מוזר מאוד להתחיל את שנת הלימודים האקדמית בסוף דצמבר ועוד בזמן מלחמה. אפשר להתווכח אם נכון לעשות את זה (אני מאלה הסבורים שלא הייתה ברירה), אבל זו המציאות והיא מאתגרת. אז לפניכם, סטודנטים ומרצים יקרים, כמה נקודות למחשבה שיעזרו - אני מקווה - להתחיל את השנה בצורה טובה יותר.
סטודנט יקר. שנת הלימודים האקדמית לא נפתחת כמו שהיית רוצה. במקום התחלה חגיגית, הראש שלך במלחמה. יכול להיות שאת/ה לוחם עכשיו בעזה ולא מבין איך התחילו בלעדיך. ואם אתה לא מגויס, אולי בן/בת הזוג במילואים. ובאמת, למי בכלל יש ראש ללימודים? אז כדי לצאת מזה זכור שלימודים אקדמיים הם מתנה גדולה. זה לא רק המקצוע והתלוש בסוף. לפניך הזדמנות ייחודית להפעיל את הראש. להסתקרן. לחשוב כמו שמעולם לא חשבת. לא בכדי טען הרמב"ם שהשכל הוא החלק האלוהי שבתוכנו ובאמצעותו אנו מממשים את האנושיות.
מספרים על חייל בריטי שחזר לאוניברסיטה בסוף מלחמת עולם ושאל את הפרופסור: מה אתה עשית בזמן שאני לחמתי למען קיומה של הציוויליזציה שלנו? ענה הפרופסור: "אני עסקתי בפיתוח הציוויליזציה שעליה נלחמת". נפוח ככל שזה נשמע, יש בתשובה זו גרעין של אמת. מספר האוניברסיטאות והמכללות המובילות בישראל גדול לאין שיעור ממספרן אצל אויבינו. מספר חתני פרס נובל הישראלים כפול מכל מדינות ערב גם יחד (לא כולל פרס נובל לשלום, שאינו עוסק בהישגים לימודיים). הכוח שלנו נובע לא רק מהעוצמה הצבאית אלא גם מהישגי התעשייה, הכלכלה והטכנולוגיה שמתחילים באקדמיה. העוצמה הדמוקרטית נובעת מחירות המחשבה שאליה נחשפים בלימודים.
טורים נוספים בערוץ הדעות ב-ynet:
• תקראו למלחמה הזאת בשמה
• עבור הסטודנט הערבי השנה תחל בפחד
• מה עושים כשלכאורה אין לו תחליף
• איך יודעים מה רוצים הפלסטינים
בישראל, לצערנו, אין חובה להשתתפות בקורסים מרחיבי דעת (מה שמכונה בעולם liberal arts). ובכל זאת, שמור לך כמה קורסי בחירה שיעשירו את רוחך ומחשבתך. אל תסתפק בלימודי הכסף או בלימודים טכניים. נצל את ההזדמנות להרחבת אופקים. למד לדוגמה על ההיסטוריה והתרבות של המדינות השכנות. תאתגר את עצמך. בוא פתוח לשנות קונספציות ולהיפתח לכיוונים חדשים.
ובבקשה אל תתפתה לזום. תשתדל להגיע פיזית לכיתה, להתווכח עם המרצים, להכיר אנשים חדשים. קשה להיות סטודנט פעיל בישראל, קל וחומר היום. אבל התקופה הסטודנטיאלית היא מופלאה. אל תפספס אותה.
ולחבריי המרצים: הונחה לפתחנו חובה גדולה. משלמים לנו כדי שנכשיר את הדור הבא של המהנדסים, המורים והמנהיגים. אלא שסוד גלוי הוא שרבים מהסטודנטים חשים שההוראה אצלנו משנית בחשיבותה למחקר ופרסום אקדמי. לכן אל תגידו "הם ממלא לא קוראים. לא הקנו להם הרגלי למידה בתיכון. הם רק בטלפונים שלהם". הסטודנטים באחריותנו ומחובתנו להאהיב את הלימוד, לחזק את מיומנויות הכתיבה, הקריאה, העמידה בפני קהל והחשיבה העצמאית שלהם. הפקידו בידינו אחריות גדולה. אל לנו לפספס אותה.
ואפרופו המלחמה, זו השעה ללכת לקראת הסטודנטים, ובמיוחד כלפי המילואימניקים ואנשי הקבע שאינם נמצאים בכיתה, או שורדי הטבח ביישובים ובמסיבה. מותר ואף רצוי להרים טלפון ולשאול איך אפשר לעזור. תגידו להם שיתרכזו כעת בלחימה ובזמן (המועט) שיש להם עם המשפחה. הבטיחו להם שכשהם יחזרו, תעשו הכול בשבילם. הסטודנטים צריכים לדעת שיש משמעות מעשית להערכה שלנו. זה המעט שאנחנו יכולים להחזיר למי ששומר על חיינו.
המותג אקדמיה נמצא ברגע שפל. לא רק משום שאפשר להתפרנס לא רע גם בלי לעבור דרכה, אלא בעיקר כי היא הולכת ומאבדת את תפקידה כמקום לחשיבה עצמאית וביקורתית. צאו מנקודת הנחה שגם הסטודנטים ראו את המופע המביש של ראשות האוניברסיטאות בקונגרס האמריקני. אמנם המצב בישראל הרבה פחות חמור, אבל גם כאן אין חופש מחשבה אמיתי. גם בישראל מככבות תיאוריות הפוסט-מודרניזם-קולוניאליזם-סטרוקטורליזם בעוד גישות קלאסיות אחרות נזנחו. גם בישראל יש דברים שמותר להגיד ויש דברים שאסור. לאורך שנות לימודיי הממושכות באקדמיה כמעט ולא שמעתי מילה אחת טובה על לאומיות, שמרנות או חשיבותה של הדת.
אוניברסיטה לא צריכה להיות מוסד המטיף לאג'נדות פוליטיות או חברתיות כפי שקורה בארה"ב. אם אנחנו באמת מאמינים בחופש אקדמי, אם אנחנו רוצים שתלמידינו ייפתחו יכולת להטיל ספק בקונספציות, אנחנו צריכים ליצור אקלים שבו הם ייחשפו לעולמות תוכן מגוונים ועשירים. גם לאלו השונים משלנו.
ומילה לסיום. לא רק בארה"ב, גם פה חלק מחברי הסגל האקדמי חושבים על עצמם כעילית גלובלית והמילה פטריוטיות היא מילה גסה בעיניהם. לפני 7 לאוקטובר בחלק מהמוסדות לא היה נעים ללכת עם מדים או להניף דגל ישראל. אז נכון שאנחנו מנסים לחנך לחשיבה אובייקטיבית וביקורתית, אבל אנחנו לא בחלל ולא מהאו"ם. אנחנו פה בישראל. זה הזמן להיכנס מתחת לאלונקה האקדמית ולהסביר, בארץ ובחו"ל, שישראל אינה מדינה מושלמת, אבל זו המדינה היהודית היחידה בעולם ויש לה את הזכות המוסרית האולטימטיבית להתקיים ולהגן על עצמה. אני מכבד את כל הסטודנטים שלי, ממגזרים שונים ובעלי דעות מגוונות, אבל אני גאה על הזכות להיות אקדמאי יהודי, ישראלי וציוני.
- ד"ר נתנאל פישר הוא ראש החוג למדיניות ציבורית במרכז האקדמי שערי מדע ומשפט
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il