חגיגות פורים הן הזדמנות טובה להרהר לרגע בהיסטוריה היהודית ובקשר שלה למה שמתרחש כרגע במדינת ישראל. במשך אלפיים שנה הייתה לעם היהודי משימה היסטורית נאצלת: ללמד את האנושות את חשיבות זכויות המיעוט. בכל מקום שבו הם חיו – בשושן הבירה, בקזבלנקה או בוורשה – היהודים היו נושאי הדגל של זכויות המיעוט. הם לא היו צריכים לכתוב על זה ספרים או לשאת על זה נאומים, כי עצם הקיום שלהם היה שיעור שלפיו למיעוט יש זכויות. בארצות שבהן 99% מהתושבים היו מוסלמים או נוצרים, חי לו מיעוט יהודי קטן שכל יום אמר לכל השכנים: "גם למי שחושב אחרת מכם מותר לחיות כאן. גם למי שמתנהג אחרת מכם מותר לגור פה. מותר לנו להיות אחרים, אפילו שאנחנו מיעוט".
טורים נוספים בערוץ הדעות ב-ynet:
• יצחק שמיר צדק
• דברים שאתר האינטרנט של שב"כ לא מספר לכם
• מה המטרה האמיתית שלהם בעונש מוות
• אפשר עוד לתקן
99% חוגגים את כריסטמס – והיהודים חוגגים את חנוכה. 99% צמים ברמדאן – והיהודים צמים ביום כיפור. 99% הולכים למסגד – והיהודים הולכים לבית כנסת. 99% אוכלים חזיר – והיהודים אוכלים קניידלעך. כל פעם שהיהודים אמרו לא לחזיר וכן לקניידלעך זה היה שיעור לקוזאקים: "גם למיעוט יש זכויות. אף שאנחנו מעטים מכם, מותר לנו לאכול מה שבא לנו, ואתם לא תגידו לנו איך לחיות".
זה היה שיעור קשה מאוד. התלמידים פשוט לא היו מוכנים להקשיב. כמרים נוצרים, אימאמים מוסלמים, לאומנים פולנים והונגרים ואיראנים שוב ושוב צעקו: "אבל אנחנו הרוב! אתם המיעוט! אתם חייבים לעשות מה שאנחנו אומרים!". והיהודים השיבו בנחת: "נכון, אתם הרוב ואנחנו המיעוט, אבל גם למיעוט יש זכויות. מותר לנו לחשוב אחרת מכם ולהתנהג אחרת מכם, ואתם צריכים לכבד את זה".
רדפו אותנו, היכו אותנו, רצחו אותנו, שרפו לנו את הבתים והוציאו נגדנו אינספור חוקים ותקנות – אבל היהודים עקשנים. לא מוכנים להיכנע לרצון הרוב. ב-1492 באו מלכי ספרד פרדיננד ואיזבלה ליהודים ואמרו: "נמאס לנו לשמוע על זכויות המיעוט. הרוב החליט שאתם חייבים להתנצר ולהיות כמו כולם – או שתסתלקו מכאן". והיהודים בשלהם. אם אין ברירה עוזבים לארץ אחרת, אבל ממשיכים ללמד את השיעור על זכויות המיעוט, ומקווים שיום אחד סופסוף יבינו בני האדם שזה שקבוצה מסוימת היא הרוב לא נותן לה רשות לעשות כל דבר העולה על רוחה.
פרופ' יובל נח הרריצילום: גבריאל בהרליהוהנה, אחרי אלפיים שנה הקימו המרצים של השיעור "זכויות המיעוט" מדינה משלהם, ותוך שני דורות שכחו את כל מה שהם ניסו ללמד את האנושות. הרפורמה המשפטית שהממשלה הנוכחית מקדמת אומרת דבר אחד מאוד פשוט: לממשלה יהיה כוח בלתי מוגבל להעביר אילו חוקים שהיא רוצה, ולפרש את החוקים הקיימים בכל דרך שהיא רוצה, בלי שום ריסונים על הכוח שלה ובלי שום הגנה על זכויות המיעוט. פותחים בנימין נתניהו, יריב לוין ושמחה רוטמן את פיותיהם, והנה בוקעים משם קולותיהם של פרדיננד ואיזבלה והכמרים והאימאמים והלאומנים הפולנים וההונגרים: "אנחנו הרוב, אז מותר לנו לעשות מה שאנחנו רוצים. אתם המיעוט, אז אתם חייבים לציית לכל דבר שנחליט".
מנסים להסביר להם שיש דבר כזה זכויות מיעוט, והם אוטמים את אוזניהם ומתעקשים: "אבל אנחנו הרוב! לרוב מותר לעשות כל דבר שהוא מחליט! זכויות מיעוט? לא מבינים מה זה". הם כנראה שכחו מה זה להיות יהודים.
- פרופ' יובל נח הררי הוא היסטוריון וסופר
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
