חיילים אוקראינים מושכים כלי נשק בשומן חזיר נגד חיילים ממוצא מוסלמי בצבא הרוסי
(מתוך ערוץ הטלגרם "אבו עלי אקספרס")
"אתם המדינה היחידה שנכנסת ומביאה את האזרחים שלה, היחידה שיש לה פה נציגים 24 שעות ביממה", אמר לי אחד השוטרים בחלק הפולני של מעבר גבול אוקראינה. "זה לא ייאמן. אני מקווה שהמדינה שלי גם תדאג לי ככה".
החמ"ל הישראלי התמקם בחדר בקומת הקבלה של מלון "אקדמיה" בפשמש, עשר דקות ממעבר הגבול. הצוותים, אנשי שגרירויות אוקראינה, ורשה, ברלין - מהשגרירים ועד אחרוני העובדים - לא נחים רגע.
הלחימה באוקראינה - כתבות נוספות
טרוטי עיניים, עצמאים אל המבצע, כולם ללא הרף על הטלפונים, מקישים הודעות, שולחים תמונות, מקבלים דיווחים. כל הרשתות החברתיות פתוחות. מאות הודעות בכל ערוץ. אלו הם גיבורי "דיג הפליטים הישראלים" מאוקראינה הבוערת.
אתמול בלילה הם חילצו שבעה ישראלים משפרעם. הרשויות ביקשו להשאיר את הגברים לבדיקה במדינה, ולאפשר לנשים ולילדים לעבור. הנשים סירבו. "נכנסנו לרכב הדיפלומטי והתחלנו להוציא אותם", סיפר איש ביטחון באחת השגרירויות. כל נגלה כזו שעתיים, כולל ניירת. עשינו חמש או שש נגלות רצופות כאלה. וכל זה תחת סיכון לא קטן מהממתינים האחרים בתור, שכבר על סף התמוטטות עצבים כשהם קולטים שאנחנו מוציאים אנשים מהתור ולוקחים אותם לאזור בטוח".
לא התפנו, ועכשיו רוצים חילוץ
"הוצאנו אזהרת מסע וביקשנו מהאזרחים הישראלים להתפנות עוד לפני הפלישה", אמרה אלכס בן-ארי, דוברת השגרירות בקייב. בת זוגה וילדיהן התפנו, ביחד עם עוד 4,500 ישראלים מתוך 15,000 שחיים באוקראינה. "יש המון סטודנטים פה, ואנשי חב"ד וברסלב", הסבירה בן-ארי, "ואנשי עסקים וסטארטאפיסטים. אוקראינה הייתה מדינה מדהימה", היא עוצרת לשנייה. "אני לא מאמינה שאני מתייחסת אליה בלשון עבר".
"רוב מי שלא התפנו, הם אלו שמתקשרים אלינו עכשיו ומתלוננים למה אנחנו לא באים לחלץ אותם", אומר שגריר ישראל באוקראינה מיכאל ברודסקי. עכשיו הוא ואנשיו עומדים במעברים 24 שעות ביממה. קור אימים. אין שירותים. אף אחד לא זוכר איזה יום היום ומה קרה אתמול.
"מישהו מקבל טלפון ממישהו שהגיע לתור, או מקרוב משפחה שלו, והם מיידעים אותנו שהם שם", מתארת לילך אטיאס, קונסולית השגרירות בקייב. "יש מקרים קשים. בן 50 שהלך שלושה ימים, אדם שהמתין בתור 30 שעות, משפחות בלי מים, בלי חיתולים, עם אימא שרק עברה ניתוח קיסרי. אנחנו מכניסים נציג פנימה ומעמיסים אותם החוצה. לפעמים על הידיים".
"הכול משתנה מרגע לרגע", אומרת אירית יאחנס, דוברת השגרירות בוורשה שבאה לסייע. "בהתחלה יכולנו להוציא 200 איש, אבל עכשיו יש תורים של קילומטרים. נכנסים פנימה ושואלים כל אחד 'אתה ישראלי? אתה ישראלי?'. לא משאירים אף אחד מאחור. זה מרגש. אני חושבת שהרבה לא עזבו מוקדם כי הם ידעו שיש על מי לסמוך".
"כשהישראלים לא נענו לקריאה הראשונה, אמרנו בפירוש שיכול להיווצר מצב שלא נוכל לעזור", הוסיף השגריר ברודסקי. "אבל לא אמרנו להם שהם באחריות עצמם, כי זה לא ה-DNA שלנו".
קובי ראש, קונסול ישראל בברלין, ויונתן קוטנוב, סגן הקונסול במוסקבה, אינם משים מהמקום. סיפורי החילוצים שביצעו הצוותים הישראלים, תחת סיכון חיים ממשי, מעוררי אימה. "חילצנו שלשום שני אוטובוסים שנתקעו בבוץ", סיפרו. "שכרנו אוטובוסים, נסענו עשרה קילומטרים פנימה, הכול בחושך. אין לנו ווי-פיי. מגיעים. הכול מאלתרים. הפכנו את שני האוטובוסים למאה מכוניות דיפלומטיות. אין ברירה. ותוך כדי נופלת הדלת של האוטובוס. והכל בבוץ עד הקרסוליים. האדרנלין מוחק את הפחד.
"חילצנו משפחה עם שני ילדים, שהקטן שבהם עבר כמה ימים קודם ניתוח קשה. הם היו במכונית 28 שעות. הגבר סחב את שני הילדים עד הגבול על הידיים, 12 קילומטרים. ואז התברר שיש לו אזרחות כפולה והאוקראינים אומרים שהוא לא יכול לצאת. התמונות של מי שלא העברת רודפות אותך בלי הפסק. אתמול חילצנו 70 אנשים, רובם סטודנטים ערבים. כשהגענו הם התלוננו למה הם היו צריכים לחכות כל כך הרבה. הם היו באמצע מחנה עקורים, קור של מתחת לאפס מעלות, הדליקו מדורות לחמם את הילדים. נכנסנו עם שני רכבים, הכנסנו אותם בנגלות, הכול מפוצץ, ויצאנו במהירות של 20 קילומטרים לשעה".
תיעוד מהלחימה באוקראינה: שיגור טיל, אזרח מפנה מוקש בעצמו והרוסים נוטשים את הטנקים בביצה
(מתוך טוויטר)
שני עובדי ביטחון בשגרירויות ישראל שהוקפצו ממדינות שכנות סיפרו: "אתה בכלל לא מבין מה קורה פה. איזה טירוף. מה אנחנו עושים פה. אוכלים תפוצ'יפס בפיתה, לא ישנים 38 שעות, תופסים תנומה אצל השומר במעבר גבול שנהיה אח שלנו מרוב שאנחנו שם, והכול בקור של מינוס שש מעלות.
"אתמול פרצו את מעבר הגבול בקרקוב, אלפי אנשים. מהומות אימים כולל יריות. אנחנו קופצים פנימה ומעמיסים. עם דרכונים, בלי דרכונים. יש לנו טרנזיט. יש משפחה של 17 איש. אמרנו להם 'זה אתם או המזוודות'. השאירו את המזוודות, עשו שלוש קומות באוטו, ויצאנו. חילצנו על הידיים ישראלי צעיר שקרס אחרי שהזריק לעצמו יותר מדי אינסולין ולא אכל מספיק.
"אני חילצתי את מנור סלומון" (שחקן נבחרת ישראל בכדורגל שמשחק בקבוצת שחטאר דונייצק האוקראינית. ז"א), סיפר אחד מהם. "עברתי בגבול, עם מכונית דיפלומטית לאסוף אותו. יש לי שמונה חותמות כל יום. אין לי יותר מקום בדרכון. הייתה לנו נגלה עם סבא בן 80. לא רצו להעביר אותו. אמרתי שיש לו קוצב לב ושהוא כבר חצי מת. חיכה לנו אמבולנס במעבר. הכול גרילה".
"הלכנו 40-30 קילומטר עד הגבול"
עלי שהואן (23), סטודנט שנה שישית לרפואה באוקראינה, הוא אחד המחולצים. "אני מדנייפר", סיפר אתמול. "לא יצאנו בהתראה כי לא היה כלום בחדשות, ויש לי התחייבויות ללימודים. יצאנו לדרך ביום רביעי, עם ההכרזה על מצב חירום. 58 איש. כולנו נפגשנו בדנייפר, כולנו סטודנטים. סוכנות לסטודנטים זרים סידרה לנו אוטובוס.
"נסענו ללבוב ושם המשטרה הורידה אותנו מהאוטובוס. הלכנו שעות, 30–40 קילומטר עד הגבול. התקשרתי לנציג משרד החוץ והם שלחו אנשים לחילוץ. נאלצנו להשאיר את כל המזוודות מאחור. היינו בפניקה כי היינו בטוחים שלא יתנו לנו לצאת. וכשהם הגיעו זה היה כמו מלאכים ממש. אתה מרגיש לא נטוש, מרגיש שמישהו דואג לך. אנחנו עכשיו ישנים בכנסייה. אין לנו כאן כלום. ב-1 במרץ נטוס לארץ".
