ביום שלישי בבוקר, זמן קצר לאחר שנודע כי בשכם נהרגו מאש הימ"מ וצה"ל שלושה פלסטינים, ובראשם המבוקש איברהים אל-נבולסי, אמר אחד מדוברי חמאס בעזה, חאזם קאסם, כי "ברור שאנו בשלב חדש של העימות עם הכיבוש - שהכותרת שלו היא הלחימה המתמשכת בערי הגדה".
האמירה הזו אינה מפתיעה במיוחד. אין זה סוד שחמאס מנסה בלא מעט דרכים להדליק את יהודה ושומרון ולהסית את האוכלוסייה הפלסטינית בערי הגדה לבצע פיגועים נגד מטרות ישראליות. מפתיעה קצת יותר היא העובדה שיממה וקצת לאחר כניסתה לתוקף של הפסקת האש בין ישראל לגי'האד האיסלאמי בעזה, דובר חמאס ברצועה נמנע בהצהרתו הארוכה מלהשתמש במילה "עזה", או "רצועת עזה".
הקו הכללי שחמאס מוביל כעת דומה מאוד למדיניות הבידול שהנהיגה ישראל כלפי עזה במשך יותר מעשור, רק הפוך. כלומר, ברצועת עזה שומרים על שקט, בעוד שבגדה המערבית המטרה היא לחולל כמה שיותר הסלמה ופיגועים, שצפויים להביא עמם להחלשה של הרשות הפלסטינית והפת"ח, לקראת "היום שאחרי" - היום שאחרי לכתו של יו"ר הרשות אבו מאזן. חמאס למעשה מסמן את סדר העדיפויות האסטרטגי שלו לתקופה הקרובה, וישראל אינה בראש מעייניו. המטרה העיקרית שלו כעת היא החלשת הרשות והפת"ח והגברת התמיכה בחמאס בכל עיר, כפר או מחנה פליטים בגדה.
חמאס הצטייר בעימות האחרון בין הג'יהאד האיסלאמי לבין ישראל כמי שהשקיף מהצד בהנאה, אך אלה לא היו בדיוק פני הדברים. מקורות פלסטינים בעזה אמרו ל-ynet ול"ידיעות אחרונות" כי "היה לחץ ואפילו לחץ כבד מצד חמאס על הג'יהאד האיסלאמי להפסיק את האש. אחרת למה שיפסיקו?". לדברי אותם מקורות, לא היה מדובר בפעולות אלימות או מעצרים, אלא שיח של ממש, שהפך לבוטה יותר בעקבות פגיעת הרקטות שנורו על ידי הג'יהאד האיסלאמי באוכלוסייה המקומית בעזה.
באירוע הראשון במוצאי שבת פגעה רקטה של הגי'האד בקבוצה של אזרחים במחנה הפליטים ג'באליה, ושישה נהרגו - בהם ארבעה ילדים. יום למחרת, באותו אזור, רקטה אחרת הרגה חמישה ילדים ובני נוער, ובאירוע השלישי - שכנראה היה בגדר "הקש ששבר את גב חמאס" - אף הוא ביום ראשון, רקטה של הג'יהאד פגעה בשוטר של חמאס ושלושת ילדיו והרגה אותם באזור מחנה הפליטים אל בורייג' שבמרכז הרצועה. "כאן כבר החריפו המסרים, כולל כאלה להנהגת הג'יהאד בחו"ל, לנחאלה ולאחרים, שהם צריכים להפסיק".
הלחץ הזה ושמירתו של חמאס מחוץ למעגל הלחימה בסבב האחרון, לצד כניסת כ-14 אלף פועלים מעזה לעבודה בישראל בכל יום (רובם נשארים לישון בישראל), מעלים הרבה מחשבות על האפשרות שחמאס הופך ובמהירות לפרטנר לשמירה על השקט. היה בישראל כבר מי שדיבר על הסדר מדיני מול חמאס. אולם צריך להבין, הארגון בעזה לא שינה את מטרת העל שלו לפגוע בישראל ולהשמידה - הוא רק שינה את סדר העדיפויות שלו. במידה רבה בחמאס חשים כי מדובר בהזדמנות יוצאת דופן מבחינתם: להגיע להבנות כלכליות מול ישראל ללא שום ויתור מדיני, בעוד הרשות נכשלת בכך, ובגדול, בגדה המערבית.
חמאס למעשה "מריח את הדם": ההיחלשות של הרשות בכל פינה ביהודה ושומרון, קרבות הירושה שכבר החלו בין בכירים בפת"ח על תפקיד היורש, השחיתות ומה לא. התנועה צופה בהנאה בקרבות שמנהלים חמושים משלל ארגונים נגד כוחות צה"ל במקומות כמו הקסבה של שכם ומחנה הפליטים של ג'נין. אלה כיסי אנרכיה (או "פאודה", בערבית) שנוצרו במקומות שבהם הרשות הפלסטינית ומנגנוניה אינם פועלים, והשאיפה של חמאס היא להרחיב אותם ולגרום להתפרקות הרשות, בעיקר נוכח הוואקום שצפוי להיווצר לאחר לכתו של הראיס בן ה-86.
אך חמאס אינו הגורם היחיד שתורם למציאות הנוכחית. גם המדיניות הישראלית שמטפחת את הקשר מול חמאס בעזה (שלא במישרין), אל מול היעדר כל אופק מול הרשות והגדה המערבית, צפויה רק להחמיר את המצב ביהודה ושומרון. איברהים אל-נבולסי וחבריו החמושים הם רק קצה הקרחון, כך נראה, לקראת מה שצפוי ב"יום שאחרי" - ולמעשה כבר כעת ניתן לומר שההסלמה בפתח. אין מדובר עוד ב"גל פיגועים", אלא במגמה מדאיגה של ממש שהולכת ומתחזקת בכל יום שחולף.
על פי נתוני מערכת הביטחון, ב-2021 נרשמו 104 פיגועים משמעותיים ברחבי יהודה ושומרון. רק במחצית הראשונה של 2022 נספרו כבר 97, ואם מצרפים לכך את האירועים בחודש האחרון הרי שהמספרים כבר בחודש אוגוסט גבוהים יותר מבכל השנה שעברה. ב-2015, השנה שבה נרשם שיא בפיגועים המשמעותיים (216), נרשמו 12 תקריות ירי בלבד בגדה. כל השאר היו פיגועי דקירה, דריסה וכו'. במחצית הראשונה של השנה הנוכחית, לעומת זאת, בוצעו כבר 41 פיגועי ירי ביהודה ושומרון.
המסקנה שעולה מהמספרים הללו היא שהחמושים משלל הארגונים שנעלמו למשך שנים רבות מרחובות הערים הפלסטיניות, חוזרים כעת ובגדול. אותם חמושים הובילו לכאוס שלטוני בשנים 2001-2007, ללא רשות פלסטינית מתפקדת ועם מאות פיגועים קשים. כעת, כך נראה, הפאודה חוזרת.