מדינת ישראל נמצאת כיום בעימות פנימי על זהותה הדמוקרטית, וזו צריכה להקרין גם על סמליה. על רקע המהפכה המשפטית מתנהל ויכוח בין אזרחים - כמו גם בין פוליטיקאים - אם לא רצוי להניח למחלוקת הזו בימים שנתפשו כקדושים לממלכתיות שלנו: יום הזיכרון ויום העצמאות. הדברים נשמעים ונכתבים לכאן ולכאן, וגם באתר זה, וכולם כבדי משקל וראויים לתשומת לב. ברצוני להוסיף נימוק – הפעם מן הזווית הפוליטית - שתומך בהמשך המחאה בימים אלה.
ראש הממשלה בנימין נתניהו פתח בקמפיין אלחוש והרדמה שמטרתו להסיט את תשומת ליבם של המשתתפים במחאה הציבורית. המסר: "אנשים אחים אנחנו". בנאומו ביום השואה, שגם בו כמובן הזכיר את האיום האיראני, הוא ציין ש"אולי חושבים שאין לנו את הנחישות והלכידות הפנימית לעמוד מולם, אבל הם טועים בגדול... עלינו לאמץ את צו הדורות - רוח, כוח ואחדות פנימית".
לא אסתכן אם אהמר שגם בנאומיו בימי הזיכרון והעצמאות יחזור ראש הממשלה על המסרים המאחדים האלה. ממילא, ניכר שכבר כמה ימים הם מככבים בראש דף המסרים המחולק לנבחרי הליכוד. ראינו את זה אצל שר החינוך יואב קיש ואפילו אצל שרת התחבורה מירי רגב, האחראית על טקס המשואות ועל הפיכת האירוע לתשדיר שירות לנתניהו, שקראה לאנשי המחאה: "בואו נשים את המחלוקות בצד, נסיים את האירועים, נתאחד, נדבר ונגיע להבנות".
נתניהו, אחד שפה ושם בעבר כבר הוציא שם רע לציניות, מנסה לבצע שוב את הטריק הישן ולהמציא שוב - לפרק זמן מוגבל כמובן - "נתניהו חדש". הנה שוב צועד האיש הזה, המבטא לכאורה את אחדות העם ואת יכולתו להתמודד עם הקמים לכלותנו, כל זאת על רקע דגלי ישראל מתנופפים, מצעד חיילים ושירת התקווה שיגרמו לאזרחי ישראל להחסיר פעימה. מה עוד תבקשי מאתנו מכורה כדי שנמשך להעריץ אותו.
מי יזכור בימים הקדושים האלה שמדובר בגדול יוצרי השסעים הפוליטיים מאז קום המדינה? מי יזכור שהוא זה שחילק את הציבור לאנשי ימין פטריוטים ולאנשי שמאל בוגדניים שראויים לסקילה? ובעיקר, מי זוכר שהוא המחולל העיקרי של השסע הלאומי הגדול המלווה אותנו בחודשים האחרונים? מתוך תקווה שהתשובה לשאלות הללו היא "אף אחד", מרשה לעצמו מי שצייר את המפגינים כאנרכיסטים לכנות אותם לפתע אחים ושותפים לגורל.
אם תנועת המחאה תראה סימנים של נפילה בספין ותרפה מפעילותה, נתניהו יזהה זאת כחולשה. ניסיון העבר מלמד שכל עוד נמשך המו"מ בבית הנשיא, ואפילו אם תושג הסכמה עקרונית לגבי מתווה חקיקה להסדרת היחסים בין הרשויות, הרי יש להתייחס לראש הממשלה כמי שעלול לחתור להפרתה בהזדמנות הראשונה שתיקרה בפניו. עם שטיקים או עם טריקים. ההיסטוריה הפוליטית מעידה כי מדובר במי שאי-אמינותו – אומנותו.
ד"ר ברוך לשםצריך לזכור שהסיבות שהובילו את נתניהו וממשלתו ליזום את המהפכה המשפטית עומדות בעינן: הוא עדיין בחזקת נאשם ומשפטו ממשיך, כך שאנושי לצפות לכך שינסה לחמוק מעונש; אנשי הימין הקיצוני בקואליציה ימשיכו לפעול לסירוס מערכת המשפט, כדי שלא תפריע להם לספח בפועל את השטחים המוחזקים; המפלגות החרדיות מעוניינות בחקיקה שתעגן את השתמטות הציבור שלהן מגיוס לצבא ואת התגמול הכספי שיקבלו על כך, ושאר הליכודניקים ייהנו מהפירורים, היינו – תמיכת הבייס שנהנה לחבוט באליטות.
משום כך, אסור לתנועת המחאה לשקוט גם בימי זיכרון וחג לאומיים. להפך. זהו העיתוי הנכון ביותר להכריז שהמדינה שאליה חותרת הקואליציה הזאת אינה מייצגת אותם. טקסים לא יוצרים אחדות לאומית, אלא צריכים לשקף ולבטא אותה. קמפיינים על אחוות אחים לא יכולים להחליף מעשים של שנאת אחים.
- ד"ר ברוך לשם הוא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה ומחבר הספר: "נתניהו - בית ספר לשיווק פוליטי"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
