בספטמבר 2019 היה עוד יום שקט במתקני הזיקוק הענקיים אבקייק וח'ורייס שבמזרח סעודיה, שניים מאתרי זיקוק הנפט ומתקני הגז הגדולים בעולם. בסביבות ארבע לפנות בוקר החלה המתקפה: שורת פיצוצים ליליים השביתה 50 אחוז מכושר הפקת הנפט הסעודי וחמישה אחוזים מהכושר העולמי, בלי שכוחות ההגנה האווירית הסעודיים המופתעים מצליחים לאתר וליירט את האיום.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
המורדים החות'ים בתימן, בעלי בריתם של האיראנים, מיהרו לקחת אחריות, אבל מהר מאוד חשפו גורמי מודיעין מערביים כי מדובר היה במתקפת מל"טים ששוגרו ישירות מאדמת איראן, ובוצעה בעיקר בידי כלי שרק כמה סוכנויות מודיעין הכירו אז, ועתיד היה להפוך בסתיו 2022 לאחר מסמלי הפלישה הרוסית לאוקראינה: המל"ט האיראני המתאבד שאהד 136.
"העולם התעורר בשבועות האחרונים ליכולת האיראנית בתחום הזה, וליכולת האיראנית לייצא את האיום הזה, אבל את הניצנים ראינו כבר לפני שלוש שנים", מסבירה ד"ר לירן ענתבי, חוקרת בכירה במכון למחקרי ביטחון לאומי INSS, ומנהלת את תוכנית "טכנולוגיות מתקדמות וביטחון לאומי" במכון. "מה שקרה באבקייק, וקורה כעת בקייב, יכול לקרות מחר בבוקר כאן. אבל מה שבאמת מעצבן, הוא שמבחינת ישראל מדובר בבומרנג: טכנולוגיה שפותחה במקור בידי ישראל, הפכה לאיום גם עליה, ובכלל לא בטוח שיש לה היום תשובה מספיק טובה נגדה. יכולנו לראות את זה מגיע".
איך קרה שפגישה שהתקיימה לפני 40 שנה בין בכיר בתעשייה האווירית לעמית גרמני הולידה תחום חדש של לוחמה אווירית, שדווקא איראן ידעה לזהות ולשכלל? עד כמה משמעותית היכולת שמכרו האיראנים כעת לרוסים, ומה יהיה הרווח העיקרי של האיראנים ממנה, ודווקא לא בשדה הקרב? ובעיקר, כמה מה שקורה כעת באוקראינה מהווה איום על ישראל?
הרבה שאלות, ובינתיים יש רק תשובה אחת בלבד ברורה, שתושבי קייב כבר למדו על בשרם: מל"טי הקמיקאזה משנים את שדה הקרב של המאה ה-21, והופכים לאיום משמעותי, שצריך להתכונן ברצינות אליו. ומהר.
בסוף שנת 1982 המריא המהנדס הבכיר משה אור-טס לגרמניה. אור-טס היה אז סמנכ"ל המחקר והפיתוח של התעשייה האווירית, וחיפש טכנולוגיות ואפשרויות לשיתופי פעולה חדשים. אחת מהפגישות הללו הייתה עם קארל שפר, אז מנכ"ל יצרנית המטוסים הגרמנית דורנייר, חברה ותיקה שבאחד מגלגוליה ההיסטוריים ייצרה כלי טיס עבור הלופטוואפה הנאצי, אבל מאז הספיקה גם למכור מטוסים לכל העולם, כולל לחיל האוויר הישראלי. אור-טס, היום בן 88, סירב להתראיין לכתבה זו, אבל בספרו "האתגר שמעבר לאופק" (הוצאת קונטנטו נאו) הוא מספר כיצד סיפר לו המנכ"ל הגרמני על פרויקט למטוס לא מאויש בתצורת כנפי דלתא ייחודית, שיכול לשאת חימוש. המנכ"ל סיפר גם כי לצערו, משרד ההגנה המערב-גרמני בבון הפסיק להזרים לו כספים לפרויקט. "ראיתי את הכלי ועיניי אורו", כותב אור-טס. "הבנתי מיד שהוא יכול לשמש לדיכוי הגנה אווירית: הוא 'ישוטט' מעל זירת האיומים, יצויד בראש קרבי ויכולת חישה, וברגע שהאויב יפעיל את המכ"ם שלו מול מטוסינו יתביית על האנטנה שלו".
זאת הייתה מהפכה טכנולוגית, לא פחות. ישראל הייתה אז בסוג של טראומה: תשע שנים קודם, במלחמת יום הכיפורים, הוכיחו טילי הקרקע-אוויר הרוסיים יעילות שגבתה מחיר כבד מחיל האוויר. בתחילת שנות ה-80, הטכנולוגיה המתקדמת ביותר להשמדת סוללות טילים כאלו, שפותחה בידי האמריקאים במלחמת וייטנאם ושוכללה אחרי מלחמת יום הכיפורים בידי חיל האוויר והתעשיות הביטחוניות בישראל, הייתה שיגור טיל ייעודי שיזהה את המכ"ם של סוללת הטילים, יפגע בו ו"יעוור" אותה. אבל מהר מאוד מפעילי סוללות הטילים למדו להפעיל את המכ"ם שלהם לסירוגין כדי להטעות את הטילים. כתוצאה מכך, מטוסי הקרב ששיגרו את הטילים הללו נאלצו להישאר זמן רב מדי באוויר, כשהם חשופים בעצמם ליירוט. אור-טס הציע להעביר את המשימה הקריטית הזו לכלי לא מאויש, שיחסוך סיכון לצוותי אוויר, יארוב בשמיים למכ"מים ומיד עם הדלקתם "יתאבד" עליהם. הרעיון למל"ט קמיקאזה נולד.
חלק מסוד ההצלחה של מל"ט הקמיקאזה האיראני הוא העלות שלו: טיל שיוט אמריקאי מסוג טומהוק, עולה כשני מיליון דולר. המקביל הרוסי שלו, קאליבר, עולה כמיליון דולר. ההערכות הכי מחמירות הן ששאהד 136 עולה 100 אלף דולר בלבד, וכנראה פחות
בחיל האוויר ובמשרד הביטחון הביעו עניין, ולפי מקורות זרים, עד אמצע שנות ה-90 כבר הוקמה בחיל האוויר טייסת של מל"טי "שיאון", או "הארפי", השם שקיבל הכלי בגרסת היצוא שלו. בעולם התחילו לדבר על תחום חדש של נשק אסטרטגי, "חימוש משוטט" שמו: נשק שמרחף באזור לחימה, מחפש מטרות, וכשהוא מזהה אותן, מתאבד עליהן. מהר מאוד התעוררו גם דיונים אתיים לגבי המוסריות בשימוש ברובוטי הקמיקאזה הללו, אבל נראה שאת הצבאות בעולם הוויכוחים הפילוסופיים פחות עניינו: במהלך השנים נמכר ההארפי הישראלי גם להודו, לדרום־קוריאה, לאזרבייג'ן, וגם לסין, באירוע שהידרדר לאסון ביחסי ישראל-ארה"ב. שלושה עשורים לפני שפלישה סינית פוטנציאלית לטאיוואן הפכה למתיחות הביטחונית שמדאיגה ביותר את העולם אחרי הפלישה לאוקראינה, זעמו האמריקאים שישראל מכרה לסינים יכולת לחסל את ההגנה האווירית של האי. הזעם יצא מכלל שליטה כאשר האמריקאים גילו שהכלים אף הוחזרו מסין לישראל לצורך שדרוג, כך שיוכלו להתמודד עם דגמי מכ"ם חדשים. הפרשה הסתיימה בהתפטרותו של מנכ"ל משרד הביטחון, אלוף (במיל') עמוס ירון, שלקח אחריות על החלטות הדרגים שמעליו, ובעננה שליוותה שנים אחר כך את היחסים הביטחוניים בין המדינות.
לא צריך להיות אנליסט חימוש במטה הסי-איי-איי כדי לראות את הדמיון הרב בין ההארפי הישראלי לשאהד 136 האיראני. אחרי מופע הבכורה במלחמה בתימן ובהמשך בסעודיה – וגם ניסיון שאליו עוד נגיע בהמשך לתקיפה בישראל באמצעותו – הופיע המל"ט המתאבד בשמי אוקראינה, ומאז הוא מוביל את מתקפות העונשין הרוסיות על מתקני אנרגיה ואתרים אזרחיים באוקראינה, בעקבות הפגיעה האוקראינית בגשר קרים. השאהד 136 כולל ראש קרב שיכול להכיל כ-40 ק"ג חנ"מ (חומר נפץ מרסק), ואם האוקראינים לא מצליחים ליירט אותם בדרך, מל"ט כזה יכול לחולל הרס כבד באזור בנוי. התוצאה קשה: עשרות אוקראינים נהרגו עד כה כתוצאה מהמתקפות האכזריות הללו.
הרוסים מכנים את השאהד 136 גֶרַאן-2 (השם הרוסי לגרניום, פרח פופולרי וסימבולי בתרבות הרוסית), ומכחישים רשמית שמדובר בכלי איראני. השיא היה בשבוע שעבר כאשר מומחה רוסי הגיע לראיון באולפן טלוויזיה מקומי, ותוך שהוא מתיישב באולפן ביקש מהמנחים, בלי לדעת שהוא כבר בשידור, "לא להקשות עליי בנושא המל"טים התוקפים, שכולם יודעים שהגיעו מאיראן".
האם כל הדבר הזה בכלל הועתק מכלי ישראלי שנולד בפגישה עם מנכ"ל גרמני לפני 40 שנה? "השאהד 136 הוא לא העתק של ההארפי", טוען מנגד מומחה ביטחוני ישראלי. "האיראנים אמנם היו יכולים לראות את המל"ט הישראלי בתערוכות נשק, אבל קורה שמומחים בשני מקומות שונים מגיעים לפתרונות טכנולוגיים דומים. והיהודים הם לא היחידים שיש להם שכל. אבל הדמיון מוגבל למבנה האווירודינמי: השאהד הוא כלי הרבה יותר פשוט טכנולוגית, הוא אפילו לא 'חימוש משוטט', כי הוא לא מסוגל לאתר בעצמו מטרות: המפעיל שלו מזין לו נקודת ציון, והוא משוגר אליה ממשאית, ומנווט למטרה באמצעות מערכת שמשלבת בין מערכת הניווט הלוויינית האמריקאית GPS למערכת הניווט הרוסית המקבילה, גלונאס, מה שמקל עליו להתמודד עם שיבושים. הוא סוג של טיל שיוט יעיל, ובעיקר – זול".
שווה להתעכב לרגע על הנקודה הזאת, של העלויות. טיל שיוט אמריקאי סילוני לטווח של יותר מ-1,000 ק"מ, כמו טומהוק, עולה כשני מיליון דולר. טיל השיוט הרוסי המקביל קליבר, עולה כמיליון דולר. השאהד, שמצויד במנוע סיני הדומה למנוע של קטנוע וטס למטרתו במהירות של פחות מ-150 קמ"ש, עולה הרבה פחות. בתקשורת העולמית העריכו את מחירו בכ-20 אלף דולר, מומחים בארץ מעריכים כי המחיר קרוב יותר ל-100 אלף דולר, אבל זה עדיין זול דרמטית לעומת טילי שיוט קלאסיים לטווח דומה.
מומחה ישראלי: "הלייזר הוא כרגע תחום עם יח"צ מטורף, אבל עדיין ללא יכולת מבצעית. האם הוא יוכל להתמודד עם מטח של מל"טים? לא בטוח. האם הוא עדיף על יירוט בטיל? יירוט לייזר זול בהרבה, אבל המערכת עצמה יקרה"
לצד השאהד 136 סיפקו האיראנים לרוסיה גם מל"טים תוקפים מסוג מוהג'ר 6, שמצוידים בשניים עד ארבעה טילים נגד טנקים, שמפעילי המל"טים משגרים ממנו ברגע שהם מזהים מטרה מתאימה. על המוהג'ר 6 המתוחכמים בהרבה יש פחות מידע, אבל נראה שגם הם פועלים ביעילות, ובעיקר מצליחים יותר מהמל"טים התוקפים של אוקראינה, הביירקטארים הטורקיים. אלה זכו בתחילת המלחמה למחמאות רבות, ככלים שסייעו לבלום את טורי השריון וסוללות ההגנה האווירית הרוסיות, ולחפות על חולשתו של חיל האוויר האוקראיני. אבל בשבועות האחרונים נראה שהרוסים למדו להתמודד עימם, באמצעות תקיפת מערך השליטה הקרקעי שלהם, והפלת המל"טים עצמם על ידי טילי הנ"מ שלהם בזירה. מומחים מערביים זיהו כבר שרידים של יותר מ-20 מל"טים כאלה מתוך כ-50 שרכשו האוקראינים, חלקם תוך כדי הקרבות, ובסיוע של מימון המונים.
אלו לא אינם המל"טים היחידים שמפעילים הרוסים בזירה האוקראינית. טל ענבר, מומחה לתעשיית המל"טים האיראנית: "ראינו גם שימוש ב'אח הצעיר' והמוגבל יותר של שאהד 136 – השאהד 131, המכונה ברוסיה גראן־1. זהו כלי בעל מנוע חלש יותר, טווח מוגבל וראש קרב קטן יותר מאשר ה־136".
המלחמה באוקראינה היא, כאמור, לא שדה הקרב הראשון באזור שבו מדגימים החימושים המשוטטים מתוצרת התעשיות הביטחוניות, כולל זו הישראלית, את יכולותיהם: אזרבייג'ן עשתה בהם שימוש מוצלח מאוד בסבבי הקרבות מול ארמניה ב-2016 וב-2019 בנגורנו קרבאך. אבל מה שמייחד את המעורבות האיראנית באוקראינה היא הכמות, והשימוש הרוסי בכלים האיראניים נגד מטרות אזרחיות, בצעד שנועד בעיקר לזרוע בהלה. לא סתם משווים כיום בין תמונות המל"טים האיראניים שפוגעים בבתי מגורים באוקראינה לצילומים המפורסמים של פגיעות האמא והאבא של הטילים הצבאיים, ה-V1 וה-V2 הנאציים בלונדון במלחמת העולם השנייה.
"הרוסים החלו למצות את מלאי החימוש המדויק שלהם, והמל"טים המשוטטים שלהם, הלאנסט 3 שמייצרת חברת קלצ’ניקוב - יצרנית רובה הסער הנודע, לא ממש השפיעו על שדה הקרב", אומר ענבר. "הרוסים רכשו מאיראן 2,400 שאהד 136, כמות שלא הייתה מוכרת עד היום בעסקאות של מערכות כאלה, וברור שנלקחה ישירות מהמלאי המבצעי האיראני. מעניין יהיה לראות כמה מהר יוכלו האיראנים להאיץ עוד יותר את קצב הייצור, למלא את המחסנים שלהם, ואת הצרכים של הרוסים. אבל בעיקר מדובר בתעודת עניות: הפנייה לאיראן המחישה את הפיגור הטכנולוגי הרוסי בתחום. רוסיה, המדינה השנייה בעולם שפיתחה פצצת גרעין, שניהלה עם האמריקאים מרוץ חימוש ומרוץ בחלל, נזקקת כיום לעזרתה של איראן, שבמשך שנים התחננה בעצמה לקבל ממוסקבה נשק מתקדם".
המערב הופתע מהשימוש במל"טים המתאבדים?
"הכלי ממש אינו בגדר הפתעה. היה ברור שכלי שנראה בתצוגה בטהרן ונכנס לשימוש מבצעי במזרח התיכון לא יישאר שם".
4 צפייה בגלריה
''היה ברור שכלי שנראה בתצוגה בטהרן ונכנס לשימוש מבצעי במזרח התיכון לא יישאר שם"
(צילום: AP)
מצד שני, האוקראינים מתגאים שהם מצליחים להפיל שיעור גבוה מתוך הכלים האיראניים.
"אין ספק שהאוקראינים מקבלים סיוע מודיעיני מערבי באיתור הכלים האלה מרגע שיגורם. הם גם קיבלו מערכות הגנה אווירית מגרמניה ומארה"ב, וראינו סרטון, שמהימנותו לא ברורה, של מיג 29 אוקראיני מפיל כלי כזה באמצעות טיל. אבל בשורה התחתונה, לא ברור עד כמה הדיווחים האוקראינים בנושא אמינים".
עסקת המל"טים הענקית גם הוכיחה את עליבותו של מערך הסנקציות הבינלאומי שהוטל על האיראנים. על הרקע הזה, נשיא המדינה הרצוג שהמריא לביקור בארה”ב, הציג בפני האמריקאים הוכחות כי המל”טים האיראניים משמשים לפגיעה באזרחים. הקשר שישראל מנסה לשרטט ברור: אם תחת הסנקציות פיתחו בטהרן נשק כזה, איך ימנע מהם הסכם גרעין עתידי להגיע גם לפצצה? "מה שווה כל מערך פיקוח החימוש הבינלאומי, אם האיראנים מצליחים לייצר לבד את המנועים לשאהד, לרכוש מקלטי לוויינים שווייצריים איכותיים, ולבנות כמויות כאלה של כלים?" תוהה מומחה ישראלי. "האיראנים כבר מכרו מל"טים חמושים למספר מדינות, כמו ונצואלה, אתיופיה ואריתריאה, אבל העסקה עם הרוסים היא בהיקף שמעולם לא היה להם".
יודעים באיזה סדר גודל מדובר?
"ההערכות הן כי מדובר בסכום שיכול להגיע לכשני מיליארד דולר, ונכנס כעת לחשבונות התעשייה האיראנית, ויוכל לשמש אותה לפיתוחים חדשים בתחום".
לכל הפיתוחים הצבאיים האיראניים יש, כמובן, כתובת אחת מרכזית: ישראל. בתחילת השנה הותר לפרסום כי במרץ 2021 הפילו מטוסי אף־35 של חיל האוויר שני מל"טים איראניים מסוג שאהד 197 מעל שטחה של מדינה זרה, בעת שהיו בדרכם לעזה. המל"טים נשאו מטען של אקדחים ותחמושת, וההערכה היא כי איראן ביצעה ניסוי לפתיחת מסלול אווירי ישיר לאספקת נשק ממנה לרצועה. ב-2018 הפילו מסוקי אפאצ'י ישראליים בעמק בית שאן מל"טים ששיגרה איראן. ביולי 2021 תקפו כמה מל"טים לא מסומנים מסוג שאהד 136 את ספינת הסחר האזרחית מרסר סטריט, שהופעלה על ידי חברה בבעלות איש העסקים הישראלי אייל עופר. בתקיפה נהרגו שני אנשי צוות.
גם חמאס וגם חיזבאללה כבר שיגרו מל"טים לישראל, ולפי ההערכות קיימת סבירות גבוהה שיש היום בלבנון מל"טי שאהד 136 מוכנים לשיגור לעבר ישראל, כדי לתגבר את מטחי הרקטות שמכין חיזבאללה. לשאהד 136 יש טווח פעולה מוערך של כ־2,200 ק"מ – הרבה יותר מהמרחק האווירי בין איראן לישראל – ויש להניח שהמומחים האיראנים, שעל פי הדיווחים מפקחים על השימוש בכלי הטיס המתאבדים באוקראינה, רואים מה קורה בקייב, אבל חושבים על מקום אחר לגמרי.
"המל"טים האיראניים מהווים איום, אבל קל בהרבה להגן על שטחה של מדינה קטנה מאשר על זה של מדינה ענקית כמו אוקראינה", אומר המומחה הישראלי. "לישראל יש כיום את מערך ההגנה האווירית המתקדם בעולם, מערכת כיפת ברזל תוכננה מראש ומסוגלת ליירט מזל"טים ומל"טים, אם כי אף אחד לא חשב אז על כאלה כמויות של כלים איראניים. משרד הביטחון כבר חשף שהציב בצפון בלון ענק ובו מכ"ם גילוי, שנועד להתמודד עם מל"טים איראניים שעלולים להגיע לישראל בגובה נמוך, ואפשר לאתר אותם רק ממכ"ם שצופה כלפי מטה. השאלה עכשיו היא האם יש לנו מספיק סוללות כיפת ברזל ומספיק מיירטים".
אז אחרי שנים של פיתוח טילי חץ וקלע דוד נגד טילים איראניים, יש לנו כעת מרוץ חימוש חדש נגד המל"טים שלהם?
"העולם השתנה, ואיום חדש הפך משמעותי. עדיף שלא היה, אבל אם כבר נגזר עלינו, אז מדובר במרוץ חימוש שבו יש לנו יתרון. זה מרוץ של טכנולוגיה ושל כסף, ויש לנו את שניהם. ואני מעדיף להתמודד עם האיראנים בקרב כזה, במקום שהבן שלי והבן שלך יצטרכו להסתובב בקסבה בשכם ובמחנות פליטים בעזה ולהילחם בחמאס ובחיזבאללה שנתמכים בידי איראן".
מערכת הלייזר שמפתחת מערכת הביטחון ליירוט רקטות יכולה לסייע כאן?
"הלייזר הוא כרגע תחום עם יח"צ מטורף, אבל עדיין ללא יכולת מבצעית. האם הוא יוכל להתמודד עם מטח של מל"טים? לא בטוח. האם הוא עדיף על יירוט בטיל? יירוט לייזר זול בהרבה, אבל המערכת עצמה יקרה. האם היירוט הוא האתגר הגדול כאן? לא, האתגר העיקרי הוא באיתור מטרה קטנה יחסית, שמגיעה מרחוק ובהפתעה, בטיסה נמוכה".
ובזמן שהאיום החדש הופך מוחשי מיום ליום, והאיראנים צוברים ניסיון מבצעי חשוב באוקראינה, ישראל שוב בלי תקציב ביטחון מאושר, והולכת בשבוע הבא לבחירות בפעם החמישית בשלוש שנים. "אם עד עכשיו למקבלי ההחלטות קשה היה לדמיין את האיום, אז הנה קיבלנו תמונות בלייב", אומרת ד"ר ענתבי. "האיום הוא לא רק על העורף, אלא גם על הכוחות המתמרנים, וזה עניין שמאוד מטריד את האמריקאים כיום. יש לתעשיות הביטחוניות ולמשרד הביטחון פתרונות לאיתור וליירוט של המל"טים האיראניים, אבל חלקם מעוכבים בהיעדר תקציב. מצד שני, יש פתרונות שאנחנו מייצאים לחו"ל ולא מצטיידים בהם בכלל, או לפחות לא בכמויות הדרושות. הלייזר לא נמצא בשלב מתקדם מספיק, וחסרה הצטיידות במערכות גילוי ויירוט מבוססות בינה מלאכותית. אנחנו אומה שיש לה יכולת להתמודד, אבל יש פער בין היכולת לבין המימוש. זו לא גזרת גורל שייפלו כאן דברים, אסור לקבל את זה".
ושוב, בפעם המי יודע כמה בהיסטוריה, מתברר שהמלחמה לא נעלמת, אלא רק מקבלת צורות אחרות. "זה לא שדה הקרב העתידי שהבטיחו לנו", מסכמת ענתבי. "אנחנו רואים את התמונות מערי אוקראינה וחושבים על לונדון בזמן הבליץ. יכולת הפגיעה המדויקת הייתה אמורה להפחית את הפגיעה בחפים מפשע, אבל כאן יש את איראן ואת רוסיה, שתי מדינות שאינן דמוקרטיות ואינן ליברליות, שלא מקדשות חיי אדם, ומשתמשות בטכנולוגיה הזו רק כדי לזרוע אימה והרס. אבל צריך לציין שהרוסים תוקפים גם מטרות צבאיות בערים. אם מחר חיזבאללה תוקף את הקריה בתל־אביב ופוגע בבתי מגורים ברחוב שאול המלך הסמוך, אנחנו נזדעזע, אבל בעולם יכולים להגיד לנו, 'אבל זה מטר מהקריה'. כך נראות המלחמות החדשות".
