צלם ynet רועי עידן ואשתו סמדר, הורים לשלושה ילדים. בתם הקטנה, אביגיל בת ה-3, נחטפה לעזה. הילדים מיכאל ועמליה, בני 9 ו-6, הסתתרו במשך 14 שעות בארונות הבית ושרדו את הטבח. שני הילדים חולצו על-ידי לוחמי יהל"ם. בהקלטה של החילוץ ניתן לשמוע את הרגע שבו פתחו הילדים את הדלת ללוחמים, ואת הדוד עמית שיצר קשר עם המחלצים.
תיעוד מהקלטת החילוץ של מיכאל (9) ועמליה (6) הילדים של רועי וסמדר עידן ז"ל
הכותרת
בין ישראל, איראן והפלסטינים: הדילמה של מדינות ערב
30:45
יהל"ם - יחידה הנדסית למשימות מיוחדת - היא יחידת קומנדו בלעדית והיחידה מסוגה בצה"ל. שניים מלוחמי יהל"ם סיפרו על החילוץ של שני מיכאל ועמליה, כמו גם על החילוץ של רבים אחרים ב-7 באוקטובר, בראיון נרחב ל"7 ימים". רס"ן ד' ורנ"ג במילואים צ' עברו מזירה לזירה באותה שבת שחורה: מפיגוע ירי בכביש, לצומת שדרות, לכיוון מפלסים ועל כביש ההרג 232. ד' ו-צ' חצו את שדות הטבח במסיבת הטבע ברעים, והמשיכו לחסל מחבלים בבסיס רעים עצמו.
שני אנשי היחידה הצילו אינספור אזרחים ב-7 באוקטובר. אחרי פעילותם ברעים הם חזרו למשימה מיוחדת בתחנת המשטרה בשדרות, ומשם המשיכו לקיבוץ כפר עזה. אזרחים מודאגים וברי מזל הצליחו להשיג את המספר של השניים. שני אחים מהקיבוץ הכווינו אותם למשפחות, כשהם מנסים להימנע מהיתקלות עם מחבלים. שוב ושוב הם נכנסו לחלץ משפחות מפוחדות שלכודות בממ"ד.
כתבי ynet מתן צורי ואילנה קוריאל מספידים את רועי עידן
(צילום: תומר שונם הלוי, גדי קבלו)
צ' משחזר את שיחת הטלפון עם חבר שסיפר לו על מיכאל ועמליה. "הוא אומר, 'תקשיב יש לי פה חבר שאח שלו גר בכפר עזה, הוא ואשתו מתים ושני הילדים שלהם עם הגופות של אימא ואבא כל היום'", מספר צ' על הזוועה שעברו הילדים. אחרי שהכווינו אותו לבית של המשפחה, הוא דפק בדלת.
"אני מתקשר לעמית (עמית עידן, הדוד של הילדים), ואומר לו בשקט שהילדים לא עונים. הוא אומר: 'תגיד להם שדוד עמית שלח אותך'. אני אומר להם, ואני לא אשכח את הרגע הזה: הם פותחים את הדלת ומחבקים אותי. אני רוצה לחבק אותם אבל מפחד שיש מחבלים בבית. אני כל הזמן מחפש את הדבר הזה שלא יפתיע אותנו. אני לוקח אותם מהר ומעלה אותם לג'יפ".
ראיון עם משפחתו של רועי עידן
(צילום: גיל יוחנן וירון שרון, כתב: אסף קמר, עריכה: אסף קוזין, גיא פוקס)
"אז אנחנו מתחילים לסרוק את הבית, מחפשים ומחפשים. אני מגיע לממ"ד ורואה את האימא. זה פשוט לא נתפס. הילדים היו איתה כל היום. אני מתקשר לעמית ואומר לו: 'מיכאל ועמליה בג'יפ, מצאתי את האימא'. והוא אומר לי שיש גם את האבא ואת אביגיל הקטנה. חייבים לפעול כמה שיותר מהר, הילדים בג'יפ ויש סכנה. לא ידעתי שאמורה להיות עוד ילדה. הוא אומר: 'אתם חייבים למצוא אותה'. אנחנו מחליטים לתת עוד כמה דקות ולחפש".
"אני הופך את הבית, פותח ארונות, מתחת למיטות, נכנס לממ"ד ומסתכל מתחת למיטות, יוצא החוצה לגינה ומתחיל לחפש בכל מקום, עובר לגינות של השכנים. אני אומר לעמית 'אני לא מוצא. אני חייב להוציא את הילדים'. הם היו עם פיג'מות והיה לילה וקריר, אז לקחנו שמיכות וכיסינו אותם".
"הבאנו סוכריות כדי לפתות את הילדים", משחזר ד' את החילוץ. "כשעמליה פתחה את הדלת היה שקט לחלוטין. היא אמרה משהו כמו 'טוב שבאתם'. בוגרת כזו. היא לא פחדה מאיתנו". הוא נזכר שכששאל את עמליה על אחותה הקטנה, היא השיבה: "בטח ירו בה בחוץ כמו שהרגו את אבא". ד' מספר: "עכשיו קפא לי הדם". צ' מוסיף: "עמליה די דרסה אותי עם התשובה שלה. ציפיתי שתאמר שהיא אצל השכנים, או נסעה לסבתא. ואז היא הסבירה לי בצורה מפורטת איך הרגו את אבא שלה".
