בספטמבר האחרון, ביום שבו נאם ראש הממשלה בנימין נתניהו בעצרת הכללית של האו"ם, הודיע שר החוץ הסעודי פייסל בן פרחאן אל סעוד על קואליציה בינלאומית חדשה של מדינות ערביות, מוסלמיות ואירופאיות - שתכליתה קידום פתרון שתי המדינות. ביום רביעי האחרון נפגש הפורום לראשונה בריאד, יחד עם נציגי ארגונים בינלאומיים, כשהמטרה הייתה לבנות לוח זמנים ליישום פתרון שתי המדינות והקמת המדינה הפלסטינית - "בדרך לשלום קבוע וכולל במזרח התיכון".
השר הסעודי אמר כי כ-90 מדינות וארגונים בינלאומיים לוקחים חלק ביוזמה, והדגיש כי הקמת מדינה פלסטינית היא תנאי של הממלכה להתקדמות לעבר נורמליזציה עם ישראל. לדבריו, סעודיה שואפת לתרגם את הפגישות והרעיונות בנושא שתי המדינות למציאות מוחשית. הקואליציה הבינלאומית שהוקמה, בעיניו, היא רק ההתחלה - וסעודיה תפעל יחד עם מדינות נוספות כדי לגייס את דעת הקהל העולמית "נגד שיטות הפעולה של ישראל נגד הפלסטינים".
ב-11 בנובמבר סעודיה מתכוונת לקיים "ועידת המשך ערבית-איסלאמית משותפת", שבה ידונו הצדדים ב"המשך התוקפנות הישראלית נגד השטחים הפלסטיניים ולבנון, וההתפתחויות הנוכחיות באזור. גם בשנה שעברה התקיימה ועידה דומה בתאריך הזה, חודש אחרי תחילת המלחמה, ואז הוקמה בה "ועדת שרי החוץ הערבים" שכוללת את השרים מסעודיה, מצרים, ירדן, קטאר, טורקיה, אינדונזיה, ניגריה והרשות הפלסטינית - לצד המזכירים הכלליים של הליגה הערבית ושל הארגון לשתוף פעולה איסלאמי. חברי הוועדה הזו מסתובבים בשנה האחרונה ברחבי העולם "כדי לגייס תמיכה לעצירת המלחמה ברצועת עזה וכדי ללחוץ לפתיחת הליך מדיני רציני להשגת שלום".
השרים הערבים מתבטאים לאורך חודשי המלחמה נגד המדיניות הישראלית בפגישותיהם בעולם, ומוחים על כך שתכליתה לטענתם היא להמשיך את מצב המלחמה לנצח - ולא לחתור לפתרון. התוצאות ניכרות גם בפן ההצהרתי: במהלך הרבעון השני של 2024 חלה קפיצה משמעותית בשיח של הגופים הרשמיים במדינות ערב סביב פתרון שתי המדינות. כמעט בכל הצהרה רשמית של משרד חוץ ערבי, או גינוי שעוסק בעזה או ישראל, מופיעה שורה אחת לפחות שעוסקת ב"הקמת מדינה פלסטינית שבירתה מזרח ירושלים".
ויש גם מי שחקרה זאת לפרטי פרטים, באופן כמותי. ד"ר מורן זגה, חוקרת בכירה בקבוצת המחקר "תמרור" לסכסוך הישראלי-פלסטיני באוניברסיטת רייכמן, ניתחה 548 מסמכים והצהרות מטעם מצרים, ירדן, סעודיה, איחוד האמירויות, קטאר ובחריין. היא זיהתה עלייה ברורה בקריאותיהן להקמת מדינה פלסטינית עצמאית, לצד קריאה להפסקת אש, למעורבות בינלאומית בסכסוך ולסיוע הומניטרי לרצועת עזה. כך זה נראה במספרים:
אז מה בדיוק השתנה באותו הרבעון? בעיקר, ככל הנראה, השיח הבינלאומי - שהחל יותר ויותר מתמקד בסבל ברצועת עזה ובצורך למצוא פתרון, ופחות בטבח של 7 באוקטובר ובסבל של ישראל. לדברי ד"ר זגה, השחקנים הערבים זיהו זאת - וניצלו את המצב לטובת חידוש השיח על מדינה פלסטינית. "הם הולכים על המגמה הזו בכל הכוח, כמעין מסלול עוקף ישראל", היא אומרת. "ברור להם שהם לא יכולים לעקוף את ישראל לגמרי, אבל ההצהרות של מדינות כמו נורבגיה, אירלנד וספרד על הכרה במדינה פלסטינית זה משהו שהשחקנים הערבים מאוד דחפו אליו. הם גם הלכו להתארח במדינות האלה והזמינו את ראשי המדינות אליהם, והודו להם על ההכרה במדינה פלסטינית ועל קידום פתרון שתי המדינות. כלומר, מעל הראש של ישראל - במעין אמירה שלא צריך את ישראל, אלא מדינות מהעולם יבואו ויכריזו ואנחנו נחבק את המגמה הזאת".
המאבק הזה מתנהל גם באו"ם. כך למשל, מדינות ערב גינו את הווטו האמריקני על כך שמועצת הביטחון תכיר במדינה פלסטינית, וגם דחפו לכך שהיא תוכר כחברה מן המניין בעצרת הכללית. זו גם הייתה אחת הסיבות לקפיצה בהצהרות הנציגים הערבים, ולעלייה בשיח הכללי על מדינה פלסטינית - הרבה יותר מבדרך כלל.
העולם הערבי, נדגיש, פועל כבר שנים למען הקמת מדינה פלסטינית ללא התקדמות ממשית במאבק - אך דווקא השנה, בחסות המלחמה, הוא רשם הישגים מהותיים בזירה הבינלאומית, באו"ם ומול מדינות המערב. העובדה שישראל כמעט ולא עוסקת בסוגייה, ולא מציגה פתרון משלה למצב, מותירה את העולם הערבי לפעול כמו מול "שער ריק" - וכך מדינות ערב מובילות את השיח, מקיימות כנסים ומוציאות את ישראל מהמשחק. מדובר בשיח שלם שמתקיים ללא ישראל, שלבסוף תצטרך כנראה להתמודד עם מתווה שהתגבש במשך חודשים ארוכים בלעדיה - וקיבל תוקף מסוים.
לדברי ד"ר זגה, השיח הבינלאומי שהשתנה ברבעון השני של 2024 הוביל להמון פגישות, הצהרות ונאומים שבהם דאגו השרים להציף מחדש את פתרון שתי המדינות. הדיונים בהאג, למשל, היו אחד הטריגרים לכך - לצד הימשכות המלחמה. "בהתחלה הם רצו לפתור את הנושא מיידית, אך ככל שהמלחמה נמשכה הם החלו לדבר על זה כפתרון עתידי", היא אומרת.
"המגמה של המסלול העוקף את ישראל חשובה", אומרת ד"ר זגה, "למרות שבלי ישראל שום דבר לא יכול באמת לזוז. הגורמים הערבים מנסים לקדם את הנושא בכיוונים שבהם זה כן מצליח. יש התקדמות בינלאומית מסוימת בסוגיית שתי המדינות, בזמן שמולנו הגורמים הערבים משתמשים במקלות וגזרים". כך למשל, מדינות ערב מתנות כל סיוע עתידי לפתרון ברצועת עזה - כמו למשל שליחת כוחות לשמירה על הסדר - בכך שישראל תקדם מחוות שיסמנו את הנתיב לעבר מדינה פלסטינית.
"מבחינה דיפלומטית זה רע מאוד לישראל", אומרת ד"ר זגה. "אנחנו לא מיושרים עם השיח הבינלאומי הכללי, ומאוד מבודדים דיפלומטית ברמה הרעיונית. אנחנו תקועים באיזשהו ניהול סכסוך, בזמן שהעולם מדבר בשפה אחרת ומתחיל להניע פתרונות אחרים. ישראל חושבת במונחים של פעם, שבלעדיה אי אפשר יהיה להניע שום דבר, אבל דה-יורה דברים מתחילים לזוז. לפחות מבחינה משפטית ומעמדית, הפלסטינים מתקרבים יותר ויותר לפתרון הזה. ישראל צריכה ליזום בעצמה מפגשים כאלה, היא לא תקרא להם 'פסגת שתי המדינות' אבל היא כן צריכה להציע איזשהו פתרון, להפיץ אותו לעולם ולהזמין מדינות אליה לשיח - במקום שהוא יתנהל בלעדיה".
"כרגע, השיח הזה בישראל מתנהל בחדרי חדרים, וצריך להוציא אותו החוצה כמו שמדינות ערב עושות כשהן מארחות את הפסגות האלה", מוסיפה ד"ר זגה. היא אומרת כי ישראל מבודדת במובן הזה לא רק מהעולם הערבי - אלא גם ממדינות ידידותיות שלוקחות חלק במפגשים הללו. "צריך להציף את הרעיונות ולעורר דיון ציבורי ומדיני לגביהם. ישראל צריכה להיות במרכז הדבר הזה, במקום להסתכל מהצד על תהליכים שקורים מעל הראש שלנו. מדינות ערב היו רוצות לראות את ישראל יוזמת משהו שמתקרב לאיזשהו הסדר, או חושב על הסדר, ובמובן הזה יש כאן אכזבה מאוד גדולה שלהן מאיתנו. לכן גם השפה הולכת ומסלימה".
לכל הנאמר כאן יש להוסיף כוכבית - והיא תוצאות הבחירות בארצות הברית. בישראל מעריכים כי ניצחון של דונלד טראמפ יסייע לממשלה להדוף יוזמות שאינה מעוניינת בהן, ולקדם פתרון יותר אידיאלי עבורה. ניצחון של קמלה האריס, מנגד, צפוי להגביר את הלחצים על ישראל להתקדם בכיוון של פתרון שתי המדינות. אמנם טראמפ מצהיר גם הוא מעל כל במה שיפעל לסיום המלחמה, אך האפשרות שייעשה ניסיון לכפות על ישראל הסדר באופן חד-צדדי נראית גדולה יותר אם האריס תנצח.