הגיע הרגע שבו ישראל צריכה להחליט אם היא עם רוסיה או עם ארה"ב והמערב, אמר השבוע וויליאם כהן, שכיהן כמזכיר ההגנה של הנשיא ביל קלינטון, בראיון לכריסטיאן אמנפור ב-CNN. אני מאוד מאוכזב, הוסיף, אנחנו איתם כל הזמן, אנחנו נותנים להם נשק וסיוע כלכלי במיליארדים, והם צריכים להחליט עכשיו אם הם איתנו ברגע שבו העולם עלול לצאת משליטה.
כהן הביע בכך תחושת מרירות גדלה והולכת בארה"ב כלפי הפליק-פלאקים שעושה ישראל כדי להימנע מלהרגיז את ולדימיר פוטין. יותר ממרירות, זו תדהמה כנה וגם קצת תחושת קבס בבטן.
וכמו להמחיש עד כמה גדול היה הכישלון המוסרי של ישראל בשבוע הראשון למלחמה הנפשעת של רוסיה באוקראינה, הגיעה הידיעה שלפיה מוזיאון יד ושם שלח מכתב לשגריר ארה"ב בישראל, ובו בקשה להשאיר את רומן אברמוביץ' מחוץ לרשימת הסנקציות על האוליגרכים של פוטין. גם ככה לא נעים לחשוב שמוזיאון השואה החשוב בעולם ממומן בידי מקורבים לאוטוקרט חסר מצפון שידיו מגואלות בהרבה דם עוד לפני המלחמה באוקראינה – אבל צריך רמה יוצאת דופן של חוצפה גם להגיב כפי שישראל מגיבה, וגם לבקש מארה"ב להעלים עין מחבר טוב של פוטין.
אף אחד לא עומד להכחיד את ישראל, והגיע הזמן להפסיק להשתמש בעובדה שעשו לנו בעבר פשעים נוראיים כדי להצדיק הליכה קבועה על קו אפור מוסרי
אבל מה נלין על יד ושם אם הגינוי של שר החוץ יאיר לפיד לידיעות על פגיעה שלשום בבאבי יאר, שהתבררו אתמול (רביעי) כלא נכונות, היה מביך עוד יותר. לא רק שהוא לא ציין מי בדיוק הפציץ את המקום, גם החלק שבו הוסיף ש"אנחנו מביעים את צערנו על הפגיעה בחיי אדם" נותר עמום לגמרי. איזה חיי אדם נפגעים? מי פוגע בהם? מישהו עושה משהו למישהו, אנחנו לא יכולים להגיד יותר.
יש הרבה הסברים ותירוצים להחלטה של ישראל להפוך פתאום לשווייץ, כשאפילו שווייץ כבר לא שווייץ. בימים רגילים, ההסברים האלה אולי גם לגיטימיים – פוטין שולט בסוריה, הוא נותן לישראל יד חופשית שם, זה עולם מכוער של פוליטיקה ריאליסטית – אבל לא עכשיו. החופש לתקוף בסוריה לא שווה שום דבר בעולם בו אוטוקרט אחד מתחיל לחסל דמוקרטיות קטנות ולטבוח באנשים. לפיד אומר שוב ושוב כי ישראל "נמצאת בצד הנכון של ההיסטוריה", אבל כרגע זה פשוט לא נכון.
ציפי שמילוביץ מתוך אלבום משפחתי הוגן או לא, מדינת ישראל צועדת לכל מקום עם בגאז' מוסרי שהוא גם תוצאה של פשעי העבר נגד העם היהודי, אבל גם של התקומה שבאה אחריהם. גם הצד הזה וגם הצד הזה מחייבים את ישראל להיות עמוד אש בראש המחנה. אף אחד לא חושב שצריך לשלוח את צה"ל לאוקראינה, אפילו לא דורשים מישראל להטיל סנקציות כלשהן, רף הציפיות הנמוך מבקש רק גינוי ברור למה שפוטין עושה, ואפילו בזה אנחנו לא עומדים.
ישראל היא מעצמה צבאית, אימפריית הייטק ומודיעין, עם תמיכה חסרת תנאים של ארה"ב וסצנה מעניינת בדימונה. אף אחד לא עומד להכחיד אותה, והגיע הזמן להפסיק להשתמש בעובדה שעשו לנו בעבר פשעים נוראיים כדי להצדיק הליכה קבועה על קו אפור מוסרי.
- ציפי שמילוביץ היא עיתונאית "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
