"בהרים כבר השמש מלהטת, ובעמק עוד נוצץ הטל, אנו אוהבים אותך, מולדת, בשמחה, בשיר ובעמל..... המדבר, אנו דרך בו נחצובה, הביצות, אנחנו ניבשן, מה ניתן לך עוד להוד ושובע, מה עוד לא נתנו וניתן...... אם קשה היא הדרך ובוגדת, אם גם לא אחד יפול חלל, עד עולם נאהב אותך מולדת, אנו לך בקרב ובעמל!"
שירו של אלתרמן נכתב לפני עשרות שנים. קשה להאמין, אבל גם ביום העצמאות ה-76 של מדינת ישראל, מדינה לכאורה עוצמתית מבחינה ביטחונית וכלכלית, עמד שוב דור צעיר למבחן, והוכיח כי מילות השיר עדיין תקפות. דור של צעירים וצעירות גיבורים, שמוכנים להקריב הכל על מנת לשמור על המולדת, לשמור על התרבות והרוח הציונית. דור ששאל עצמו מה עוד לא נתנו וניתן, ונתן הכל! את חייו, את נפשו, את גופו. מאות הרוגים, מאות משפחות שכולות, עשרות אלפי פצועים, עשרות אלפי פגועי נפש, עשרות אלפי משפחות שחייהם השתנו לעד.
ומהו החוב של כל אחת ואחד מאיתנו כלפיהם? של כל מי שחי כאן בחברה הישראלית, ובפרט של מנהיגינו? לשם כך כדאי לקרוא את מה שכתבו הוריו של תומר קידר שנפל בלבנון, בכניסה לגן בוטני שהקימו לזכרו בקיבוץ נגבה. גבעת תום ותומר, שמו של הגן.
".....לפני כמה שנים נהרג בני יחידי, תומר. ילד יפה, מוכשר ומוצלח, כפי שרק בן זקונים יכול להיות. ילד שמח... הייתם אוהבים אותו. הגן הוא לזכרם של 73 נופלי אסון המסוקים, שתומר, בני, וחברו תום, היו שניים מתוכם. את הגן אני מקים בתחושה, שארץ ישראל שלי, וארץ ישראל שתומר שלי חיפש, וארץ ישראל שמאות אלפים מאזרחיה מבקשים אחריה, הולכת ומתרחקת.
הגן מוקם לזכר נערים שהתנדבו לזחול על קוצים, ללכת במסעות מפרכים, להתאמן בירי ביום ובלילה, ולהביא את כוחם הפיזי וחוסנם הנפשי לקצה גבול היכולת, על מנת להבטיח לעצמם, לנו ולכל היהודים באשר הם, קיומה של מדינה, מדינה יהודית עצמאית.
מדינה, בה יושרה ומנהל תקין הם כבוד. מדינה, בה מצוינות ועבודה הן נרות לאורם הולכים. מדינה, בה מילותיהם של אלתרמן "מה עוד לא נתַנּו וניתן" ושל נעמי שמר "כדי לתת- ולא כדי לקחת" ושל נשיא ארה'ב ג'ון קנדי: 'אל תשאלו מה ארצכם צריכה לתת לכם, אלא מה אתם יכולים לתת לה', אלה הן דגלים אליהם מתחנכים.....
עלינו לחזור ולהתאמן ביושרה, לזחול איתה על קוצים ולא לנוטשה במסעות החיים גם כשהם מפרכים, שהרי ללא יושרה אין לנו תקומה. חגית ויואב קידר צ'יזיק—נגבה".

כך נפלו מדינות ואימפריות גדולות וחזקות מאיתנו

מילים כדורבנות! עלינו לחזור ולהתאמן ביושרה! בממלכתיות! בערבות הדדית! באמינות! שהרי ללא אלה אין לנו תקומה. ללא יושרה תתממש תיאוריית קורי העכביש של חסן נסראללה. כך נפלו מדינות ואימפריות גדולות וחזקות מאיתנו. ראשית אבדה הערבות ההדדית בשל שחיתות, בשל חוסר אמון הדדי. כשכל אחד חוטף ככל יכולתו, מרמה ודואג לעצמו ולקהילתו בלבד, בשלב מסוים אף אחד לא רוצה לשאת בנטל. כי עבור מה ישאלו עצמם הצעיר והצעירה, "מה עוד לא נתנו וניתן?" כשאחרים צורחים בלא בושה "מה עוד לא לקחנו וניקח"? עבור מה ישאלו עצמם האזרחים נקריב עוד ועוד? נשלח את ילדינו לקרב, נשלם מיסים, נצא למילואים, נשמור על כללי המשחק? כשאחרים משתמטים ומפרים כל כלל וכלל של חברה מלוכדת והגונה?
לפני שמאן דהוא משחד, מרמה, עושק או גוזל, לפני שמישהו משתמט משרות או חובות, כדאי שיזכור את מי שנפל ונפצע למען הארץ והציבור כאן, את אלה ששאלו ושואלים מה עוד לא נתנו וניתן? את מיליוני היהודים ששילמו מחיר עצום בגולה, כדי שתהיה לנו מדינה, מדינת מופת של יושרה לפי חזון נביאי ישראל, הרצל, ז'בוטינסקי, בן גוריון ובגין, וגם חגית ויואב קידר שאיבדו את בנם יחידם בלבנון.
"אז תשאל האומה שטופת דמע וקסם ואמרה: "מי אתם?", ואותם נער ונערה משירו האייקוני של אלתרמן, ענו לה: "אנחנו מגש הכסף, שעליו לך ניתנה מדינת היהודים".
חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, נאמר בהגדה שקראנו לא מזמן. ואני אדגיש, חייב כל אדם לראות עצמו כאילו הוא זה שקיבל אישית את מגש הכסף מידי אותם נערה ונער שנפלו בשבילו, כדי שיוכל להסתובב חופשי בארצו, לחיות לפי דרכו, וליהנות מהשפע הכלכלי והתרבות הנפלאה שיצרנו כאן, במאה ארבעים שנים של ציונות. ועכשיו, אחרי שקיבל אישית את מגש הכסף, יכלכל אותו האדם את מעשיו וצעדיו. כל אדם – רופאה, נהג מונית, עיתונאי, סוחר, עורכת דין, לא חשוב מיהו ומה תפקידו בחברה הישראלית, בוודאי מנהיגים. יכלכל את צעדיו בכל היבט שהוא – בתור לקולנוע, במעבר חציה, בכביש, בעזרה לזולת, בתפקידו הציבורי, בקיום חובותיו למדינה. רק אם נזכור בכל צעד וצעד שלנו, בכל דקה ודקה, את מגש הכסף, נוכל להמשיך ולהבטיח את המשך המדינה והתרבות הציונית שהיו ועודן נס. רק כך יהיה ערך לקורבן העצום של הנופלות והנופלים, הפצועות והפצועים, ומשפחותיהם.
צילום: חיים צח לע"מ
ומאידך יש להוקיע ולסלק מיידית מכל מעמד ועמדה כל אדם ששולח ידו בחזירות אל עבר אותו מגש הכסף. ששולח ידו כדי לחטוף ככל יכולתו. שמקל ראש באחריות ובחוב העצומים כלפי אותם נערה ונער שהגישו לו את מגש הכסף. שאינו ניגש בחרדת קודש ובחיל ורעדה לביצוע תפקידו בנס שנקרא מדינת ישראל. כל אדם שאינו ראוי לאותם נערות ונערים ומשפחותיהם, לאורך כל הדורות, ובפרט הדור הנוכחי, שאנו חייבים להם חוב עצום כל כך.
הכותב כיהן כמנכ"ל משרד ראש הממשלה ויושב ראש התעשייה האווירית