דניאלה גלבוע, ששבה בפעימה השנייה של עסקת החטופים, כתבה הבוקר (יום ראשון) פוסט ארוך באינסטגרם על ימי השבי ועל חזרתה. "איזו שנה הזויה עברה עליי, אני לא יודעת מאיפה להתחיל", פתחה. "אני חושבת שקודם כל אגיד תודה לאנשים שבמשך שנה ושלושה חודשים תמכו במשפחה שלי, שלא עזבו ולא התייאשו או איבדו תקווה".
בבתיעוד שהופץ ברשת נראות דניאלה גלבוע ויתר התצפיתניות ששבו שרות "עם ישראל חי" בפגישה עם השליח האמריקני סטיב וויטקוף. "אנחנו רוצות להגיד תודה, לך ולטראמפ, לכולם", אמרה לו לירי אלבג. ויטקוף ענה: "ארצות הברית איתכן, הנשיא איתכן. ויש לנו מטרה משותפת - להחזיר את כולם הביתה".
live
התצפיתניות שרות "עם ישראל חי" בפגישה עם וויטקוף
(צילום: זיו סוקולוב / שגרירות ארה"ב ירושלים)
חמאס, נזכיר, פרסם סרטון ובו נראה הקעקוע של גלבוע - בניסיון לטעון שנהרגה בשבי, כחלק מהטרור הפסיכולוגי על משפחות החטופים. גלבוע התייחסה לכך והוסיפה: "תודה שחיכיתם לי, תודה שלא האמנתם לשמועות הנוראיות, תודה שהמשכתם להתפלל בשבילי במשך כל התקופה הזו. זאת הייתה הבקשה האחרונה שלי לפני שנחטפתי".
לאחר מכן החלה דניאלה לספר על החטיפה עצמה, מהמיגונית בנחל עוז: "לא רציתי להתייאש ולהיפרד, אז במקום זאת התפללתי והאמנתי בכל ליבי שהסוף שלי הוא לא שם, במיגונית הזאת. התפללתי על כל הבנות שאיתי במשך חצי שעה, כי הרגשתי שלא הייתי יכולה לעשות שום דבר יותר טוב חוץ מזה באותו הזמן. לא הייתי יכולה להיאחז בביטחון שאולי ייתן לי הצבא ואולי יבוא להגן עליי, לא להיאחז בביטחון שאולי תיתן לי המיגונית, כי לא מדובר רק בטילים, ולא להיאחז באותו רגע גם בבנות הבודדות שהיו חמושות.
"ידעתי שהדבר היחידי שיכול להציל אותנו זה האמונה. אתמול בבוקר קראנו אני, קרינה, נעמה, לירי ואגם את ברכת 'הגומל' בבית הכנסת. לרגע הזה חיכיתי מהיום ששרדתי את 7 באוקטובר. להודות להשם שכנגד כל הסיכויים הציל אותנו מהדבר הנורא מכל. לפני שמונה ימים, אחרי 477 ימים בשבי, נפגשתי סוף-סוף עם האהובים שלי, עם המשפחה שחשבתי עליה ודאגתי לה יותר משדאגתי לעצמי. עם האנשים שהיו איתי שם אומנם לא פיזית אבל בלב, שלא ויתרו ועשו הכל כדי שאחזור. הם חיזקו אותי כל הזמן אפילו בלי שהם ידעו. תודה לכם משפחה יקרה שלי. תודה לכם חברים וחברות אהובים שנלחמו עליי עד שאחזור".
היא הוסיפה: "תודה לך רועיקו שלי (בן זוגה; ב"ז), אהבת חיי, שנתן לי כוח כל כך גדול מרחוק. היית בא לי בחלומות, במחשבות שלי כל שעה ביום. היינו יותר משנה ביחד בלב וברוח. אני אוהבת אותך. ותודה לכל החיילים הגיבורים שנלחמו באומץ לב ענק ולאלו שמסרו את נפשם במטרה אחת גדולה מול העיניים: למצוא ולהחזיר את כולם הביתה. את כל אחד ואחת מאיתנו. אני כל כך מעריכה ואוהבת אתכם ושולחת לכם חיזוקים גם להמשך, אתם אלופים.
"בעזרת השם ממש עוד מעט נזכה לראות את כולם, את כל החטופים החיים והמתים, בבית עם המשפחות והאהובים שלהם שוב. אסור לוותר עכשיו, זה עוד לא נגמר כי יש עדיין אנשים שצריכים לחזור ומי כמוני יודעת שאתם, עם ישראל, אלה שנלחמים בכל הכוח נותנים להם את התקווה הקטנה בחושך הגדול. חשוב לי לסיים ולהגיד שאני מכירה תודה על ההזדמנות המדהימה שקיבלתי לחיות ולהנציח את כל החברות והחברים שנרצחו באכזריות מהחמ"ל ונחל עוז יהי זכרם ברוך ולא אפסיק עד סוף חיי. אוהבת אתכם מאוד ,דניאלה".
בקרב במוצב נחל עוז נפלו 15 תצפיתניות, מתוך 53 חיילים שנפלו באחד הקרבות המדממים ביותר ב-7 באוקטובר, ושבע תצפיתניות נחטפו: דניאלה גלבוע, קרינה ארייב, נעמה לוי, לירי אלבג ואגם ברגר ששוחררו בעסקה, נועה מרציאנו ז"ל, שנרצחה בשבי וגופתה הושבה לישראל, ואורי מגידיש שחולצה במבצע דרמטי בסוף אוקטובר 2023. התצפיתנית מאיה דסיאטניק, היחידה ששרדה את הטבח, חולצה מהבסיס על-ידי כוח צנחנים אחרי שנמלטה מהחמ"ל.
