אחרי שסגן ראש מח"ש לשעבר, משה סעדה, תקף את התנהלות המדינה פעם נוספת אחרי שהחליט סופית לעזוב את משרד המשפטים כדי לאפשר את התמודדותו בכנסת, בפרקליטות המדינה דחו את טענותיו והפיצו אתמול (שישי) אחר הצהריים מסמך תחת הכותרת "טענות משה סעדה אל מול העובדות", כשבראש המכתב הודגש כי סעדה הוצג בריאיון עם עמית סגל כמי שפרש ממשרד המשפטים - אך למעשה הוא פוטר.
"מאז שלא נבחר ב-2018 לתפקיד מנהל מח"ש, הוא החל לטעון טענות שונות נגד המערכת והעומדים בראשה", כתבו בפרקליטות המדינה והציגו את גרסתם להאשמותיו בעניין רוני ריטמן, אום אל-חיראן, אהוביה סנדק והגשת כתבי אישום נגד שוטרים.
בעניינו של מפקד להב לשעבר, רוני ריטמן, בפרקליטות ציינו כי לפי סעדה, במח"ש סברו שיש להגיש כתב אישום נגד ניצב בדימוס רוני ריטמן בגין עבירות מין וכי פרקליט המדינה הסכים לכך, אבל לאחר הגעת מפכ"ל חדש רוני אלשיך הכול משתנה. "העובדות", טענו בפרקליטות המדינה, הן ש"מח"ש אכן סברה שיש להעמיד לדין את ריטמן והעבירה את המלצתה לפרקליט המדינה דאז שי ניצן. ואולם, לאחר העמקת הבדיקה ובחינת כל החומר, פרקליט המדינה סבר כי נסיבות המקרה אינן מתאימות לניהול הליך פלילי, זאת בין היתר בשל בעיות וקשיים במסכת הראייתית והתיישנות רכיבים בה. ככלל, מפכ"ל משטרת ישראל אינו מעורב בדיונים פנימיים שמתקיימים בפרקליטות אודות תיקי חקירה ולא מביע עמדה, ודאי שלא בתיקים שעניינם תלונות שהוגשו נגד קציני משטרה. כך בכלל התיקים, וכך גם בתיק בעניינו של ריטמן.
"סעדה תיאר שמשום שהגיע מפכ"ל חדש 'הכול השתנה', אולם כאמור אלשיך לא היה מעורב בפרשה ולא שותף בדיונים. וטענה זו, נטענת בעלמא ואין לה שום אחיזה במציאות", כתבו. "החלטת הסגירה בתיק התקבלה על ידי היועץ המשפטי לממשלה דאז יהודה וינשטיין, שאימץ את המלצת פרקליט המדינה, וקבע כי נוכח קשיים ראייתים שנתגלו עולה קושי להעמיד את ריטמן לדין פלילי. עוד מובהר באותה החלטה, כי ייתכן שהיה מקום לשקול הליך משמעתי, אולם הואיל והאירועים נשוא התלונה התיישנו, הרי שלא ניתן היה לנתב את הפרשה לאפיק משמעתי. יש להבהיר, כי לאחר קבלת ההחלטה, ורק אז, היועץ המשפטי לממשלה העביר את חומרי החקירה לעיונו של המפכ"ל, זאת על מנת שישקול, במסגרת סמכותו כמפקדו של ריטמן, האם יש לשקול צעדים פיקודיים נגדו ואם לאו.
"לאחר שעבר על חומר החקירה, אלשיך סבר כי אין מקום להזיז את ריטמן מתפקידו. עמדה זו לא התקבלה בבג"ץ שהוגש בנושא, ובעקבות הערות בית המשפט, ריטמן פרש מהמשטרה. לסיכום עניין זה, נבהיר כי העובדה שהיועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה לא קיבלו את עמדת מח"ש בפרשה זו, דבר שיכול לקרות בשגרת העבודה, וסברו שיש קושי בתיק לא הייתה קשורה בשום צורה למפכ"ל משטרת ישראל, אלא נסמכה על אך ורק על חומר הראיות".
בפרקליטות ציינו כי למרות שסעדה טוען שההחלטות המקלות כלפי ריטמן נבעו בשל העובדה שלהב 433 טיפלו בחקירות נתניהו, "עלה קושי של ממש בתשתית הראייתית בפרשה זו, שהיה נעוץ בין היתר בחלוף הזמן ובמספר גורמים נוספים. אין כל קשר בין ההחלטה שהתקבלה בתיק החקירה שנפתח נגד ריטמן, לבין העובדה שהוא שימש כראש להב בעת שתיק מעונות ראש הממשלה נחקר. כל ניסיון מצדו לקשור בין הדברים מופרך וחוטא לאמת וודאי שלא נאמר על ידו דבר וחצי דבר בזמן אמת. למעשה, גם סעדה עצמו רק רומז לכך בראיון באופן מעורפל וללא ביסוס, כהקשה והשערה בלבד".
על מותו של יעקוב אבו אל-קיעאן, תושב אום אל-חיראן שכונה "מחבל" ללא כל ביסוס, אמרו בפרקליטות שבניגוד לסעדה, שטוען כי גם במקרה הזה מנדלבליט וניצן החליטו להגן על אלשיך בגלל חקירות נתניהו, "במח"ש סברו, על בסיס בדיקה מקדמית שערכו, כי לכל הפחות היה מקום לחקור באזהרה את השוטרים המעורבים באירוע. פרקליט המדינה דאז שי ניצן סבר שאין מקום לפתוח בחקירה פלילית נגד השוטרים, והסביר בהחלטתו כי 'לא ניתן לקבוע ברף הפלילי האם המנוח פגע בשוטרים באמצעות רכבו במכוון במסגרת פיגוע, או שהפגיעה אירעה כאשר למנוח לא הייתה שליטה על הרכב'. שי ניצן לא קבע שאבו אל-קיעאן מפגע, אלא כי לא ניתן להכריע בסוגיה ברמה גבוהה של ודאות.
"בהמשך לכך דחה בג"ץ עתירה נגד החלטת פרקליט המדינה דאז שלא לפתוח בחקירה פלילית נגד השוטרים המעורבים. בפסק הדין נאמר, בין היתר, כי התשתית הראייתית שנאספה היא אכן רחבה מאוד. דומה כי פרקליט המדינה לא הותיר אבן על אבן, וערך בדיקה מקדמית נרחבת בשאלת האחריות הפלילית של מי מהשוטרים. למעשה, למעט חקירה באזהרה של המעורבים, ניתן לומר בזהירות שהחומר הגולמי בתיק מקיף את כל ממדי החקירה הרלוונטיים".
בפרקליטות הדגישו כי בימים אלה מתנהלת בבית המשפט תביעת הנזיקין של משפחת אבו אל-קיעאן נגד המדינה, שהבהירה בכתב ההגנה כי מחומר הראיות עולה שהתנהלותו של יעקוב, מתחילתה ועד סופה, הובילה לכך שהשוטרים באירוע חשבו שמדובר בפיגוע דריסה, וכי לעמדת המדינה, מסקנת השוטרים בבחינת נסיבות האירוע הייתה סבירה. "נבהיר כי כל האמור לעיל, שהיה ידוע למר סעדה, לא הפריע לו לשוב ולצטט מהמייל של שי ניצן, ולקשור אותו לנתניהו ואף לטעון שניצן מעולם לא 'זיכה' את אבו אל קיעאן, זאת הגם שניצן לא קבע כי אבו אל-קיעאן הוא מפגע", תקפו בפרקליטות.
על תרגיל החקירה לעד המדינה ניר חפץ, שסעדה תיאר כ"חוצה את הרף הפלילי", אמרו בפרקליטות כי "סעדה לא היה מעורב בשום אופן ובשום שלב בתיקי ראש הממשלה לשעבר ובתיק 4000 בפרט, וכל דבר שהוא מספר איננו מידיעתו. ההיפך הוא הנכון. שלב ההוכחות בתיקי האלפים נמצא בעיצומו, בית המשפט ידון ויכריע גם בטענות בעניין 'תרגיל החקירה', וגם משכך איננו יכולים להידרש לפרטים. יחד עם זאת, עיון בפרוטוקולי עדותו של חפץ בבית המשפט, מלמד כי חפץ חזר פעם אחר פעם בעדותו כי תרגיל החקירה לא השפיע על החלטתו לחתום על הסכם עד מדינה, כי הוא חתום עליו כשדעתו צלולה ולא כתוצאה מלחצים, וכי עדותו היא עדות אמת.
7 צפייה בגלריה
סעדה טען שדווח על תרגיל החקירה למנהלת מח"ש. הפרקליטות: היא מונתה חודשיים אחרי זה
(צילום: מוטי קמחי)
"מה שסעדה טוען, זה שהוא שומע שמישהו (לטענתו, חוקר בתיקי נתניהו) צלצל לבכיר מח"ש אחר כמעט בשידור חי מחדרי החקירות, ואומר לו שהוא היה שותף לתרגיל", אמרו בפרקליטות והזכירו שלטענת סעדה, מנהלת מח"ש דרשה שיגיע להתלונן באופן רשמי. "אותו בכיר במח"ש הוא דובי שרצר, לשעבר ראש זרוע חקירות", חושפים ברפקליטות. "כך ניתן ללמוד מתלונה שהגיש שרצר באותו עניין לנציב הביקורת על הפרקליטות. גם סיפור זה הוא מחזור של פרסום קודם. הטענה כי חוקר משטרה פנה בזמן אמת לא יכולה להיות נכונה. ניר חפץ נחקר בתחילת חודש מרץ 2018 ומנהלת מח"ש נכנסה לתפקידה בתחילת מאי 2018 , קרי חודשיים אחר כך. לכן, לא יכול להיות שהפנייה למנהלת מח"ש היתה במקביל לחקירות ניר חפץ.
"בניגוד לטענת סעדה, בכיר מח"ש הכחיש כי מדובר בעניין שהועלה בזמן אמת מיד לאחר חקירת ניר חפץ. בניגוד לטענת סעדה, הבכיר הכחיש כי אמר לסעדה שמדובר בתלונה הקשורה בניר חפץ. הבכיר וסעדה הודו שלא ערכו שום תיעוד כנדרש עפ"י הנהלים", נכתב.
על התיק של אפי נוה, לשעבר יו"ר לשכת עורכי הדין שנחשד בפרשת "מין תמורת מינוי", אמרו בפרקליטות כי למרות שסעדה טען שפרקליט המדינה לשעבר ניצן לא אפשר "לתפוס" טלפון של מתלוננת על עבירות מין בפרשת הסמפכ"ל לשעבר ניסים מור ללא הסכמתה, הוא אפשר לבדוק את הטלפון הפרוץ של נוה. "העובדות", המשיכו בפרקליטות לעקוץ את סעדה, "גם בעניין זה, סעדה מלהג ומפרשן עניין שבו לא עסק מעולם במסגרת תפקידו והוא אינו מכיר את העובדות בו.
"יתרה מכך, בפרשת אפי נוה, הטלפונים היו של חשוד בעבירות טוהר מידת בקשר למינוי שופטים. נוכח רגישות העיון בטלפונים שנתפסו, המשטרה לא עיינה בטלפונים, אלא פנתה לבית המשפט בבקשה שיתיר חיפוש מצומצם וממוקד בטלפונים, במגמה לאתר מידע הנוגע אך ורק לחשדות הממוקדים שעלו. בית המשפט נענה לבקשה, תחם את הנושאים שבהם יותר העיון, והחיפוש המצומצם בוצע. לעומת זאת, בפרשת הסמפכ"ל לשעבר, הטלפון היה שייך לנפגעת עבירת מין שלגביה פעלה הפרקליטות בהתאם להנחיה הנוגעת לחקירות עבירות מין, שלפיה כאשר הנפגע/ת אינם חפצים לשתף פעולה עם החקירה, אין להפעיל עליה לחץ במטרה לגרום לה לשתף פעולה בניגוד לרצונה – וכך נעשה במקרה זה", אמרו.
סעדה, כאמור, האשים את מח"ש גם בהתנהלות לקויה ובשיבוש חקירת מותו של אהוביה סנדק. בפרקליטות אמרו כל כך כי "סעדה לא היה מעורב בתיק מותו של אהוביה סנדק ז"ל, ובניגוד למשתמע מהכתבה, סעדה לא היה חשוף באותה עת לחומרי החקירה במלואם. טענות סעדה בנושא נבדקו גם ע"י נציב הביקורת על הפרקליטות, שקבע כי "ההחלטה שלא לחקור לאלתר את השוטרים המעורבים באירוע התקבלה משיקולים ענייניים ומקצועיים, בהתאם לנסיבות האירוע, ולמסד העובדתי והראייתי שעמד באותה בעת בפני מח"ש, ממנה התרשמו בתחילה הגורמים המוסמכים לכך, כי מדובר לכל היותר בתאונת דרכים, וכי אין בסיס לפתיחה בחקירה המצויה בסמכות מח"ש".
במכתב הודגש כי "במסגרת החקירה המקיפה שקדמה להחלטה נאספו ראיות רבות, ופרקליט המדינה והיועץ המשפטי לממשלה דאז אביחי מנדלבליט, אף סיירו בזירת האירוע כדי להתרשם מתוואי השטח באזור התאונה. מנדלבליט קבע שהחלטת השוטרים לצאת למרדף לאור הנסיבות, עולה בקנה אחד עם המסגרת שנקבעה בנוהל המרדפים המשטרתי. זאת, מכיוון שנוסעי הרכב הנמלט נחשדו בין היתר בביצוע עבירות חמורות, לאחר שלכאורה יידו אבנים שפגעו ברכב פלסטיני וסיכנו את חיי נוסעיו. לפיכך, קיום המרדף במקרה זה היה מוצדק בנסיבות העניין. בהחלטת היועמ"ש נקבע שבחומר הראיות אין ביסוס לטענה כי השוטרים ביקשו לפגוע במכוון ברכב הנמלט".
על טענותיו של סגן ראש מח"ש לשעבר בעניין הירידה בכתבי האישום שהוגשו נגד שוטרים אמרו בפרקליטות כי "סעדה הציג כאילו רמת האכיפה כלפי שוטרים שסרחו ירדה, אבל זה נתון שאינו מסתדר עם המספרים. להלן מספר כתבי האישום הפליליים שהוגשו בפועל בשנים האחרונות נגד שוטרים: 85 בשנת 2015, 77 בשנת 2016, 114 בשנת 2017, 69 בשנת 2018, 66 בשנת 2019, 64 בשנת 2020 ו-68 בשנת 2021.
"אמנם בשנת 2017 הוגשו יותר כתבי אישום נגד שוטרים, אבל מהנתונים לאורך השנים ממש לא ניכרת ירידה במחצית. לצד זאת, מספר כתבי האישום אינו חזות הכול. כתבי אישום מוגשים רק כשיש ראיות ומשיקולים מקצועיים בלבד, ולא כדי ליישר סטטיסטיקה או כדי לרצות גורם כזה או אחר. מעבר לזה, את אפקטיביות האכיפה צריך למדוד לא רק ברמת האכיפה הפלילית, אלא גם בצעדים המינהליים והמשמעתיים שמשטרת ישראל ננקטים נגד שוטרים, צעדים שמצויים רק בסמכותה. המציאות מעידה שגם טענת סעדה שמח"ש סתם הגישה כתבי אישום כדי ליישר את הסטטיסטיקה היא מופרכת. שבנו ובדקנו את כתבי האישום שהוגשו לבית המשפט.
"מתוך כלל כתבי האישום שהוגשו בתקופה אליה התייחס סעדה, עניינם של כל הנאשמים בינתיים הסתיים בהרשעה או אי-הרשעה. רק נאשם אחד זוכה שבעניינו מח"ש הגישה ערעור. כך לא נראית הגשת כתבי אישום לא מבוססים".
פורסם לראשונה: 17:45, 29.07.22
