בין כלל הכוחות".
לדבריו, "צריך גם לזכור שאנחנו נמצאים בקצה, אבל יש לנו מעטפת של אנשי מקצוע מהשורה הראשונה שעובדים סביב לשעון כדי לאפשר את הפעולות. למשל אנשי החימוש שמטפלים ברכבים אחרי כל פעילות ומתקנים כל תקלה קטנה, או מחלקת הדיגום שדואגים לפתח ולייצר יש מאין אביזרים ייעודיים שמאפשרים פעילות נוחה וטובה יותר. זה הכוח של יחידת הניוד: לא האמצעים, לא הרכבים ולא הנשק – זה האנשים".
איך מרגישים בסיום כזה מבצע?
"תחושת הסיפוק היא אחרת מכל מבצע אחר שבו לקחתי חלק. אתה רואה אותם עולים לרכבים ומבין שהצלחנו, רק שניים אמנם, יש עוד הרבה שנמצאים שם, ועדיין בפיק הזה, לדעת שהיית חלק מכזה מבצע, זו תחושה שלא הייתה קיימת במבצעים אחרים שבהם השתתפתי. אבל רגע אחרי זה כבר ניגשתי לאישור תוכניות למבצע הבא. המלחמה לא נפסקת".
נגד השעון
לקראת תחילת התמרון הקרקעי, עברה היחידה לתצורה אופרטיבית והביאה חידושים משמעותיים לזירת הלחימה. הראשון הוא שיתוף הפעולה עם 669 שנוסד כחלק מלקחי מבצע צוק איתן, המשלב את יכולת הטיפול הרפואי בפצועים והחבירה למסוק עם יכולות נהגי הניוד בהגעה מהירה אל הזירה. במהלך המלחמה פינו צוותי החילוץ כמעט 700 פצועים. הם היו מהגורמים המשמעותיים בקיצור דרמטי לשעה ושש דקות בממוצע של זמן ההגעה לבית החולים, דבר שהציל חיים של לוחמים רבים.
החידוש השני הוא אפשרות להובלה מהירה של כוחות גדולים אל עומק שטח הלחימה, באמצעות כלי רכב עם התאמה מיוחדת שיוצרה במחלקת הפיתוח של היחידה. כך אפשר להביא לשינוי מיידי של מאזן הכוחות. ואולי העדות הגדולה ביותר לאופי הייחודי של יחידת הניוד היא ששניות בודדות לאחר שסיימנו את הראיון עם אנשיה, הם עלו על ציוד, הניעו את המנועים וחזרו לצללים ולעוד מבצע לילי.
