תקיפת פעיל השמאל בחברון
(מתוך טוויטר)
את האגרוף שהטיח חייל גבעתי בפניו של פעיל השמאל בחברון ביום שישי צריך היה להרגיש היטב כל יהודי ציוני באשר הוא, מימין ומשמאל. לא כאב פיזי, אלא כאב המתלווה להבנה שמשהו דפוק עובר על הארץ הזו, על המדינה הזו. ולא, אפילו ההישג הגדול של איתמר בן-גביר, בצלאל סמוטריץ' ובנימין נתניהו בבחירות האחרונות, לא יכול להוות הצדקה לאלימות של חיילי צה"ל כלפי קבוצת ישראלים שדעותיהם לא אהודות על החיילים בגזרה.
אין לי טענות כלפי החיילים הללו. הם עדיין לא יודעים ולא מבינים שהם חלק ממשחק הרבה יותר גדול מהם. יום אחד, אולי בעוד כמה שנים, עשר, 20 ואולי אפילו 30, הם יתעוררו באמצע הלילה שטופי זיעה וייזכרו בכמה מעשים ופעולות שעשו שם, בחברון, ב"עיר האבות", שמייצגת את כל מה שיכול להיות מכוער בכיבוש - זיכרון שיגרום להם להבין כמה הם צריכים להתבייש בעצמם. ואולי אז גם הם יבינו שהם עצמם היו "מחיר הכיבוש" ושלמרות אמירותיהם בנוסח "אני החוק ועוד מעט יבוא בן-גביר ויעשה פה סדר", אסור היה להם לשים את מבטחם בידי פוליטיקאי שמעולם לא לבש מדי צה"ל, והואשם בתמיכה בארגון טרור.
החייל הסביר לנו ש"הוא שונא שמאלנים". יכול להיות. אולם יום אחד החייל הזה וחבריו יבינו כנראה, שחלק מהאנשים ששירתו איתם, סיכנו את חייהם ונלחמו לצידם, היו לא עלינו "שמאלנים", כאלה שרואים בכיבוש משחית וכאלה שהיו רוצים להיפרד מהפלסטינים ובשלום.
חברון מעולם לא הייתה מקום שנעים לשרת בו. האלימות היא חלק ממנה עוד לפני קום המדינה (טבח תרפ"ט שבו נרצחו כ-70 יהודים) וכך גם השנאה והקיצוניות. היא נחשבת למעוז של חמאס ושל הימין הקיצוני נוסח בן-גביר, ברוך מרזל וברוך גולדשטיין. לא במקרה אלה ואלה השתרשו בעיר הזו.
חלק ניכר מהשירות הצבאי שלי היה בעיר הזו. נפצעתי מירי בהיתקלות עם מחבלי חמאס בחברון והצוות הרפואי שהוזעק מקריית ארבע כדי לטפל בי כלל רופא בשם ד"ר ברוך גולדשטיין וחובש בשם עופר אוחנה, שרק לפני כמה שבועות נפצע קשה בפיגוע סמוך לקריית ארבע. שנים אחר כך חזרתי לעיר ככתב לענייני פלסטינים והפלא ופלא, דבר לא השתנה שם. הפיגועים, שפיכות הדמים, הקיצוניות, האיבה. הכל נותר בעינו, אולי מלבד עוד ועוד חלקים ממרכז העיר שנסגרו בפני פלסטינים.
אבי יששכרוףצילום: טל שחרהחיילים ברובם המשיכו לעשות את עבודתם והתמודדו לא פעם לא רק עם מחבלים אלא גם עם פרובוקטורים מהשמאל הקיצוני ומהימין הקיצוני. זו עבודה מתישה, קשה ותובענית. הסמיכות של האוכלוסייה היהודית לזו הפלסטינית בעיר, מייצרת אינספור נקודות חיכוך וכמעט בכולן, חיילי צה"ל יהיו הראשונים להיות שם.
עדיין, התפקיד של מפקדי צה"ל ובכלל זה של מפקד חטיבת גבעתי אל"מ אליעד מאור-מואטי (גילוי נאות, מואטי שירת ביחידה שאני שירתי בה והכרתי אותו במהלך שירות המילואים שלי), הוא להבהיר לחיילים הצעירים, לילדים של כולנו, שרגע לפני שמישהו מהם יירה בטעות או בכוונה באיזה מפגין שמאלני, או אזרח פלסטיני, שלא לשם כך הוא התגייס לצה"ל. שהתפקיד שלהם הוא להגן על מדינת ישראל ואזרחיה מפני איומים חיצוניים ולא מפני אנשים שדעתם שונה משלהם.
- אבי יששכרוף הוא פרשן "ידיעות אחרונות" ו-ynet
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
