דבר אחד בטוח: אם למחבל-מנהל שיפא היתה השפעה על תנאי המחיה של בנימין, שרה או יאיר נתניהו, איש לא היה מפספס אותו לעולם. נורא לחשוב ככה, אבל זו מציאות חיינו.
החטופים שלנו שהוחזקו ועונו בתוך בית החולים שיפא הם התרחשות שולית. בעניינם לא יכונסו דיונים על גבי דיונים, שבסופם יוחלט לכפות על השב"כ להמשיך לאבטח ולהסיע את בנו הגולה של ראש הממשלה במיאמי במיליוני שקלים. על חשבוננו באמצע מלחמה, ובניגוד מוחלט לעמדת אנשי המקצוע בשב"כ, כן? לרוב מאוד נוח לחברי הממשלה להפיל על מערכת הביטחון הרופסת את כל האחריות. הם בכלל לא ידעו, הם פשוט לא שמעו, או שהפקידים כפו את עמדתם. כיף לגלות שיש רגעים שבהם פוליטיקאים מצליחים להוביל דוקטרינה ביטחונית בניגוד לדעתם של אנשי הביטחון. מבאס שזה קורה רק כשזה נוגע לישבן הפרטי שלהם, ואף פעם לא כשצריך להעז, להיות תקיפים, לנצח.
יש שתי אופציות: או שאנחנו חיים תחת הדיפ-סטייט הכי מפלצתי אי פעם. שהרמטכ"ל הרצי הלוי, ראש השב"כ רונן בר ואלוף פיקוד הצפון אורי גורדין קשרו נגד אזרחי ישראל את הקשר הכי גדול בעולם. שהם מתכנסים מדי לילה בבור ומתכננים את אירועי החבלה העצמית שיתרחשו ביום המחרת. או שאנחנו פשוט כבולים להנהגת פוליטיקאים שהם קבוצת האימפוטנטים הגדולה ביותר שהתקבצה אי פעם תחת קורת גג אחת. כזאת שאין לה מושג מימינה ומשמאלה, ומה שבעיקר קריטי זה שהם לא באמת מנסים שיהיה להם מושג. תמיד יש להם דברים חשובים יותר לעסוק בהם. ג'ובים לקרובי משפחה ברבנות, נסיונות לפטור עשרות אלפים משירות צבאי באמצע מלחמה, תפירת נציב שירות המדינה כג'וב מפתח למינוי כל הג'ובים ביקום - אירועי הליבה של החיים שלנו הם רק רעשי רקע, שבקושי חודרים לתוך בועת הניתוק שהם מתקיימים בתוכה.
למה שמישהו יחשוב לתכנן פיתרון כליאה לכל אלפי שבויי המלחמה שאנחנו עוצרים? אנחנו רק תשעה חודשים בתוך האירוע הזה
המנהיג הדגול דודי אמסלם צווח את נשמתו אתמול בישיבת הממשלה שגיל לימון מהייעוץ המשפטי הוא האיש הכי מסוכן בישראל. ברור. ממשלת הימין ששתי ידיה שמאליות יכולה לשחרר בטעות כל מחבל מסוכן, אפילו את זה שניהל את כל אופרציית עינוי חטופינו בשיפא, אז המסוכנים ביותר שנותרו לנו הם יועמ"שים. למה שמישהו יחשוב לתכנן פיתרון כליאה לכל אלפי שבויי המלחמה שאנחנו עוצרים? אנחנו רק תשעה חודשים בתוך האירוע הזה.
ותמיד יהיה שם שלמה קרעי. האיש שמכיר שני מצבי צבירה: חנופה לבכירים ממנו והשתלחות בכל השאר (בדגש על הכפופים לו, אבל זה בפרקים קודמים). "ישראל צריכה הנהגה ביטחונית חדשה מהמסד ועד הטפחות", כתב הבוקר קרעי בקבוצת הוואטסאפ של הממשלה, ודייק. "הנהגה שתהיה מחוייבת לרוח וגבורת הלוחמים", הוסיף והמשיך לדייק. "כמו שראש הממשלה מחוייב לה", כתב וגמר אותי מצחוק. אם נתניהו מחוייב לגבורת הלוחמים, ובהינתן העובדה שיש בעיה עם התפיסות העכשוויות של ראשי מערכת הביטחון, למה ראש הממשלה לא עוזב את כל עיסוקיו וניגש רק לזה? למה הוא לא מנשק לשלום את רעייתו ואומר לה: "אני מנהיג ענק, העם שלי בצרה צרורה, אני גם האיש השישי הכי חכם בעולם ובלעדיי חבורת האידיוטים שם במטכ"ל לא מפסיקה לעשות שטויות. הלכתי לנהל אותם, חוזר בקרוב עם הניצחון המוחלט".
למה? כי יש הרבה דברים אחרים שהרבה יותר מעניינים אותו, ובעיקר כי הוא אבוד לחלוטין. אין לו שום מושג מה ואיך לעשות.
