1 צפייה בגלריה
בתמונה: הכרעה דמוקרטית
(צילום: אלכס קולומויסקיף שאול גולן, עמית שאבי, הדר יואביאן, נועם מושקוביץ' דוברות הכנמסת )
המציאות הדמוקרטית בישראל לוקה שנים רבות במה שניתן לכנות "חוסר סבירות קיצוני", אבל דווקא עתה, כשבתהליך דמוקרטי מופתי מבקשים קולות המאתגרים את המציאות הזו להשיב את האיזון, חושש נדב איל – במאמר שפרסם כאן בשבוע שעבר - מכיבוי הלהבה הדמוקרטית במדינה.
נדב, שנינו יודעים היטב שישראל תישאר דמוקרטיה. הרי אתה מפליא לתאר את סדיקתו של המערך הדמוקרטי הגלובלי וכיצד גורמים רבים ועוינים חותרים תחת תפיסת הקידמה והנאורות אל מול תגובה מערבית רפה, צבועה ומתחסדת. משום מה, את המציאות בישראל אתה משייך לאותו גל עוין וקיצוני, במקום לראות אותה כהווייתה. שמרנותה אינה עדות לתפיסה ריאקציונרית.
אזרחי ישראל בוחרים להמשיך ולהיות החלוץ שלפני המחנה בהגנת הדמוקרטיה וערכי המערב, מכיוון שאנחנו עדיין עושים את ההבחנות החיוניות בין צדק לעוול ומחפשים את האיזון החיוני כל כך בין הפרטיקולרי לאוניברסלי. אנחנו גם מודעים לכך שזהו מאבק קשה, מלחמת קיום של ממש. כי עבורנו, הקיצוניות הפונדמנטליסטית לסוגיה איננה רק איום רעיוני – היא איום קיומי תמידי, השוכן בקרבנו ממש.
כתבת שהרפורמות המתוכננות במערכת המשפט לצד החשש לזכויות קבוצות מיעוט הן הסיבה לחשש לעתיד הדמוקרטיה. האומנם? ממה החשש? האם מכך שכמו בכל המדינות הדמוקרטיות האחרות, מציעים להשיב את בית המשפט לגודל טבעי שבו גם הוא כפוף למערך של איזונים ובלמים? או מכך שהוא יפסיק לשמר בקרבו השקפות עולם הומוגניות המזוהה עם מחנה פוליטי אחד?
האם מכך שנעז להישיר מבט ולעסוק בכך שמדינת ישראל כושלת בהגנה על המרכיבים הבסיסיים ביותר שעבורם הוקמה המדינה: חיים, רכוש וחירות, זאת בשל מיעוט אירדנטי גדל והולך, בעל שיעורי פשיעה גבוהים, שגם לא מהסס לשלוף את כלי הנשק שלו אל מול נשים שביזו את כבוד המשפחה ולתמוך בהצהרה ובמעש באויבינו המרים ביותר? או שמא החשש שלך הוא מכך שנאפשר לגברים ונשים המעוניינים בכך לקיים אירועים בהפרדה, תוך הפגנת סובלנות לאורחות חייהם והכרה בגיוון הרעיוני בישראל? הרי כל אלה הם דווקא ביטוים מזוקקים של דמוקרטיה, שלטון חוק וסובלנות.
בכלל, כל עוד תימשך ההתייחסות להשקפות אלו כמגונות מבחינה דמוקרטית - אזי אכן הדמוקרטיה תיחלש. כמו שאתה ואני יודעים היטב, דמוקרטיה היא לעיתים קשה ומאתגרת עבורנו, כיחידים בעלי השקפת עולם סדורה שנמצאת במיעוט. אבל הדמוקרטיה נבחנת דווקא ברגעים אלו, ועוד יותר מכך בסובלנותה למיעוטים שלא תמיד מכירים בערכיה. היא לא תאפשר להם לכפות את אורחות חייהם, כמו בדיון על ההפרדה – אך תאפשר להם לקיים אותם. הדבר נכון כמובן גם למיעוט הערבי, אך אני מניח שדווקא זה ברור לך.
נדב חכםאו אולי הדמוקרטיה שלנו בנסיגה כי כך מציירים זאת בעולם? אוכל להזכיר לך ולעולם המערבי כמה דברים שהוא שכח: הדמוקרטיה איננה זהה לליברליזם, והליברליזם בתורו רחוק שנות אור מהפרוגרסיביות. ישראל לא תצליח להישען על ערכי המערב הפרוגרסיבי מכיוון שהוא זהותני, כוחני ופעמים רבות גולש לאנטישמיות. ובנוגע לליברליזם - אולי דווקא ממשלה ש"ליברלית" אינו ההגדרה הראשונה שהיינו מצמידם לה היא זו שתמשיך להזכיר לעולם כיצד מגינים על הערכים הליברליים ועל החברה החופשית מפני אויביה האמיתיים.
אני מפציר בך לא להיות חלק ממסיבת האינסטגרם הגלובלית. הבט במציאות על מורכבותה וספר את הסיפור על הדמוקרטיה הממשיכה ופורחת בישראל: באיזון בין רשויות השלטון, בהגנה על אזרחיה ובהגנה על מיעוטיה, קודם כל על ידי חיסול הפשע והאנרכיה השוררים כיום בקרבם. אינני יודע מה מכל אלו אכן יבוא לידי מימוש בממשלה זו, אך הצלחה בהם לא תהיה רק חיזוקה של ישראל כמדינה יהודית, אלא גם כדמוקרטיה מלבלבת ומשגשגת, מגינת הליברליזם אל מול אויביו. ואת הקלקולים שיקרו, ובוודאי יקרו כי זו דרכו של עולם, נוכל לתקן בפעם הבאה שנלך לקלפי ונבחר שוב את הנהגתנו. כמו בדמוקרטיה.
- נדב חכם הוא יועץ אסטרטגי, חבר בתנועת "הביטחוניסטים" וחבר בקהילת מכון ארגמן של קרן תקווה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
