השבוע הגדיר ראש הממשלה יאיר לפיד את האלימות כלפי נשים ככתם על המדינה שלא יכול להימשך. "רק בשבוע האחרון שוב נרצחה אישה בידי בעלה, בת נרצחה בידי אביה, נחשפו פרטים מזעזעים נוספים בפרשת אונס הסוהרת בבית הכלא, נחשפו התכתבויות מחפירות של הכדורגלנים מפרשיית הקטינות", כתב לפיד בחשבון הטוויטר שלו.
"כל המקרים האלה שונים מאוד אחד מהשני", המשיך לפיד, "אבל יש להם מכנה משותף: זו אלימות נוראה שהופנתה כלפי נשים. זה תפקידנו כחברה וזו חובתנו כממשלה למגר את התופעה. הממשלה הזו עשתה יותר מכל הממשלות בעבר בנושא האלימות נגד נשים. יותר מ-200 מיליון שקל הוקצו לתוכנית הלאומית למניעה וטיפול באלימות במשפחה. זה כמובן רחוק מלהיות מספיק. אנחנו צריכים לעשות יותר ונעשה יותר. נשים וילדות צריכות להרגיש במדינה הזו בטוחות בבית, ובטוחות כשהן יוצאות מהבית".
דווקא על רקע השינוי הדרמטי בשיח סביב אלימות כלפי נשים, הפערים והמחדלים בטיפול בנושא כמעט ולא יורדים מסדר היום הציבורי. אי אפשר להניע רפורמות משמעותיות, חקיקה או תקציבים בקדנציות של שנה. לממשלה הנוכחית היו חלומות גדולים על שינוי בתחום הזה שהוזנח במשך שנים ארוכות, אבל הם נעצרו עם פירוקה, והאחריות על יישומן תעבור למי שייבחרו בנובמבר הקרוב. בסופו של יום, חוסר היציבות הפוליטי שמאפיין את השנים האחרונות מונע משינוי אמיתי לקרות.
חקיקה לוקחת זמן, וכך גם בנייה, אישור ותקצוב של תוכניות משמעותיות. פיזור הכנסת אילץ את המאבק באלימות נגד נשים לעבור למצב המתנה, שוב. תהליכים של חקיקה ותקציבים שבכוחם לשנות ולהציל חיים עצרו מלכת, תוך התעלמות מוחלטת מנשים שאין להן את הזמן או הפריבילגיה להמתין ליציבות פוליטית שתאפשר עשייה ציבורית למען הדבר הבסיסי ביותר - הגנה.
בין הצעדים שיישומם כבר החל, נמצאים שורת מהלכים חשובים ומצילי חיים. כזה הוא למשל החוק לפיקוח אלקטרוני, שנועד להרחיק גברים שנגדם הוצא צו הרחקה - צו שמשמש כיום כנייר בלבד ואינו מרתיע גברים אלימים מלהתקרב לנשותיהם. מדובר בחוק שעבר בקריאה ראשונה רגע לפני פיזור הכנסת הנוכחית, וכעת נמצא בהמתנה לממשלה הבאה. גם החוק למניעת אלימות כלכלית סובל מבעיה דומה.
תיעוד הרצח של רבאב אבו סיאם בלוד
חשובה לא פחות היא התוכנית הלאומית למאבק באלימות - דוגמה מובהקת לאיך פוגע חוסר היציבות השלטונית במלחמה באלימות נגד נשים. מדובר בתוכנית רבת-סעיפים שאושרה כבר לפני שנים, אבל מעולם לא תוקצבה במלואה. גם תיאום בין משרדי הממשלה נשמע כמו צעד בסיסי למדי במלחמה באלימות נגד נשים - אבל גם הוא נופל בין הכסאות בגלל היעדר חקיקה ותקציבים. אלו רק דוגמאות לתהליכים חשובים שיצאו לדרך ונעצרו בגלל חוסר היציבות השלטונית.
עו"ד פישר-לאלו"מערכת הבחירות עצרה שורה של צעדים שהחלו בממשלה היוצאת - החל מתיקוני חקיקה מצילי חיים ועד להקצאת משאבים, שיכלו לתרום משמעותית למאבק באלימות נגד נשים, ואנו מצפות שימשיכו גם בממשלה הבאה", אמרה עו"ד עינת פישר-לאלו, מנכ"לית שדולת הנשים בישראל. "יחד עם זאת, הימים האחרונים שבים ומזכירים בכאב כי האלימות נגד נשים אינה עוצרת ואינה מחכה ללוחות הזמנים הפוליטיים, ועל מקבלי ההחלטות לנקוט בכל צעד אפשרי, גם בתקופת המעבר, כדי למגר את מגיפת האלימות בכל הכוח".
כ-20 נשים נרצחות בישראל מדי שנה, ו-11 נרצחו מאז תחילת השנה הנוכחית. ההערכה היא ש-200 אלף נשים וילדים כלואים במעגל האלימות. אחת מתוך שלוש נשים תעבור תקיפה מינית במהלך חייה, אחת מתוך חמש תעבור אונס. עשרות אלפי תלונות של קורבנות אלימות נגד נשים נפתחות בכל שנה בתחנות המשטרה, ואלו רק חלק מהמקרים. לכל אלו אין זמן לחכות - כל יום עבורן הוא סבל, איום, סכנת חיים.
יעל שררצילום: עופר קידר "יש נשים, גברים, ילדים וילדות שחיים את המציאות הזאת עכשיו, ואין להם זמן לחכות עד שחברי הכנסת יחליטו מי הקודקוד", אמרה מנהלת הלובי למלחמה באלימות מינית, יעל שרר. "הם צריכים טיפול עכשיו, מענה עכשיו, ואין. כי כשיש בחירות כל שנה אז אף אחד מהפוליטיקאים לא יכול להרשות לעצמו אופק וחזון. אי-היציבות השלטונית בשנים האחרונות לא מאפשר לנהל שום תהליך מתוכלל ומושכל עם ראייה לטווח רחוק, וזה מתבטא ביחס של משרדי הממשלה השונים לנושא לטוב ולרע. כולם רוצים כאן ועכשיו. אז כן יש תהליכים מהירים, אבל תהליכים עמוקים פשוט לא קורים. זה מאוד מקשה, וחבל".
ובתוך כל זאת אסור לשכוח שמעבר לצורך המשמעותי בחקיקה והרחבת המענים, האתגר הגדול ביותר של המלחמה באלימות נגד נשים הוא להחזיר את האמון של הנפגעות במערכת. ואת האמון הזה קשה לייצר כשהולכים כל פעם שני צעדים קדימה וצעד אחורה.
יחכו לממשלה הבאה? הצעדים שנמצאים בקנה
חתימה על אמנת איסטנבול
מה המצב כיום: מדינת ישראל מתמודדת עם חוסרים משמעותיים ביכולתה להתמודד עם אלימות במשפחה. קיים מחסור במענים, בתקציבים, בחקיקה ובסנכרון בין המערכות השונות שמטפלות בתופעה המזעזעת הזו. אמנת איסטנבול, האמנה הבינלאומית למניעה ולמאבק באלימות נגד נשים ואלימות במשפחה, מהווה את הסטנדרט הבינלאומי הגבוה ביותר להתמודדות עם תופעות אלימות. היא נכנסה לתוקף ב-2014 וחתומות עליה כיום יותר מ-40 מדינות. עקרונותיה בנויים על שילוב של מניעה, הגנה, העמדה לדין וניטור, והם כוללים בין היתר צעדים של הוספת סנקציות מרתיעות נגד עבריינים, העלאת המודעות לגרסאותיה השונות של האלימות, הכשרות מיוחדות לאנשי מקצוע, טיפול בילדים החשופים לאלימות והקמת תוכניות למניעה.
איפה עומד השינוי: כחודשיים לפני פיזור הכנסת מועצת אירופה אישרה את השתתפותה של ישראל באמנת איסטנבול, אך זו מעולם לא הובאה להצבעת הממשלה.
חוק למניעת אלימות כלכלית
מה המצב כיום: אלימות כלכלית היא התנהגות אלימה ואמצעי שליטה שקיים ברבים מן הבתים בישראל, אך זו תופעה שלמדינה אין אמצעים לטפל בה כי לא נתנו לה שם - לא חוקקו אותה. לכן, למערכות אין את הסמכות לטפל במקרים שמגיעים לפתחן. "אלימות כלכלית היא, בעצם, שימוש באמצעים כלכליים למטרות שליטה והתעמרות", הסבירה טל הוכמן, מנהלת קשרי ממשל בשדולת הנשים. "הנושא לא מוגדר בחוק ולא מוכר במערכת המשפט, ולכן חשיבות החוק היא, בראש ובראשונה, הכרה באלימות כלכלית כאלימות לכל דבר באופן שיאפשר לנשים לקבל הגנה".
איפה עומד השינוי: החוק עבר בקריאה ראשונה בכנסת הקודמת, אולם לא עלה להצבעה בכנסת הנוכחית, ולכן הכנסת הבאה תצטרך להתחיל את הטיפול בו מחדש.
חוק לפיקוח אלקטרוני
מה המצב כיום: מקרים רבים של רצח נשים, כולל אלו שאירעו בשנה החולפת, אירעו בהפרה של צו הרחקה ויכלו להימנע עם ניטור אלקטרוני. כבר קרוב לעשור שהחוק הזה, שיש בכוחו להציל חיים, נדחק ונדחה בין ממשלות, ואת המחיר משלמים מאות אלפי נשים וילדים שנותרו במעגל האלימות ללא הגנה. החוק נולד כדי למנוע מצב שבו נשים ממשיכות להיפגע גם כאשר יש צו הגנה נגד מי שפגע - ומאיים לשוב לפגוע. מדובר באמצעי הגנה שבכוחו להחליף את הצורך בהכנסתה של האישה למקלט לנפגעות אלימות, והוא מתריע בפני הפרה של צו הרחקה. "צו הרחקה זה פיסת נייר", הדגישה הוכמן, "נשים לא מרגישות מוגנות איתו".
איפה עומד השינוי: החוק עבר בקריאה ראשונה רגע לפני פיזור הכנסת הנוכחית.
רפורמה בהגשת תלונות על עבירות מין
מה המצב כיום: נפגעות רבות חשות קושי כשהן מגיעות להגיש תלונה במשטרה. "עיכוב חקירות, אי-מיצוי הליכים - ברור שנפגעות צריכות לקבל טיפול אחר. כדי להשיג צדק וביטחון שהציבור יקבל הגנה מפני עברייני מין, אנחנו צריכים לעשות הליך טוב יותר", אמרה שרר. בחודשים האחרונים נעשתה עבודת מטה רחבת היקף בשיתוף השר לביטחון הפנים עמר בר-לב והלובי למלחמה באלימות מינית על מנת לבחון מחדש את הליך הגשת התלונה על עבירות מין. "השר עצמו פגש נפגעות", הוסיפה שרר, "ומתוך המסקנות, נבחן איך ניתן להנגיש את התהליך והחקירות בצורה נעימה ויסודית יותר. זו תוכנית מצוינת שחשובה למאבק באלימות מינית".
איפה עומד השינוי: בימים אלו התוכנית נמצאת בישורת האחרונה שלה והיא אמורה לעבור לשלב היישום. עם זאת, שרר ציינה כי "אני לא יודעת מי יהיה השר הבא ואם יחליט להוציא את זה לפועל. היא עלולה להיכנס למגירה".
תוכנית לאומית למאבק באלימות במשפחה
מה המצב כיום: התוכנית הלאומית למאבק באלימות במשפחה אושרה כבר ב-2017, והיא כוללת מענים רבים למשפחות הסובלות מאלימות - הרחבת מערך העובדים הסוציאליים בתחנות המשטרה, הקמת דירות מעבר לגברים שהשתחררו ממאסר בגין עבירות אלימות במשפחה, הרחבה והעמקה של מערך הטיפול הפסיכולוגי לילדים החיים בצל האלימות ועוד.
איפה עומד השינוי: חוסר היציבות הפוליטי בשנים האחרונות גרם לכך שהתוכנית מעולם לא תוקצבה במלואה. בשנה האחרונה עלה התקציב באופן משמעותי, אולם גם כיום קיים פער תקציבי של כ-100 מיליון שקלים בין הצרכים למה שהתקבל בפועל. "זו התשתית שאמורה לתת מענים לנפגעות אלימות, ולא ניתן לדעת אם הממשלה הבאה תתקצב אותה בהתאם", אמרה הוכמן.
תיאום בין משרדי הממשלה
מה המצב כיום: במשך שנה התכנסה ועדת כץ בן אור - ועדה ציבורית של מכון חרוב ואוניברסיטת תל אביב, ששמעה וניתחה 500 עדויות של נפגעים שעברו פגיעה מינית בילדות, וסיפרו על הטיפול המערכתי בהם ומה לדעתם צריך להשתנות. קיימת תוכנית שהיא יישום של מסקנות הוועדה והיא נועדה לגשר בין משרדי הממשלה, כדי שהקורבנות יקבלו טיפול מיטבי בכל האספקטים - מחקירה יום אחרי המקרה, ועד קבלת קצבאות מביטוח לאומי בעתיד. "כיום, גם קטינים וגם בגירים שעברו פגיעה מינית מרגישים שהם נופלים בין הכיסאות", הסבירה שרר. "הטיפול בהם, בכל משרד ממשלתי, הוא לא טוב - כי אין שיתוף פעולה בין המשרדים".
איפה עומד השינוי: "נעשתה עבודה מאוד יפה של הוועדה", אמרה שרר, "אבל צריך לאמץ את ההמלצות וליישם אותן. זה מצריך חקיקה, תקציבים. חייבים לעשות את זה ממשלתי, זה לא יכול לעבוד אחרת".
